מי שעוקב אחרי באינסטגרם יכול להבחין שאני חסידה גדולה של עריכת תמונות.

אני לא מדברת רק על עבודה עם תוכנות עריכת תמונה כמו פוטושופ ולייטרום (שאני מאוד ממליצה לכל מי שנהנה מצילום ורוצה לקחת את התמונות שלו לשלב הבא שמעבר לפילטר אקראי שבחרתם לתמונה).

אני מדברת על עריכה של נושאי הצילום עצמם והמיקום שלהם בתמונה, כדי למקסם את האימפקט של התמונה.

לפעמים ההבדל בין תמונה בסדר לתמונה שהיא WOW, הוא הדרך שבה אתם בוחרים להציג את נושא הצילום שלכם.

למה אני מתכוונת?

בעיקר,במקרה שלי, לזווית הצילום שאתם בוחרים לצלם ממנה את הנושא שלכם ולמקום שאותו אתם בוחרים עבורו בתוך המלבן שהוא הפריים שלכם.

זה נחמד לצלם תמונה עם הרבה פרטים, אבל לפעמים, במיוחד כשמצלמים אנשים וילדים, תרצו לתת את הבמה המרכזית ואת מירב הפריים למי שאתם מצלמים, ולהפטר מכל מה שלא חשוב, בין אם כל הקשקשת של הרחוב שבו טיילתם גורמת לבלאגאן והעין לא יודעת לאן להסתכל בתמונה וככה מתפספס העיקר בתמונה ובין אם באמת מספיק לתפוס רק חלק ממה שסביב לנושא הצילום כדי להבין מה קורה ואיפה הוא, תנו לאובייקט שלכם למלא את הפריים.

להבדיל, לעיתים דווקא לא לשים את האובייקט במרכז או לתת לו ללמלא את הפריים יעשה הבדל משמעותי בדרך שהתמונה תתפס אצל הצופה בה.

למשל כשמצלמים בטבע (מי לא נסע לראות כלניות בדרום אדום או במנחת מגידו עדיין?) או למשל במטע של שקדיות פורחות, לצלם ילד ליד עץ בודד לא באמת יעביר את היופי המפעים שאתם טובלים בו. אז תרצו אולי להשתמש בחוק השלישים כדי לבחור איפה להעמיד את ההתרחשות בתוך הפריים, כדי מחד לתפוס את כל היופי שמסביב ומאידך למשוך את העין בעזרת קומפוזיציה קלאסית למקום ההתרחשות העיקרי של נושא הצילום.

מה הוא חוק השלישים?

אם תחלקו בדימיונכם את המלבן שהוא מסך המצלמה שלכם לטבלת משחק של איקס עיגול, כלומר תחלקו את המסך שלכם לתשע קוביות שוות (ברוב המצלמות יש אפשרות לגרום לרשת הזאת להופיע על המסך עצמו), תגלו שאם כבר בזמן הצילום תכוונו את המצלמה כך שנושא הצילום שלכם יעמוד על אחת הנקודות בה נפגשים הקווים של לוח המשחק בפריים, ותצלמו את התמונה ככה, בעצם עשיתם פעולת עריכה בזמן הצילום. אין צורך לבקש ממי שמצלמים, או אם מצלמים דוממים לבקש להזיז את נושא הצילום, אלא הזיזו את המצלמה כך שהנושא יסתדר באחת הנקודות במקום אינטואיטיבית במרכז התמונה.

תגלו גם כשמצלמים במטעים הרבה פעמים הם יוצרים בתמונה קווים. אם תעמידו את עצמכם במקום שהקווים יהיו בו אלכסוניים, תייצרו פעולת עריכה שתייצר בתמונה של הולכת עין, כך שתשלטו בדרך שבה הצופה בתמונה חוזה בה, כי הוא יתחיל בנקודת העיניין המרכזית של התמונה ומשם העין שלו תמשיך לשוטט בתמונה שיצרתם לפי הקווים המנחים בה. זה נכון בעצם לכל קו שתבחרו להשתמש בו ככלי עריכה של התמונה, אם רק תבחינו בו בשטח ותמקמו את נושא הצילום שלכם בפריים בהתאם.

בהמשך לאותה דוגמא אפשר ליצור גם קומפוזיציה מתכנסת על ידי שימוש בטורים שהמטעים יוצרים כדי לגרום לעין לנוע לעומק התמונה, אז אתם יכולים לעמוד במרכזם של שני טורים שמייצרים קווים אלכסוניים שהולכים ומתכנסים בעומק התמונה.

עוד פעולה בהקשר לקווים שאפשר לעשות בזמן הצילום, היא לצלם ישר כשיש קו אופק ברור.

משהו בתמונות שבהן יש קו אופק אופקי ברור, כשהוא לא ישר באופן בולט לעין משגע אותי,

ממש גורם לי לא לחבב תמונה. נכון שאפשר הרבה פעמים לתקן את זה בעריכה בתכנות עריכת תמונה (ואני ממליצה בחום לעשות את זה כי זה משדרג תמונה באופן בלתי נתפס), אבל מחשבה מראש מאפשרת לצלם ישר מלכתחילה. יש ברוב המצלמות אפשרות שמראה פלס או אופק מלאכותי על המסך כדי לוודא שמצלמים ישר.

אני כשלעצמי לא משתמשת בפונקציה הזאת, אבל אני מאוד משתדלת שתמונה של קו חוף ים עם אופק או שדרת עצים מישורית תראה ישרה מבחינה אופקית ולא באלכסון עז. עוד בנושא הזה, כשמצלמים אנשים עם קו אופק אופקי, נסו שהראש של המצולמים שלכם לא יחתך ברקע על ידי קו האופק. זה יוצר אי נוחות אצל הצופה, במיוחד אם קו האופק עובר באזור הצוואר.

בנוסף אפשר להשתמש באופק האמיתי בקומפוזיציה כדי לבנות עומק לתמונה.

עוד אפשרות עריכה של תמונה בזמן אמת היא בחירת זווית הצילום שלכם כצלמים. הרבה פעמים תמונה מסויימת שתצולם משתי זוויות שונות או גבהים שונים תוליד תמונות שונות מאוד בדרך שבה הן נחוות על ידי הצופה. צאו מהקופסא, חפשו גובה וזווית מעניית יותר לנושא הצילום שלכם מזאת המובנת מאילו. תגלו למשל שאם אתם מצלמים עצמים בתנועה, כמו ריצה או קפיצה, להיות באלכסון מהם ומעט נמוכים מהם יניב תוצאה דרמטית ומעניינת יותר, זאת כיוון שבבחירת המיקום שלכם ביחס למצולם אתם בוחרים כך שבפריים יווצר אלכסון (אמיתי או דימיוני בהולכת עין).

אני ממליצה בחום, לכל מי שרוצה להשתפר בצילום, אבל עוד לא הגיע לנקודה שבה הוא מוכן לעריכה שלאחר צילום, להתחיל להתאמן על עריכה בזמן הצילום. לצלם מתוך תשומת לב ולא כלאחר יד. אני מאוד אוהבת לעקוב באינסטגרם אחרי צלמים שמעניינים אותי, זה מאוד עוזר לפתוח את הראש לרעיונות נוספים, להבחין ובהתאמה לצלם סיטואציות זהות בדרך שונה.

זה גם יכול לעזור לכם ללמוד על עצמכם מה אתם אוהבים יותר, איך לנתח תמונות של אחרים ושלכם כדי לשפר את עצמכם וכל זה מעבר לבידור ולחברותא שיש עם צלמים אחרים בקהילה המקומית שלנו או הבינלאומית באינסטגרם מציע לנו.

לא פעם אני חוזרת הביתה מיום של צילומים ומרגישה שזהו הפעם באמת לא הצלחתי להוציא כלום.

אין לי פריים אחד מנצח.

ברוב המוחלט של ימי הצילום שלי, זאת תחושה שבהמשך, אחרי שעברתי על התמונות, סיננתי אותן והעברתי אותן עיבוד בסיסי, מתבדה.

אני מתייחסת אל התחושה הזאת שלי כסמן מעולה למצבי, כל עוד אני תמיד חשה שיכולתי לעשות טוב יותר, כל עוד יש לי לאן להשתפר, כל עוד אני מנסה מיציאה ליציאה להתעלות על עצמי. סימן שאני עושה משהו נכון.

זאת תחושה מוזרה, כיוון שאני יודעת שאני צלמת טכנית טובה, אני יודעת להפיק תמונה טובה, יודעת את עבודתי, אבל התחושה הזאת לא מתבססת רק על כישורי הטכניים, היא קשורה קשר עמוק לתחושת הסיפוק שלי ממה שאני עושה, זאת לא באמת בעיה לייצר פעם אחר פעם את אותו פריים מנצח, אבל עבורי ברגע שאני עושה אותו דבר בדיוק, אני חסרה את תחושת הסיפוק שיש בשיפור עצמי. כלומר בפעם הראשונה שאני מצלמת פריים מנצח שטרם צילמתי, מי שמתלווה אליי לאותם צילומים לחלוטין שומע את השמחה שבקולי, זה לא משהו שמתפספס.

אחד הדברים שאני אוהבת בצילום של משפחות ובעיקר ילדים ובנות מצווה הוא שבאמת אין דין ילד אחד כילדה אחרת, הם מביאים לחלוטין את גורם ההפתעה עבורי, מעלים את ההימור ומשפרים עקומת הלמידה שלי.

אז כדי להלחם בתחושה הזאת שהגעתי ליעד ואני מהממת (אני באמת מהממת, אבל זה לא קשור) ולהסתכן בלהפסיק לחוש התרגשות לקראת צילומים וחששות בסוף הסשן שלא הצלחתי להוציא פריים מנצח אני נוקטת בכל מיני תרגילים שעוזרים לי לא להפסיק להשתפר, ללמוד, לאתגר את עצמי, אני חושבת שאם תבחרו לאמץ לעצמכם מידיי פעם סעיף כלשהו מהפוסט הזה, תמצאו שגם אתם ממשיכים להשתפר.

אז מה אני עושה?

1. קודם כל מצלמת. הרבה. לא תמיד במצלמה העיקרית שלי שעליה גאוותי. זה מכריח אותי ללמוד לעבוד גם בתנאים פחות מאידאלים, זה מאלץ אותי להיות יצירתית ולהשתמש במה שיש לי גם אם הוא חסר באפשרויות טכניות האהובות עלי. לפעמים זאת מצלמה זרה לחלוטין, לפעמים זה הטלפון שלי, לפעמים זאת אחת מהמצלמות הפחות יקרות שלי. זה תמיד מכריח אותי לצאת מאזור הנוחות שלי. אמנם זה בדרך כלל עיניין קל יותר פיזית (הפול פריים שלי לא קלת משקל) אבל תמיד משאיר אותי בתחושה שאני מנסה לצלם בלי המשקפיים שלי. למרות זאת אני מאוד ממילצה על זה כתרגיל צילום.
2. עצה שקל יותר ריגשית לעשות במקום לוותר על המצלמה האהובה הוא לצאת עם עדשה שונה לצלם, במקום עם העדשה המועדפת עליכם בחיי היום יום. אני מוצאת שהרבה פעמים לצאת מאזור הנוחות עם עדשה שהיא לא העדשה הטיבעית עבורכם, תכיר לכם עולמות חדשים של שימושים אפשריים לתמונות שלא ידעתם שאתם יכולים לצלם. בין אם זה לקחת עדשת פריים במקום טלפוטו (זום), בין אם זה להחליט לצאת לטיול עם עדשת המאקרו ולהשתמש בה גם לצילום המשפחה או אפילו להחליט לצאת מהבית עם עדשה ללא מייצב שתכריח אתכם לעבוד עם פרמטרים מאוד מהירים, חצובה או שתלמד אתכם לאחוז באופן יציב את המצלמה ולא לירות מהמותן.
3. אחד מתרגילי הצילום האהובים עלי לאחרונה הוא צילום של הכל בשחור לבן, כנסו לתפריט picture style וביחרו את מצב M-כלומר מצב מונוכרום. היום יצאתי לצלם צילומי מאקרו בשחור לבן. למה? ככה! היה מעניין, נקדת המבט משתנה ללא צבע, הפוקוס נמצא בדברים שלא חשבתם, האור או חסרונו הרבה יותר נוכח.

   

4. נסו לצלם סשן צילומים שלם מנקודת מבט שונה מהמצב הרגיל שלכם, נסו לצלם במשך חצי שעה רק מגובה נמוך, או רק מגבוה. או רק משהו שלחלוטין לא מעניין אתכם לצלם, חפשו איך להפוך אותו מעניין עבורכם.
5. לימדו לצלם צלליות. באור יום. לא בשקיעה בהכרח.
6. לימדו עיבוד תמונה. זה לא מסובך. אבל התנסו בעיבוד תמונה בסיסי ותגלו דברים על הצילום שלכם שלא ידעתם. אם אתם מעבדים תמונות כבר, צאו מאזור הנוחות שלכם ולכו על עיבודים שונים מאלו שאתם אוהבים. אני מוצאת המון השראה בעיבוד תמונות מחוץ לאזור הנוחות שלי,  לא תמיד אני אוהבת את מה שעיבדתי, אבל הרבה פעמים זה מלמד אותי ונותן לי השראה בפעם ההבאה שאני יוצאת  לצלם, לגבי תיקונים בסגנון הצילום שלי שאני יכולה לעשות .
7. עוד בעיבוד תמונה, שימוש בפילטרים, ולמשתמשי לייטרום שימוש בpresets, הרבה פעמים אני מוצאת השראה במעבר מהיר עם פילטרים שונים על תמונה מסויימת שאני מצלמת, זה עוזר לי לראות את הסצנה בדרך שונה לחלוטין ממה שציפיתי בבואי לצלמה, פעם הבאה שאני יוצאת לצלם אני חמושה בידע הזה ועושה בו שימוש כדי לייצר תמונה עוצמתית יותר.

   

8. על כל גאוותי וביטחוני העצמי ביכולות שלי אני אוהבת לצלם עם צלמים אחרים, אני מוצאת בעצמי ענווה ולומדת מאחרים (זה לא פשוט תמיד), אני אוהבת לחבור ולעבוד עם צלמים אחרים, עוד לא היה אחד שלא למדתי ממנו משהו, אני באותה מידה מאמינה שעבורי נכון לחלוק את מה שיש לי להציע. ניקטו בגישה הזאת.  כולם מרוויחים .
9. בהמשך ישיר לסעיף הקודם. למדו מישהו לצלם. אתם לא חייבים לדעת הכל. אתם לא חייבים להיות מדריכים מחוננים. אתם לא חייבים להיות צלמים עם ניסיון של שנים. פשוט למדו מישהו לצלם. אפילו אם זה רק טריק אחד. כשאתם מלמדים מישהו משהו, לצורך העינין צילום, אתם בעצם חוזרים ומתמיהים גם בעצמכם את הידע, כשאתם מלמדים מישהו צילום, אתם בעצם מבטאים בקול מחשבות ותובנות לגבי צילום שלפני כן אולי רק ידעתם או קראתם אבל לא בהכרח המשכתם כמחשבה מלאה עד סופה עד לשלב הסקת המסקנות. כשאתם מלמדים מישהו משהו אתם גם לומדים משהו בעצמכם, כי אותו מישהו ישאל שאלות, ועל השאלות הללו תחשבו יחד בדרך למציאת הפתרון, השאלות הללו יסקרנו את התלמיד שלכם ואתכם ויביאו אתכם אולי להתנסויות צילום חדשות שלא בהכרח הייתם חושבים עליהם בעצמכם.
10. צלמו זרים. עיצה מוזרה נכון? אבל כשמצלמים אנשים זרים יש לנו מספר אלמנטים מאתגרים. הראשון הוא כמובן האם הם בכלל רוצים להצטלם? איך מצלמים זרים? אלמנט מפתיע נוסף הוא בעצם האישיות של המצולם שלנו. צילום רחוב הוא עיניין מורכב ריגשית עבור צלמים רבים. אבל הוא מלמד אותנו כצלמים הרבה על איך לגשת לצילום כזה, יש כאלה שיבחרו לעבוד בהיחבא עם עדשת טלה (זום) יש כאלה שיבקשו רשות ויתיידדו עם המצולמים הזרים שלהם. נסו את זה. זה מוזר ומסקרן.
11. נסו לצלם את הצד הפחות מלוטש של החיים. בין אם זה לצלם משהו לא מושלם, פרי מרקיב על עץ,  קמטים, חיוכים עקומים. חפשו את חוסר השלמות, אל תמחקו ישר את התמונות הלא מושלמות מהמצלמה, חכו, הביטו בהן במסך המחשב אולי תמצאו שם פנינים.

אלו חלק מהדברים שאני עושה כדי לא להשתעמם ולהפוך את עצמי לצלמת טובה יותר,

לטעמי זה חלק מהאבולוציה של כל צלם טוב לאתגר עצמו ולעבור כל מיני גלגולים שמפתחים ומשנים את סגנונו האישי. נסו את זה.

שתפו אותי ואם אתם רוצים להצטרף אליי לצלם תנו קריאת כיוון

אני תמיד שמחה להכיר שותפים חדשים.

השבוע היה היום הראשון של האביב. הוא פה.

נתעלם לרגע מזה שעכשיו נגמר פורים.

נתעלם מהשיחות המתבקשות על איפה אתם בחג.

השבוע התחיל האביב.

האביב שלנו קצר.

הוא יפה.

הוא פורח.

הוא מלא התחדשות, פריחה וחרקים יפים.

כן, אמרתי חרקים יפים.

בין אם אתם אנשי טבע דומם ופרחים, או שאתם לגמרי רוצים להציץ בשערות הקטנטנות של יצירי הטבע הקטקטנים המעופפים יותר או פחות.

עכשיו זאת העונה להתעורר, יחד עם הטבע שלנו, לקום מוקדם ולצאת לצלם, לפני שהירוק יתחלף בצהוב.

כשמגיע האביב מתחילה עונת המאקרו.

מה זה מאקרו?

צילום מאקרו הוא צילום תקריב מוגדל של עצמים קטנים מאוד. יש לו אפליקציות שונות, בין אם בתחום צילומי דוממים, צילומי מוצרים,צילום מזון, צילום תינוקות, אבל ללא ספק המגניבה מבין האפליקציות הללו היא צילום טבע קטנטן.

צילום מאקרו מאפשר המון מרחב יצירתי, אפשר לבחור לנקוט בו בגישה אבסטרקטית מופשטת ממש ואפשר להיות קטנוניים ולרדת עד לפרטים הטכניים הכי קטנטנים שאפשר, כדי להפיק תמונות מדוייקות. הכל תלוי בצלם.

הוא מאפשר להפטר מ"הרעש" ולהתרכז בעיקר, בין אם להתרכז רק בצילום האבקנים בפרח בעוד שאר הפרח לא בפוקוס עד לכדי איבוד הפרטים והשארות נטו עם צבע הרקע שסיפק, או לחילופין הוא מאפשר להיות טכני להחריד ולתפוס כל שערה וקו עדין בחרק העומד מולנו.

אז איך עושים את זה?

נתחיל במה צריך כדי לעשות את זה.

אם אין לכם מצלמת רפלקס ואתם רוצים להתנסות בצילום שכזה, בידקו אם במצלמה שלכם יש בתפריט, לרוב על הגלגלת של התפריטים, ציור של פרח, הפרח הוא הסימן ברוב החברות לתפריט צילום מאקרו. מכאן נשאר לכם רק להתקרב ככל יכולתכם, לכוון ולצלם. זה לא יהיה צילום מאקרו איכותי כמו שמאפשר הציוד היעודי שאפשר להרכיב על מצלמות רלפקס. אבל זה נחמד להתנסות ומשחקים.

כדי לצלם מאקרו עם מצלמת רלפקס יש כמה אפשרויות שגם בינהן אפשר לעשות שילובים לצורך הגדלת ההגדלה המתקבלת.

הכי מתבקשת היא פשוט רכישת עדשת מאקרו יעודית טובה.

למה צריך עדשת מאקרו יעודית?

כיוון שעדשת מאקרו מספקת הגדלה בגודל של 1:1 והיא מאפשרת להתמקד, כלומר להתפקס ממרחקים קצרים יותר, היא מאפשרת להגדיל את האובייקט שלנו לגודל שנאמן למציאות שלו גם כשאנחנו מאוד קרובים אליו. אני אוהבת את עדשת 100 המ"מ שלי של קנון, היא נהדרת. עדיף לרכוש כזאת עם מייצב אבל…עדשה היא קנייה יקרה (עדשה סבירה למאקרו תעלה סביב 4000 ש"ח תלוי במפרט, בחברה ובמדינה שבה תרכשו אותה), עדשה עם מייצב עולה יותר. לצורך העיניין עדשת המאקרו שלי היא ללא מייצב. יש דרכים לעקוף את נושא הרעידות והתזוזות, זה מביא אותנו אל פריט הציוד הבא:

חצובה. חצובה טובה היא השקעה טובה, לא רק לשם צילום מאקרו. לא רק בשילוב עם עדשת מאקרו. בכלל, בחיי כל צלם חצובה היא כלי טוב בארגז הכלים. עכשיו כשאמרתי את זה אני חייבת גם לציין שאני ממעטת להשתמש בה בצילום מאקרו ביחס לחברי הרציניים יותר, האופי התזזיתי שלי בשילוב עם יד יציבה וטכניקה טובה שכוללת פזצ"טות שכיבה על הקרקע כשהמרפקים נעוצים עמוק ויוצרים משולש עם המצלמה מספקים אותי למרות שמולידים לא מעט הרמות גבה מצד קולגות שאני מצלמת איתם.

כמו שכבר כתבתי עדשת מאקרו היא הוצאה לא מבוטלת למי שרק רוצה להתנסות ולשחק, יש עוד כמה אפשרויות זולות יותר שמאפשרות צילום מאקרו.

אחת היא לשאול עדשת מאקרו מחבר או לחילופין, יש בחנויות צילום מתמחות כמו האחים יוגנד או באתר lens4rent אפשרות לשכור ציוד צילום שכזה.

אפשרות אחרת היא שימוש בטבעות הארכה או הרחקה, טבעות הרחקה הן האופציה הבאה בתור למי שלא רוצה להשקיע עדיין בעדשה יעודית אבל רוצה להגיע לתוצאות טובות בצילום. הן זולות יותר מעדשה, קיט של 3 טבעות הרחקה שכאלו שאפשר להשתמש בהן, עולה כמה מאות שקלים.

טבעות הרחקה מורכבות בין גוף המצלמה לעדשה הרגילה שנבחר לעבוד איתה והן יאפשרו לנו להגיע למיקוד ממרחק קצר יותר, אפשר להרכיב את שלושתן יחד או לבחור להשתמש רק בחלקן, אפשר לבחור להשתמש בהן עם עדשת מאקרו להשגת תמונות אקסטרים מאקרו. הן מגניבות.  כיוון שלטבעות אלו אין רכיב אופטי הן לא פוגעות באיכות התמונה המתקבלת.

כשאני התחלתי לצלם מאקרו רכשתי את הסט של חברת Kenko  והוא עדיין בשימוש אצלי, הוא איכותי וכיוון שהוא מכיל רכיבים אלקטרוניים באיכות טובה הוא מאפשר לי לשמור על יכולות התקשורת של המצלמה דוגמת שימוש בפוקוס אוטומטי, מדידות אור ושכאלה.

יש עוד כמה אפשרויות רכישה להתנסות במאקרו דוגמת עדשות קלוז-אפ ודיאופטרים למינהם, את אלו מרכיבים על העדשה בהברגה כמו פילטרים,הם עולים הרבה פחות (אפשר להזמין מסין בעלות מצחיקה) אבל האמת היא שבמקרה של צילום מאקרו שימוש באלו פוגע באיכות התמונה, השימוש בפריט שכזה לרוב פוגע בחדות התמונה, יוצר עיוותים במרחב ובצבע ואף אפשר להבחין באיבוד פרטים. הוא בעיקר מאכזב לטעמי.

איפה? איפה נמצא עכשיו אובייקטים מעניינים לצילום?

האמת בכל מקום. העיניין עם צילום מאקרו הוא שהוא מאפשר לנו לגלות עולם נסתר קטן ממש מתחת לאפנו. צאו לגינה. חפשו את הזבוב הסורר שנכנס למטבח. סיימתם ארוחת ערב וישבתם לקשקש מחוץ לצימר בחופשה, פיתחו עיניים וגלו את חיי הלילה שנמשכים אל האור סביבכם.

רוצים משהו קצת פחות בייתי? חפשו חלקת צמחיית בר ליד הבית או קיפצו אל שלולית החורף הקרובה לביתכם לפני שתתייבש וגלו עולם שלם.

יעד מוכר ואהוב על צלמי מאקרו באזור המרכז הוא האגמון מאחורי הסופר לנד בראשון לציון או החורשות באזור תל חדיד וסובב מודיעין.

עכשיו הגענו למתי. אז מתי?

אם אתם רוצים לצלם צמחייה אין חשיבות מכרעת לזמן בו תצלמו. עדיף לא לצלם בשעה שיש שמש ישירה, חזקה ובוהקת מעל האובייקט שלכם. השעות בהן התאורה רכה ונעימה, כל זמן לפני הצהריים או אחרי הצהריים יעשה את העבודה.

אם אתם רוצים לצלם חרקים ובע"ח, או אז יש חשיבות גדולה יותר לשעון המעורר. כדי לצלם חרקים, במיוחד כאלו מעופפים, תרצו לכוון את השעון לשעה מוקדמת. לא אתלוצץ אם אספר לכם שלהיות בשטח בשש בבוקר לא זר לי. קצת אחר הזריחה, כשאגלי הטל עדיין נוכחים ולפני שהשמש אידתה אותם והעירה את כנפי הפרפרים זה הזמן לתפוס אותם לתמונות איקוניות כשהם עדיין נייחים בתרדמת לילה על ענפי הצמחים.

בתשע בבוקר, עכשיו כשעברנו לשעון קיץ, כבר מרגישים שידידנו החרקים כבר מעופפים להם הרחק מאיתנו כל אימת שנתקרב אליהם.

בחלק השני של המאמר בשבוע הבא ארחיב מעט יותר על טכניקה וטיפים,

לקבלת עידכונים על הפרסומים הבאים אתם מוזמנים להרשם לרשימת התפוצה.

המשך המאמר בשבוע הבא.

לאורך השנים לא ממש ידעתי להגדיר את עצמי כצלמת, זאת אומרת ברור לי שיש לי סגנון שהוא מאוד *אני* אבל את מה הוא, אותו לא ממש ידעתי להסביר.

אני לא מגיעה אל סט הצילומים עם רעיון מאוד ברור ומוחלט שאני מיישמת באופן זהה לכל סיטואציה (או מערך סטים קבוע לצורך העיניין). אני מעדיפה לא לעבוד בסטודיו כי קצת כמו הסכם טרום נישואים, הוא הורס לי את הרומנטיקה והספוטניות, כולנו יודעים שצילומי סטודיו זה הדבר הנכון שמאפשר את הדיוק הגדול ביותר טכנית, כמו שכולנו יודעים שהדבר הנכון לפני החתונה הוא לחתום על הסכם טרום נישואים. אבל מסתבר שזה לא עבור כולנו.

עם הזמן הסגנון האישי שלי התפתח משילוב של צילום רחוב תיעודי אל תוך הפרקטיקה של צילום משפחות וילדים, אל סגנון מלוטש יותר של צילומי לייף-סטייל, אני לא מתכוונת למה שבהכרח מוצג במגזינים למינהם כאופנתי, אלה יותר קשור במזיגה של כמות נדיבה מאופיים של המצולמים, חייהם האמיתיים, סביבתם הטיבעית, ביתם או מקומות הבילוי האהובים עליהם.

אני מוצאת את זה מאוד מרענן עבורי ומשמעותי עבור המצולמים שלי בעיקר בצילומי הריון ובצילומי תינוקות.

הם משתנים כל כך מהר, והחיים שלנו איתם, וככל שצילום תינוקות הוא אחד הדברים המאתגרים ביותר שיש, במיוחד עבור אלה שעוסקים בפיסול תינוקות ( בטוח ראיתם תמונה של תינוק מתוק שנולד לפני שבוע ישן בעציץ, תלוי בערסל, ועוד כל מיני רעיונות מורכבים ומתוקים שלא פשוטים לביצוע) אישית התמונות שאני הכי אוהבת מהגילאים הללו של ילדי הן דווקא לא התמונות המהונדסות שעבדתי עליהן קשה, אני אוהבת הרבה יותר את אלו שנתפסנו בהן יחד, ומתעדות רגעים אופייניים ליום יום הרגיל שלנו, צילומים של ילדי ישנים על המצעים היפים שלהם שתפסתי בתאורת חלון בוקר מהממת עם פסי הצל מהתריסים. מזכרות מהחיים.

אז איך ניגשים לצילומים שכאלה?

1. צלמו בבית. נכון שנורא בא לכם להחליף סגנון, או שאתם חושבים שהבית שלכם לא מצטלם יפה או מבולגן. אבל הוא שלכם. לאף אחד איך את הבית שלכם. תמונות בבית שלכם ככל שיראו לכם משעממות ולא מיוחדות, הן הכי מיוחדות. אלו החיים שלכם, הבית שלכם, רקע כזה לתמונות לא תמצאו בשום מקום אחר.
2. ציוד. בכל מקרה אחר לרוב אני אומר שהציוד פחות משמעותי והמצלמה הכי טובה היא זאת שזמינה לכם. אבל כיוון שאתם לא מגיעים עם ערימת ציוד תאורה לצילומים שכאלו. פה יש משמעות למצלמה ולעדשות שתשתמשו בהם. אז אם יש לכם אפשרות שווה לנסות אחת האפשרויות הבאות: עדשת מאקרו תתפוס את כל הפרטים הקטנים והמקסימים של התינוק (אני משתמשת בעדשת 100 מאקרו 100 מ"מ 2.8 F של קנון).                                                                                                                                                                       עדשה רחבה תתמודד בגבורה רבה עם החללים הצפופים שאינם מוארים היטב (אני אוהבת להשתמש בעדשת 24-70 F2.8 של טמרון). לכל הפחות הייתי ממליצה, אם יש, במקרה כזה לאמץ עדשת 50 מ"מ עם צמצם 1.8 שאינה יקרה (ביחס לעדשות) לסשן שכזה.
3. השתמשו בתאורה טיבעית שיש בבית, פיתחו את החלונות והדלתות שיכנס אור בהיר פנימה, צלמו בחדרים שמוארים טוב יותר בתאורה טיבעית ואל תסתפקו רק בתאורת החדר.
4. שימו לב לפרטים הקטנים. צלמו אותם. בהמשך כשתשובו לצלם את התינוק שלכם באותה פעולה ממש, אפילו מספר שבועות אחרי תגלו איזה שינוי גדול ניכר בדרך בה הוא נראה כשהוא עושה את זה (כן, גם הדרך בה הם נראים כשהם בוכים, אוכלים ומפהקים משתנה), זה ייתן לכם אפשרות להסתכל אחורה בהמשך על השינוי שחל ולזכור אותו. זה יראה יפה גם אם תבחרו בהמשך להדפיס אלבום או קולאז' רגעים מהחיים.
5. צילום תינוקות הוא עיניין מורכב, אחד הדברים שאני אוהבת בו הוא שאין סשן אחד שדומה לשני, גם בגיל 10 ימים או שלושה חודשים הם ממשיכים להפתיע, בין אם עשו עליכם פיפי בקשת, פלטו, היו לא רגועים או לחילופין המשיכו לישון רצוף לאורך כל הדרך, ההפתעות האלו שהם מזמנים יוצרות הזדמנויות צילום נהדרות.
6. הכניסו את כל הנוכחים לתמונה. יותר נכון אל תפסיקו להקליק גם כשאמא מאכילה או מניקה, כשהאחים חוזרים מבית ספר ומציצים לעריסה, כשאבא מחליף חיתול, באמבטיה, כשמוציאים גרפס, גם כשמרדימים, או סתם מחובקים ושותים משהו. יש אימרה שאפשר לזהות תינוק יונק לפי הפירורים על הראש כי אמא אוכלת מעליו, חפשו את הרגעים האלו. הם שווים את משקלם בזהב.
7. לכו על הזויות המוזרות. לפעמים זה יצליח יותר לפעמים זה יצליח פחות, אבל כשזה מצליח זה מיוחד ומקסים.
8. נוחות ובטיחות קודם. אם החלטתם על תמונות שהילד עירום בהם, חממו את הבית היטב. שימו מוזיקת רקע נעימה אם הילד נבהל מקולות המצלמה. אל תתרחקו מהתינוק והקפידו על ביטוחותו. תמיד.
9. רעיונות טובים לצילום יש בכל מקום צריך רק לשנות את נקודת המבט ולהבחין בהם, צלמו דרך שלבי העריסה, אל תפחדו לכלול אותם בתמונה, אם יש מראות השתמשו בהן לקומפוזיציה מעניינת, המיטה הזוגית היא מקום נוח לתמונות בטוחות של התינוק סולו או תמונות משפחתיות בהרכבים שונים, אחד מבני המשפחה הולך על ארבע? למה להשאיר אותו מחוץ לתמונה? תכללו אותו!
10. אני מאוד אוהבת תמונות עשירות בצבע, אבל אין כמו עיבוד בשחור לבן כדי לזקק את הרגש שבתמונה באופן מקסימלי. תזכרו את זה. הן בעיבוד אבל אפשר כבר להבחין בדברים הללו אם משתמשים הצילום במונוכרום כבר בזמן אמת. נסו את זה.
11. פנו לכם זמן עבור זה. צילום תינוקות לוקח זמן, ליתר דיוק, לפעמים אפילו עבור אותה כמות תמונות מוצלחות אני נדרשת לכמות זמן כפולה, פשוט כי תינוקות לא יודעים לקרוא את מחוגי השעון, הם עובדים על שעון תינוקות, הם ישנים כשהם צריכים לישון, אוכלים כשהם רעבים ומתנהגים כתינוקות בשאר הזמן, כדי להגיע למכלול טוב של תיעוד תינוקות צריך לפנות לזה זמן, לחכות ולצלם לפי הלו"ז שלהם. אנחנו מתאימים עצמנו אל התינוק ולא להפך.
12. השקעתם בחדר הילדים, חלמתם, תכננתם, עיצבתם והזמנתם לפני הלידה או אחריה חדר ששפכתם לתוכו את כל התקוות, החום והאהבה שאתם מאחלים לילד שלכם, צלמו את הילד בחדרו, במיטתו, על השידה, לכו צעד אחורה כדי לכלול גם את החדר המעוצב שלכם בתמונה.
13. נקודה אחרונה שאגע בה כאן היא סוגיית האביזרים. אני לא נגדם. אבל יפה ואסתטי ככל שאביזרים יהיו בתמונה, בין אם אותיות או מילים מעץ, כובעים מיוחדים ואביזרי שיער לתינוקות, נעלי תינוקות, או כל מה שמאוד אופנתי, אני דווקא רוצה לעודד אתכם, אם בחרתם להשתמש באביזרים, להשתמש בכאלו שיש להם משמעות אישית עבורכם, בין אם שימוש בבגד או שמיכה שעוברת במשפחה (בין האחים למשל), שימוש דווקא בדובי\בובה שהיו שלכם כילדים, נעלי תינוקות סרוגות ובגד שסבתא סרגה, או אפילו משהו שאתם הכנתם בעצמכם עבור הילד. זה יהיה הרבה יותר מיוחד ואישי עבורכם.

כשהייתי ילדה להקת הנח"ל שרה "הי אתה, אם באת לצבא תלמד לטובתך, תלמד את השפה!"

ואמנם הצבא כבר מזמן מאחורי אבל השורה הזאת נכונה בכל נושא.

נפלה עלי ההבנה שלא נתתי כאן בסיס פתיחה טוב למי שלא שוחה בחומר וכל המושגים קצת מבלבלים אותו,

אז הנה כמה מושגי יסוד בסיסיים כדי לא לאבד את הידיים והרגליים:

פוקוס- מיקוד המצלמה על נושא הצילום.

חשיפה- המינוח חשיפה בצילום מתייחס לכמות האור המגיע אל החיישן כשהתריס פתוח, התוצאה של חשיפת החיישן אל האור הוא התמונה המצולמת. על החשיפה שולטים בעזרת השילוש הקדוש של איזו-צמצם-תריס ואנחנו יכולים לבחור להשתמש במד האור של המצלמה ובנגישות להיסטוגרמה (טבלה גרפית) על מסך המצלמה כדי להבין מה אנחנו עושים ואיך לצלם תמונה בחשיפה נכונה.

ISO– איזו מתייחס לרגישות של הפילם (ובמצלמה דיגטלית זהו החיישן), ככל שיש פחות אור, ואנו מכניסים באופן מלאכותי יותר אור אל החיישן, כך האיזו כלומר הרגישות עולה, כשהאיזו גבוה ותנאי התאורה מאתגרים , התמונה תראה לנו מגורענת.

צמצם- Aperture. צמצם הוא בעצם המבנה הטבעתי המקיף את החיישן ואחראי על כמה אור יכנס אל המצלמה, ככל שהצמצם פתוח רחב יותר כך המספר המתאר אותו יהיה נמוך יותר ויכנס יותר אור אל החיישן. אנחנו מתייחסים לנתון הזה כ F . לצורך העיניין, הכיתוב בתפריט המצלמה שלכם כשתרצו לתת עדיפות לצמצם יופיע כ AV או A , לרוב יופיע על גלגלת מסתובבת עם תפריטי מצבי צילום.

תריס- Shuter, התריס בעצם הוא הסגר שבין המצלמה לעדשה, גם הוא שולט בכמות האור הנכנסת אל החיישן אבל הוא עושה זאת על ידי שליטה בפרק הזמן שבו התריס נפתח, ככל שהתריס פתוח יותר זמן, נכנס יותר אור, ככל שהוא נסגר מהר יותר, פחות אור יכנס. מהירות התריס נקבעת בחלקי שניות או חלקי דקה. כשתרצו לתת עדיפות למהירות התריס, הכיתוב על הגלגלת או התפריט יופיע כ TV או S.

קומפוזיציה- פירוש המילה עצמה הוא מיקום-יחד com-position, קומפוזיציה בצילום מתייחסת למרכיבים השונים בצילום וליחסים בינהם. כל אלו מורכבים הן מהיחסים בינהם והן מעמדתו ובחירותיו של הצלם בתוך התמונה ומחוץ לתמונה.

עומק שדה- הוא מושג בצילום שמתייחס למידת החדות של כלל הפרטים בצילום, במילים פשוטות יותר, הוא זה שקובע מה יופיע בצורה חדה ומה פחות חד ביחס ומסביב לנקודה שהתמקדנו עליה וככל שנתרחק ממנה. כאשר עומק השדה גדול הפרטים בתמונה יראו חדים וברורים, ככל שעומק השדה רדוד יותר הפרטים בתמונה יהיו מטושטשים יותר.

סוגי מצלמות שונות:

מצלמות סלולריות- אני בטוחה שאתם מכירים כאלו, אין יותר מידיי מה להרחיב כאן.

מצלמות קומפקטיות– ידועות גם כמצלמות כיס וליותר וותיקים אפילו כפוקט. ידועות במידותיהן הקטנות וקלות המשקל, בעלות חיישן קטן. לרוב המצלמות זום בסיס של פי 3 עד פי 12 והרזולוציה שלהן יכולה להגיע עד 12 מגה פיקסל. סבירות.

מצלמות סופר זום- יש כאלה שקוראים להן דמויות SLR בעיקר כי הן נראות כמו מצלמות אמיתיות רק קטנות יותר , למצלמות אלו יש איכויות צילום טובות לרוב. יש להן רזולוציה גבוהה, גודל חיישן אופייני 1/2.3 אינץ', וכשמן יש להן זום גדול. אפשר למצוא בהן ומנגנונים מתקדמים נוספים וצילום וידאו . לחלק ממצלמות אלו יש אפשרות של בחירה ידנית של פרמטרים כמו מהירות תריס ומפתח צמצם בדומה למצלמות רפלקס. אבל חייבים לזכור שחלק ניכר מהיכולות שלהן הוא עיניין של תכנה שעושה מניפולציה על האופטיקה המוגבלת של החיישן הלא מאוד גדול שלה ולכן הן מוגבלות לעומת אחיותיהן הגדולות. מצלמות הרפלקס.

מצלמות רפלקס-DSLR. ה-D בראשי התיבותDSLR הוא לא עבור המילה דמוי SLR. ראשי התיבות הן Digital Single-Lens Reflex כשאני מדברת על מצלמת SLR אני מתייחסת לרוב לגירסא הדיגיטלית שלה אבל הכתוב מתאים גם למצלמות פילם כמובן.

מדובר במשפחת מצלמות המיועדות הן למקצוענים והן לחובבים יש מגוון רחב של מצלמות מדרגות פתיחה בסיסיות למתחילים, כאלו שנקראות בעגה מצלמות כניסה ועד חיות רעות ונהדרות. במשפחה זאת יש שליטה רחבה וגמישה בערכי הצילום השונים, אפשר לבחור עדשות מתחלפות שונות לפי צרכי הצילום כדי להגיע לתוצאות המיטביות. מצלמות רפלקס הן המצלמות הטובות ביותר, להן מיטב הביצועים והיכולות, ובהן הושקעה מיטב הטכנולוגיה בתחום הצילום במשך כמה עשורים על ידי החברות מובילות.

מצלמות Full frame תת משפחה במחלקת מצלמות הרפלקס, מצלמות דיגיטליות ממוצעות הן לרוב מצלמות crop, ההבדל בינהן נעוץ בטבען של מצלמות הרלפקס הראשונות כשעוד עבדו עם פילם. מצלמת פול פריים היא מצלמה עם חיישן גדול הזהה במידותיו לחיישן במצלמת פילם עם עדשה של 35 מ"מ. ההבדל הזה מייצר לנו במצלמות החדשות של ימינו תמונות עשירות יותר בפרטים, צבע ואור.

מצלמת קרופ היא מצלמה עם חיישן קטן יותר מזה של מצלמת הפילם המקורית ולכן התמונה נחתכת לגודל קטן יותר, דמו שנחתכת מסגרת שלמה מהתמונה שראיתם בעינית כשצילמתם את התמונה וכל שולי התמונה לא מופיעים בתמונה שהדפסתם.

מצלמות ללא מראה Mirror less מצלמות אלו מוגדרות על פי מה אין בהן, מראה. קצת טריקי. אבל בגדול בעצם מדובר בפיתוח ביניים חדש יחסית בשוק, מצלמות אלו הן סוג של שלב ביניים בין מצלמה קומפקטית ומצלמת רפלקס, הן מצויידות בחיישן גדול וניתן להחליף בהן עדשות כמו ברפלקס, אבל הן קטנות, ללא מראה ובלי עינית אופטית אלה עינית אלקטרונית כמו במצלמות קומפקטיות.

מילה קטנה לקראת סיום בנוגע להבדל המהותי בין כל המצלמות, גודל החיישן, אם לא היה ברור ככל שהחיישן קטן יותר, בהנחה שלכולם אותו מספר פיקסלים, ככה הפיקסלים יהיו קטנים יותר, כשהחיישן קטן יותר הוא קולט פחות מידע (אור, צבע, חדות). ככל שהחיישן גדול יותר הוא יכול לקלוט יותר מידע ולעשות כן ברזולוציות גבוהות יותר, כמו כן הוא רגיש פחות לרעשי רקע (בגלל שהמרחק בין תאי האור גדול יותר) מה שמניב תמונות חדות יותר ועם פחות רעש או גרעון.

עידן כהן-כוריאוגרף

הרבה פעמים שומעים את המילה הזאת נזרקת לאוויר. לא תמיד מבינים פירושה ולמה היא בכלל מתייחסת, אבל מאוד מתרשמים ממישהו שבחר להשתמש במילה גדולה שכזאת, נשמע כאילו הוא מבין על מה הוא מדבר.

אז אחת ולתמיד, המילה קומפוזיציה מתייחסת לסידור האלמנטים השונים והיחסים בינהם בתוך מסגרת התמונה או הציור.

למה זה חשוב?

פשוט, זה הופך התמונה מסתם תמונה לתמונה שמספרת סיפור, לתמונה מעניינת יותר. לתמונה שתאהבו יותר.

זה ההבדל בין תמונה בסדר לתמונה מעולה.

הנטייה הטיבעית שלנו כבני אדם היא תמיד לשים את האובייקט המצולם במרכז, אבל לפעמים זה מייצר לנו אותה תמונה שוב ושוב.

זה נחמד כשמצלמים פורטרטים למשל, כי אז האדם שאנחנו מצלמים הוא באמת העיקר ולא ממש משנה מה קורה מאחוריו או סביבו, אז אנחנו רוצים שהרקע יהיה ברקע, נטו, בלי פרטים של ממש, רק איזה צבע רקע יפה שמחמיא למה שמצלמים, זה נהדר גם כשמצלמים מאקרו (צילום מאקרו הוא צילום בהגדלה גדולה מאוד של פריטים קטנים מאוד, מאוד פופולרי בצילום חרקים למשל) כי אז אנחנו רוצים שהעין של הצופה תתרכז בכל הפרטים הנפלאים של האובייקט המצולם כשהרקע רק יעצים את כוחה של התמונה ולא יגנוב את הצגה.

כשאנחנו בונים את התמונה, כלומר כשאנחנו מחליטים מה אנחנו רוצים שיכנס לתמונה ומה לא, אנחנו בעצם משפיעים על העין של הצופה ובהתאמה גם על הדרך שהתמונה נתפסת ומה יהיה בה העיקר, אנחנו מספרים סיפור.

חשוב לזכור כשאנחנו בוחרים איך התמונה תראה, שלא כל מה שהעין האנושית רואה וקולטת יכנס לתמונה, מצלמות, גם הכי חדשות ומתוחכמות עדיין לא מגיעות ליכולת הראייה שלנו, אז יש חשיבות גדולה למה שאנחנו בוחרים להכניס לתמונה כדי שיספר את הסיפור, ולמה שאנחנו בוחרים לחתוך ממנה החוצה. תמונה תמיד תצולם כמלבן ביחס 2:3, מה שלא תכניסו לתוך אותו מלבן לא יתועד, הילד השמח יתועד אבל אם לא תכניסו את סבתא מביטה מהצד במבט גאה או מודאג היא לא חלק מהסיפור.

איך אפשר להשפיע על הדרך שהתמונה נתפסת?

אנחנו יכולים לבחור מיקום פחות שיגרתי לאובייקט שאותו אנחנו מחשיבים כחלק המשמעותי יותר בתמונה, הוא לא חייב להיות במרכז רק כי הוא העיקר.

כשאנחנו בוחרים את אותו מיקום בתמונה עבורו, אנחנו צריכים להתבונן ולראות מה עוד יכנס איתו לתמונה, אולי עוד דמויות? איפה הן ביחס אליו? האם יש איזה שהיא אינטראקציה בינהם? לא חייבת להתקיים פעילות אמיתית בין הדמות המרכזית בתמונה לשאר הדמויות, אבל תמונה של דמות מפנה גב אל הפעילות או מביטה אל פעילות גורמת לנו לחשוב ולחוש את הסיטואציה בצורה שונה. אם נמשיך עם הדימוי מהפיסקה למעלה שימו את הפוקוס על הילד אבל מקמו אותו בצד התמונה ואז נוכל גם לראות כמה סבתא גאה בו.

מה עוד יכול להכלל בתמונה ולהשפיע? הסביבה שהתמונה מצולמת, אפשר לכלול רקע בצורה מפורטת או לצלם בעומק שדה רדוד שהופך את הרקע למטושטש יותר.

כדאי לשים לב למשל האם כשאתם מצלמים את התמונה ומתרכזים מאוד בנושא התמונה אם לא נכנס לפריים משהו שמושך את העין מהעיקר, זה יכול להיות אפילו ענף סורר שנכנס לתמונה, צל של הצלם שמוטל בזוית העין, זה יכול להיות אפילו אדם ברקע הרומנטי (מי אמר פוטובומב ולא קיבל?).

אני מוצאת שכדאי גם לשים לב לצבעים שיופיעו בתמונה, זה יכול להיות פריט בצבע עז וקונטרסטי שיגנוב את ההצגה מעיקר התמונה אבל זה גם יכול להיות כלי נהדר כדי להעצים את התמונה ולהדגיש את מה שהוא העיקר, אם הרקע מנוגד לנושא הצילום,ובאותה מידה אם הרקע ונושא הצילום דומים בצבעיהם יכול להיות שתמצאו שנושא הצילום נעלם ומתמזג בו.

עשו לכם הרגל, זהו את יחסי הגומלין שבעצם אפשריים בתמונה וביחרו לכלול או להשמיט את אלו שישרתו אתכם ואת התמונה בדרך הטובה ביותר.

בהמשך יהיו עוד פוסטים שבהם אסביר על עוד כל מיני כללי צילום וקומפוזציה בהרחבה ואיך להשיגם. בינתיים אשאיר אתכם עם החוק הכי חשוב לטעמי:

שיברו את החוקים!

כל כללי הצילום שעוד אספר עליהם הם נחמדים ומועילים ומצטלמים יפה, אבל ההבדל האמיתי בין תמונה כמו של כולם לתמונה מיוחדת הוא להתנסות לבד, לשבור את הכללים, לנסות להמציא את הגלגל מחדש ולייצר תמונה שהיא באמת ובתמים מיוחדת ושלכם בלבד

אז מה לוותר להצטלם איתם? לא לצלם הורים נורמטיבים עם ילדיהם כי יראו שלאמאבא יש בטן או ישבן? נראה לכם??

אפשר לדלג על המשוכה הזאת בקלות, רק צריך לחשוב על זה בזמן אמת.

הילדים שלנו הם אביזר נפלא ולא רק אובייקט לתיעוד ומגיע לנו תמונות שלנו איתם,גם לאמא וגם לאבא, כאלו שנשמח לשלוח ליום המשפחה, אז מה עושים?

נוקטים בכמה צעדים:

• במקום לצלם מגובה הראש של הילד בזמן שעומדים זה לצד זה איתו, כלומר המבוגר מצולם מזוית נמוכה ולכן הישבן יוצא מוגדל בתמונה, מצלמים מגובה גבוה יותר, לא חייבים בהכרח מגובה הראש של המבוגר כי אז הילד יראה גמד מזוית גבוהה מידיי, אבל מקום טוב באמצע הדרך יתן תוצאה טובה.
• אפשר לא לעמוד זה לצד, כתף אל כתף, אפשר לעמוד אחד לפני השני, ילדים מחביאים יופי את מה שההורים מודעים אליו מידיי בעצמם.
• אתה הצלם? צלם! זוז, מצא את הזוית הטובה, גם כשהם עומדים כתף אל כתף אתה לא חייב לצלם אותם כשאתה ישר לפניהם , חפש זוית אלכסונית יחסית ביחד אליהם, נצל את העובדה שמהצד אנחנו, האנשים צרים יותר, כל זוית באמצע הדרך בין תמונה מהכתף לתמונה שבא אתה עומד ישר לפניהם (או ישר מאחוריהם לצורך העינין) יכולה לספק תמונה מחמיאה יותר עבור המבוגרים שבתמונה. זוויות זה טוב. חפשו אותן.

  

• לא חייבים לעמוד, אפשר לשבת, אפשר לשכב, אפשר לעשות שילוב של תנוחות שבהן לכולם יהיה נח. כשאנחנו יושבים אנחנו מחד מסתירים את החלק שאנו יושבים עליו, אבל מאידך הרבה פעמים מופיעה לה שם הבטן ומזכירה את קיומה, אז שוב את הבטן אפשר לא להפוך למופע המרכזי בתמונה (גם אם רק אנחנו שמים אליו לב) .
• לשים לב כשאתם מצלמים, ויש אפשרות שהתמונה לא תחמיא לכל המבוגרים בתמונה, לוודא שאתם מנסים כמה זוויות צילום, התנסו גם בכמה גבהים לצלם מהם (כריעה, עמידה, שכיבה, או אפילו טיפוס לגובה גבוה יותר על גזע עץ\סלע\שרפרף\מדרגה), צילום מלמעלה גורם לראשים של האנשים להיות מרכז הסיפור והגוף שלהם באופן טיבעי נראה פחות.
• אפשר לבקש ממבוגרים למתוח כתפיים אחורה ולסדר את היציבה שלהם. אבל לא תמיד אנחנו רוצים לגרום לאנשים להיות מודעים לעצמם, להפסיק את מה שקורה לפנינו וליצור מודעות למצלמה, אפשר במקום להסיח את הדעת מהנקודה שמצטלמת פחות טוב, למשל אם נקודת החולשה היא הבטן בישיבה\עמידה, אפשר להחזיק משהו לפניה, בין אם מדובר בלחבק את הילד שימשוך את תשומת הלב, או אפילו להחזיק ידיים בצורה רפויה לפניה או להחזיק משהו רלוונטי לפני הגוף, זה שובר את הקווים ומושך את תשומת הלב מן המקום.
• וכשממש קשה לכם להוציא תמונה טובה, אל תפחדו להכנס אל תמונת פורטרט של האנשים עם הילדים, כלומר עשו זום ככה שרק הכתפיים והראש יופיעו בתמונה והאינטראציה בין בני המשפחה יופיעו בתמונה.

אלה היו כמה נקודות נוספות לעזור לנו "לרמות" לקראת הצילומים לחג וליום המשפחה,עוד לא אירגנתם את האלבומים ולוחות השנה לחג?

למה אתם מחכים? צאו לצלם חיזרו ושתפו אותי איך היה.

אני כאן לייעץ וללוות אתכם מהקליק הראשון ועד להדפסה.

לא מרוצים? אני כאן לעשות את העבודה עבורכם.

הקדימו להזמין את סשן הצילום שלכם לחג.

מבוא לצילום ילדים.

הגן ביקש שתשלחו תמונה של הילד\משפחה ובכל זאת אין לכם שום תמונה שאתם ממש מרוצים ממנה.

תתחילו לחשוב על זה מראש, כן אפשר פעם בשנה ללכת יחד להצטלם מיקצועית, אבל אפשר פשוט

לעשות לכם הרגל כשיוצאים לפיקניק עם חברים, לטיול בשבת, לים או לבריכה, קחו אותה איתכם.

השתמשו בה.

תחזרו הביתה הורידו את התמונות וגבו אותן, הכל באותה נשימה אחרי ששמתם את הבגדים בכביסה. סביר שאם תחכו לתחילת שבוע העבודה בסוף תמצאו את עצמכם בלי מקום בכרטיס זיכרון באמצע הטיול הבא.

אין להן שום ערך אם לא פרקתם את התמונות מהטלפון או הכרטיס הזכרון.

למה לשים לב כשיוצאים לפיקניק בגינה ומצלמים?

שימו לב לילדים כמובן. למשחק שלהם, לאינטראקציה, שימו לב לאיפה הם נמצאים, מה הרקע מאחוריהם מכמה נקודות, מצד אחד יכול להיות רקע של מתקנים בגינה או של הכביש ומהצד השני יכול להיות הדשא או קיר צמחייה שייתן רקע יפה.

שימו לב איפה אתם ממוקמים ביחס אליהם, גם מבחינת מרחק, אם אתם מצלמים במצלמה שהזום שלה דיגיטלי ולא במצלמת רפלקס שבה העדשה באמת עושה את עבודת הזום, אל תתרחקו מידיי זה יפגום באיכות התמונה.

שימו לב ילדים יוצאים הכי יפה כשמצלמים אותם מהגובה שלהם. אז כן הם מגיעים לכם במקרה הטוב לגובה החגורה, וכן למי יש כח לפזצ"טות, אבל הרי אם הייתם בלי המצלמה גם הייתם משחקים איתם בגובה שלהם אז יאללה על הברכיים. תודו לי אחר כך.

שימו לב לתאורה. כן גם באור יום מחוץ לבית כדאי לשים לב לזה. תאורה טיבעית היא הכי יפה בעיני ועדיין, יש לשים אליה לב, איפה השמש ביחס למצולם? אם השמש מול המצולם כדאי שתבדקו ותראו אם הוא לא מסונוור ועושה פרצוף "כועס, האם היא מאחוריו האם היא שורפת את השמיים כי בהיר מידיי? האם היא עושה לו הילה יפה? אקדיש בהמשך פוסט שלם אם דוגמאות בנוגע לתאורה בצילום בחוץ.

יש עוד הרבה דברים לשים לב אליהם בצילום ילדים ובהמשך אקדיש להם פוסטים נרחבים משל עצמם, אבל אני רוצה לסיים בשימו לב הכי חשוב בעיני:

שימו לב אל תביימו אותם. באופן כללי לביים את החיים זה קשה ולא באמת עובד.

תעבדו סביבם.

אל תעצרו אותם ממעשיהם כדי להצטלם.

אל תתנו למצלמה להפריע לחיים.

הם יהנו-אתם תהנו.

אהבתם? רוצים עידכונים במייל הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה