סקירה על סדנת צילום מחול של כפיר בולוטין בסוזן דלל.
אני נהנית לצלם. אני טובה בזה. צניעות מעולם לא היתה מעלה שלי. אבל אני יודעת שככל שאני חושבת שאני טובה אני תמיד יכולה להיות יותר טובה.
בגלל זה, למרות שאני עוסקת בצילום באופן מקצועי, אני עדיין מחפשת להעשיר את עצמי כל הזמן. ללמוד יותר. לפגוש צלמים שונים ממני, מנוסים יותר ומנוסים פחות. מכולם אני לומדת.
באחד מהמפגשים הללו שלי עם חברים צלמים, פגשתי צלם שהשתמש בטכניקה שונה משלי ומשל רוב מכריי, הוא העלה את הiso ולא פחד ממנו, אוטומטית נדבקתי אליו לראות מה הוא עושה ואיך אני יכולה להפיק מזה תועלת לצרכי. תוך כדי קשירת החברות ביננו, לאורך המפגשים המשותפים הוא סיפר לי על כפיר. כפיר בולוטין. שמעתי עליו בקטנה לפני כן, אבל חייבת להודות הוא לא בדיוק תפס את תשומת ליבי.
כפיר הוא צלם. רציני. כפיר הוא אחד הצלמים המובילים בתחומי אומנויות הבמה בארץ. סביר שכולכם נתקלתם בשלב זה או אחר בתמונות שלו ששימשו לפירסום מופעי מחול, תיאטרון, מוזיקה ואמנים ברחבי הארץ ובעולם, ובמאמרים בעיתונות היומיומית כמו גם המקצועית. אם לא, לכו להציץ באתר שלו.
אז כשאותו חבר סיפר לי שכפיר מעביר סדנא לצילום מחול, במרכז סוזן דלל, התלבטתי, מצד אחד אני חייבת להודות, אני נהנית לרקוד כשאף אחד לא מסתכל, אבל אני לא ממש מתמוגגת מאומנויות הבמה, מצד שני אני מאוד אוהבת לצלם ספורט ופעילות, ובהחלט נתקלתי לעיתים בקשיים מסויימים בצילום תנועה בתנאי תאורה מגבילים. אז נרשמתי לסדנא. החלטתי שאת הכלים שראיתי שהוא העניק לאותו חבר, והשתמשתי בהם מעט בעצמי, אני רוצה להבין באופן מקיף.
הסדנא מורכבת בעצם משלושה מפגשים אינטימיים (נדמה לי שהיינו שמונה תלמידים).
המפגש הראשון תיאורטי, שלוש שעות שבהן כפיר מספר קצת על עצמו, מיישר קו על תפעול המצלמה בין הצלמים השונים שהגיעו לסדנא (לי זה הרגיש מיותר כיוון שאני מכירה את המצלמה שלי אבל לא כולם בחדר היו כמוני והם בהחלט נתרמו מזה) ואז הוא התחיל להסביר את התאוריה שמאחורי צילום מופעים, למה לשים לב, איזה פרמטרים יש להשגיח עליהם ובאיזה טווחים אותם פרמטרים צריכים להיות, קצת על אפשרויות בבניית הפריים מבחינת קומפוזיציה, על הבעיות שצלמים נתקלים בהם בעת צילום מופעים מסוגים שונים, ולבסוף מסביר גם על עיבוד התמונות לאחר מכן, זה חשוב.
לצלם בתנאים מגבילים ולהוציא תמונה טובה זה לא מספיק, כי גם אם התמונה טובה, יש לה עדיין בעיות פתירות, שכדאי ואפשר בעיבוד לטפל בהן ולהפוך אותה לתמונה מעולה.
כיוון שצילום מופעים מציג בפנינו בעיות קיצוניות (צפיפות, תאורה מגבילה, תמונות מגורענות או מרוחות, מיקום מגביל עבור הצלם) הרבה פעמים סשן צילומים כזה מוציא אותנו מאוכזבים בבואנו לראות מה צילמנו. ותכלס? זה לא חייב להיות ככה, אי אפשר להפוך פריים רע לטוב, אבל אפשר להפוך פריים טוב עם בעיות לפריים מעולה, אם לא הצלחנו לטפל בדברים האלו מראש, בעת בחירת הפרמטרים של הצילום, פה מגיע הערך הגדול של הבנה ושימוש בתוכנות כמו פוטושופ ולייטרום, ולשמחתי הרבה, קיבלתי מכפיר בדיוק בנקודה הזאת את הערך של הכסף שלי. כאמור לצלם אני יודעת. לדעתי לפחות.
המפגש השני מתקיים במרכז סוזן דלל, באולם פרטי, בחלק הראשון נפגשנו עם כפיר להדרכה קצרה על מה שנעשה היום, איך לדבר עם הכוריאוגרף או הלקוח שמזמין אותנו לצלם, איך לא לפספס נקודות חשובות בצילום המופע ותיאום ציפיות.
בחלק השני נפגשנו עם הכוראוגרף עידן כהן, שוב, איש מקצוע מהשורה הראשונה, מעוטר בתשבוחות ופרסים, לשיחה על המופע הפרטי שאנחנו עומדים לצפות בו ואשר אותו אנחנו הולכים לצלם, במקרה הזה חזינו בשלוש מערכות ממופע המחול "הקפולטי והמונטקי – האופרה הלאומית" שיעלה בקרוב. מאוד נהנתי מהמפגש איתו, הוא אדם מעניין ונחמד אמיתי, כשצילמתי את ההופעה בהמשך גם גיליתי שהוא יוצר מאוד מעניין.
ובחלק השלישי של המפגש צילמנו.
כמו שאמרתי קודם, מחול הוא לא בדיוק כוס התה שלי, ולכן הופתעתי מהמופע, זה לא היה מה שציפיתי לו, בטח לא ממופע שמבוסס על האופרה שעליה מבוסס סיפור רומיאו ויוליה, אבל לפחות עבורי, כנראה שזאת היתה בדיוק החוויה שהייתי צריכה, מחול מודרני, לא צבעים בהירים ואופטימיים אלא פרשנות חברתית של הכוריאוגרף על הסיפור, התכתבות עם הנרטיב המקומי שלנו, הרבה מוזיקה, הרבה פעילות, הרבה. הרבה קרה על הבמה. היה מגניב.
חלק מהצלמים בחרו את המקום האופטימלי לטעמם ונשארו בו כל המופע וצילמו מנקודה אחת. חלק שינו מידיי מערכה את נקודת המבט והצילום שלהם. אני? אני יש לי קוצים בתחת.
אני כנראה הסיבה שבגללה עושים ביטוח תאונות במקומות שכאלה, כי אני זאת שלא מפסיקה לזוז ולחפש את הזויות שמעניינות אותי, אני זאת שבטוח יום אחד תתרסק כשדילגה מעל שורת כיסאות או פיספסה מדרגה בחושך. ועדיין למרות שהיינו צלמים מסוגים שונים בהופעה הזאת, הכלל העיקרי שנשמר על ידי כולם היה כבוד הדדי וכבוד למופע ולמופיעים, אף אחד לא נעמד והסתיר לאחרים, כולם בלי יוצא מן הכלל, למרות שצילום הוא "ספורט" של סוליסטים, כל אחד לעצמו, כולם היו מאוד ידידותיים, היתה שם הרבה עזרה הדדית וחברות בין אנשים שלא הכירו קודם. אני מוצאת את זה כערך מוסף חיובי, שלי הוא מאוד חשוב.
בסיום המפגש כפיר ביקש שנשלח אליו תמונות נבחרות מהסשן, בהמשך זוכות חלק מהתמונות להבחר לפרסומים הרישמיים של אותו מופע והצלם של אותן תמונות מקבל קרדיט על הצילום. זה בהחלט בונוס נחמד.
המפגש השלישי של הסדנא הוא כבר מפגש סולו, אחד על אחד עם כפיר, נפגשנו כפיר ואני בבית קפה חביב, עם דיסק און קי ומחשב נייד ועברנו על התמונות, אני חייבת להודות, בבואי למפגש חשבתי לעצמי שהתמונות שלי מעולות גם בלי זה, באמת ובתמים הייתי מרוצה מהן ומהעיבודים שעשיתי (לפי הקווים המנחים שקיבלתי במפגש הראשון), לא באמת הייתי בטוחה איך אתרם מהמפגש וכבר הכנתי לעצמי רשימת נושאים חלופיים שרציתי לקבל מהם חידודים מכפיר, אתם יודעים מה? טעיתי.
התמונות שלי היו טובות, בהחלט, אבל, אמנם צנועה אני לא, אבל אני כן יודעת ענווה מהי, עברנו על התמונות, ווואלה? היה מה לשפר מבחינת עריכה, למדתי עוד כמה שימושים לכלים שלא עשיתי בהם שימוש טוב מספיק בלייטרום ובהחלט אני חשה ששידרגתי את הידע והיכולות שלי.
מה עוד? כמה ימים אחרי ששלחתי את התמונות לכפיר, קיבלתי פידבק חיובי מאחד הרקדנים שיצר איתי קשר וביקש רשות להשתמש בתמונות לצרכיו (עם קרדיט כמובן), וזה שימח אותי מאוד, גם לקבל אישור על איכותי כצלמת ובעיקר לקבל אישור שכזה כבר על הניסיון הראשון שלי בצילום שכזה, זה לא מובן מאילו.
מאז, דרך חברים שראו את התמונות ושמעו על ההתמחות החדשה הזאת שלי, הוזמנתי לצלם כמה הופעות רוק ונגינה (להבדיל ממחול ותיאטרון, רוק הוא לגמרי הסביבה הטיבעית שלי), ואני מוצאת את השיפור הזה באיכות הצילום שלי בקשר ישיר לסדנא של כפיר.
אז הנה למי שרוצה לדעת איך ליצור קשר עם כפיר כמה דרכי התקשרות:
ערוץ יו-טיוב עם הדרכות של כפיר בעיברית
כל התמונות בפוסט זה הן מתוך מופע המחול "הקפולטי והמונטקי – האופרה הלאומית" שיעלה בקרוב מאת הכוריאוגרף עידן כהן.
אהבתם? רוצים עידכונים במייל?
הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה:
