קיבלתי בקשה קצת יוצאת דופן,
לצלם בוק בר מצווה, לא בת מצווה, לא בת מצווש, בר מצווה.
התלבטתי, מודה, אני אמנם מצלמת בנות בשמחה וקלות וגם משפחות בהרכבים שונים לא מעט זמן.
אבל בנים? לבד? בלי אחים וחברים? היו לי החששות שלי.
אני מבינה את הרעיון שמאחורי זה, גם לו מגיע תמונות, בלי להיות בצל אחיותיו, בלי להיות עוד אחד בקהל, אז ישבתי עם האם, שהיא חברה טובה וחשבנו על קונספט.
האלבום שלו קודם כל יהיה בהתאם למסורת המשפחה, אלבום מלידה ועד היום, והתמונות יאפיינו אותו, הצילומים שלי יהיו רק החלק העדכני של האלבום, שילחתי את המשפחה לסנן תמונות מלידה ועד בכלל, אשר בהמשך ישובצו באלבום שיודפס לכבוד הארוע.
ואז ישבתי לשבור את הראש. איך עושים את זה???
איך מצלמים נער ככל הנערים. בלי שהתמונות יביכו אותו?
בלי שיראה מדוגמן או יפה מידיי?
גם תהיתי ביני לבין עצמי איך לשבור את הקרח, לא פשוט לעמוד מול מצלמה ולהשתחרר.
איזה אתגרים יביא איתו נער? מודה זה לא היה פשוט.
בעוד בנות שבאות להצטלם לבוק בת מצווה, יודעות למה הן הולכות וגם אם הן חשות מודעות מאוד לעצמן,
ברוב המקרים לא נדרש הרבה כדי לשחרר אותן, הן עושות פעילות שלחלוטין רצויה ומקובלת בין חברותיהן ועליהן.
רק צריך לדאוג להצטלם בפרטיות ככל האפשר,בלי קהל ולדבר איתן, לצחוק.
בנים….הרבה פעמים אפילו בסטינג משפחתי של צילומים הם פחות משתפי פעולה, אז לבד??
אז תיחקרתי את האמא היטב מראש על תחביביו, הכנתי כמה רעיונות, חשבתי על כמה לוקיישנים שיתאימו ויהיו לו נוחים, ויצאנו לדרך.
אז הנה כמה מסקנות מיום שכזה:
בנים בגיל 13 זה לא בנות. כאילו לא ידענו. הם מגיעים במגוון גדלים ומצבי רוח.
הם חכמים ויש להם מה להגיד, הם יודעים מה הם לא מוכנים לעשות ולא משנה כמה אמא תלחץ (בדיוק כמו בנות דרך אגב). ויש להם דיעה גם על מה הם לובשים ובעיקר על מה לא לובשים. ויש לקחת את זה בחשבון ולתת להם להוביל את התהליך.
בבחירת סוג הצילומים, זה לא שלבנים לא חשוב להראות יפים, אבל לפחות אלו שאני פגשתי לא רוצים תמונות שבהם הם "יפים",
זה לא זוכה לשיתוף פעולה, הם לא באמת מעונינים בצילומי דוגמנות, אולי אפילו מביך אותם להראות לחברים עדות שכזאת.
אז מה עושים אם לא עושים פוזות של דוגמנים? עושים בדיוק מה שהם עושים בחיים.
במקרה האחרון הנער מאוד פעיל ספורטיבית, מטייל המון, אז יצאנו למקומות שבהם יוכל להיות פעיל.
במקום לבקש ממנו לעצור להצטלם, אני רצתי. הרבה, במסלול אתלטיקה מקצועי ולא רק.
רכבנו על אופניים (הוא בעיקר, אני נסעתי לצידו במכונית כדי לייצר תמונות פאנינג שבהן הוא בפוקוס וכל יתר הסביבה "נמרחת" בתנועה מגניבה). טיילנו. צפינו בציפורים.
נרטבנו (אני בעיקר, כשכמעט נפלתי לתוך הנחל וכשהתיישבתי בתוך שלולית).
קצת צחקנו עם ועל אמא.
טיפסתי אחריו על עצים ובהתאמה התגלגלתי ונפלתי באחת הפעמים במורד הגיבעה, כמו המפטי דמפטי.
עצרנו לפקנק, לנגן ולאכול.
סך הכל היה יום כיף. מאתגר.
אפילו שרפנו איזה קלוריה.
וגיליתי שבנים בני 13 הם בהחלט שותפים מעניינים לצילומים.
הם מאתגרים אותי כצלמת לצאת מאזור הנוחות שלי,לחפש איך הם יחושו מחד בנח ומאידך שבאמת ישארו טיבעיים ונאמנים לעצמם ויהנו מהתהליך, זה דורש הרבה מחשבה ותכנון מראש כדי באמת למצוא את המקומות ולייצר את הסיטואציות שבהן יוכלו לבטא את עצמם בדרך הזאת, שלהם.
אני חייבת למצוא מחד את הפעלויות שלהם ואיך לצלם אותן בדרך הטובה ביותר כדי להעביר את התחושה, אני חייבת לשים לב כל הזמן לתאורה סביבי ואיזה אווירה היא בונה לתמונה.
חשוב לשים לב גם בצילום, וגם בעיבוד התמונה אחר כך אם יש צורך, שמיקום השמש והתאורה הטיבעית שמאוד אוהבים ומתאימים לצילומי משפחה\ילדים\נערות, הם לא תמיד מה שנחפש בצילום בנים ונערים, צילום בפעילויות ספורטיביות, למשל, יוצר דרישות שונות של תאורה ומגבלות שונות שיש להתחשב בהן.
יתרה מזאת בהתאמת לוק לבוק של בנים הרבה פעמים מראה או עיבוד דרמטי יחסית של התמונה יביא לתוצאות הרבה יותר מרשימות, פחות מדוגמנות עבור הנער הצעיר מצילום בדיוק מהצד השני (פיזית) של הסצנה שבה נקבל תאורה רכה יותר ואולי מחמיאה יותר שאותה הרבה פעמים נעדיף בבחירת צילום רומנטי או אופנתי יותר.
אבל התוצאות לגמרי שוות את זה.
יש לכם בנים בתחילת גיל ההתבגרות? כאלו שבשנייה שאתם רוצים איזה תמונה יפה שלהם נעלמים לכם או רוטנים?
ספרו לי על האתגרים שבתיעוד בני הנוער שלכם, אולי אני אוכל לעזור.