בין אם זה בוק בת מצווה שאתם רוצים להכין בעצמכם או אלבום משפחתי שמסכם את השנה או הטיול האחרון.

לא פעם כשאני שואלת את המצטלמים שלי האם ירצו לערוך ולהדפיס בעצמם את האלבום או שיעדיפו להעביר את האחריות אליי, אני מקבלת תגובה שמאוד נרתעת מהמשימה, "אני? זה גדול עלי. אני רוצה שמישהו אחר יטפל במשימה המעיקה הזאת" "אין לי מושג איך לגשת לזה בכלל" ועוד שלל תגובות שנעות על הסקאלה בין הייתי שמחה לעשות את זה (ולחסוך קצת בעלויות) אבל ….אני מסתבכת עם התוכנות/לא אעשה את זה בחיים/אין לי חוש לסגנון ועד לסירוב מוחלט.

אז הנה כמה טיפים בדרך לעריכת אלבום מוצלח.

נתחיל בסינון התמונות ובחירה של המוצלחות שבהן עבור האלבום ( תמונות ששווה לאמץ אם טרם אימצתם).

כשאתם בוחרים את התמונות להדפסה, סננו בלי לרחם גירסאות שלמראית עין נראות כמעט זהות.

נסו לבחור מגוון הטרוגני של תמונות, אל תינעלו על סגנון אחד ויחיד, או תנוחה מסויימת מוצלחת ככל שתהיה שתחזור על עצמה יותר מידיי, נסו לבחור תמונות שמצלמות את נושא הצילום שלכם (במקרה הזה נער או נערת הבת\בר מצווה) באופנים שונים.

לפי כמות התמונות הבאמת מוצלחות בעינכם, ואחרי שסיננתם בלי לרחם תמונות זהות כמעט לחלוטין החוצה, תוכלו לבחור את גודל האלבום וכמות העמודים הרלוונטיים עבורכם להדפסה.

אחרי שבחרתם איפה להדפיס, קבעתם תקציב והורדתם את התוכנה של אותו בית דפוס/אתר הדפסה, זה הזמן להתחיל בתכלס.

פיתחו את התוכנה הרלוונטית, רוב התוכנות שמשמשות כיום בשוק הן דומות ביסודן ואין צורך לחוש מאויימים כשבוחרים לעבוד דרך ספק שונה מזה שהתרגלתם אליו. הידע הבסיסי הוא אותו ידע, מיקום הכפתור או התפריט מימין או משמאל הוא דבר שתתרגלו אליו מהר מאוד.

רגע לפני שנקפוץ אל העיצוב ובחירת התמונות, תתבקשו לבחור את פורמט הספר ומידתו, יש מגוון גדול של גדלים לבחור מהם, לרוב כשרוצים משהו מרשים הולכים על עיצוב ריבועי בין אם זה 20*20 ס"מ צנוע יותר או 30*30 ס"מ מרשים, או משהו סטנדרטי יותר כמו 20*30 ס"מ (כמו A4, בין אם שוכב\פנורמי או עומד), לבחירה הזאת יש משמעות על העיצוב וגם משמעות פרקטית באיחסון אחר כך.

הפרקטית היא פשוטה, ספר גדול מידיי לא תמיד יתאים למידות המדפים בביתכם, המשמעות מבחינת עיצוב היא אחרת, ספר ריבועי פתוח לא שומר על יחס כמו ספר 20*30, זה יוצר קצת כאב ראש כשמנסים לשבץ את התמונות בספר או אם רוצים לתת כפולת עמודים מלאה לתמונה אחת, פשוט כי היחס של עמודי הספר לא תואם את היחס של התמונות. אישית הספר המועדף עלי הוא ספר פנורמי שמידתו כשהוא פתוח היא 20 ס"מ גובה ו-60 ס"מ רוחב, הוא מאוד מרשים מחד ומאידך נח לאיחסון.

עוד דבר שאתם צריכים לבחור לרוב בתחילת תהליך העיצוב הוא על איזה דפים תרצו להדפיס את האלבום, האפשרויות הפופלריות הן נייר פוטו או נייר כרומו. מה ההבדל? נייר כרומו הוא נייר, עבה יחסית, איכותי כמו הנייר שעליו מודפס מגזין טוב. הוא האופציה הזולה יותר בדרך כלל.

נייר פוטו הוא נייר שעליו מדפיסים תמונות, עד לכאן זה ברור. אבל אלבום נייר פוטו הוא אלבום עבה יותר, כל עמוד מודפס לא מדופס בעצם על נייר דק, אלה כל עמוד מודפס על מין קרטון ביצוע שעליו נייר הצילום האיכותי, אלבום כזה פתיחתו תהיה שטוחה באופן מלא (בלופה קוראים לזה אלבום הולנדי למשל). בעצם תקבלו ספר שמזכיר את ספרי הקרטון העבים שקונים לתינוקות רכים כדי שלא יוכלו לאכול אותם או לקרוע אותם.

ביחרו את התמונות שאותן תרצו לשבץ באלבום והעלו אותן לספרייה שהתוכנה תבקש מכם ליצור עבור אותו אלבום.

אני ממליצה קודם לשלב הזה, לקבץ את כל התמונות הרלוונטיות למחיצה יעודית נפרדת, כך תוכלו לחסוך את העבודה המתישה של לעבור תיקייה תיקייה ולבחור בחוסר נוחות תמונות מוקטנות, ישאר לכם רק הצורך לבחור באותה תיקייה יעודית בה ריכזתם הכל מראש.

עכשיו זה הזמן לבחור את העיצוב.

פה בעצם עומדות בפניכם 2 דרכים לגשת למשימה. במחשבה שלישית יש בחלק מהתוכנות גם דרך שלישית.

הדרך הקלה היא השיבוץ האוטומטי שחלק מהתוכנות מאפשרות.

הדרך השניה היא להשתמש בתבניות העימוד שהתוכנות מציעות, אז אתם רק צריכים לבחור מתוך התפריט כמה תמונות תרצו לשבץ בכל כפולת עמודים והתפריט יאפשר לכם לבחור מבין כמה דוגמאות שטעונות בתוכנה מראש.

בשלב הזה תוכלו לבחור להשתמש בתבניות עיצוב אוטומטיות מקושטות יותר או פחות לרקעים של התמונות שטעונות מראש בתוכנה.

חשוב לשים לב בשימוש בתבניות תמונה מוכנות מראש, כי חלק מתבניות התמונות הטעונות הן לא ביחס של התמונה המקורית (היחס הסטנדרטי של תמונה ה 2:3) מה שגורם לאיבוד חלק מהמידע שבתמונה שנחתך (בעצם התבנית עושה קרופ שונה לתמונה שיכול לפגוע בקומפוזיציה) החוצה או לעיוות בתמונה, שימו לב לזה ועשו עימוד לכל תמונה בפני עצמה בתוך מסגרת התבנית.

האפשרות השלישית, היא המועדפת עלי, אני לא אוהבת תבניות מוכנות מראש, התיקונים שאני צריכה להכניס בהן מעצבנים אותי, אין לי סבלנות לזה, קל לי יותר ודורש ממני פחות אנרגיה לייצר עבור עצמי את העימוד של כל כפולת עמודים.

האמת היא שגם הסגנון המועדף עלי באופן אישי הוא נקי, אני לא מעריצה גדולה של אפקטים, ציורים וקשקושים עמוסים ברקע כך שהעיניין כבר לא מפתה אותי.

הניסיון שלי גם מראה לי שסגנונות מסויימים שחיבבתי והיו אופנתיים לפני כמה שנים כבר לא מוצאים חן בעיני היום, לכן עבור האלבומים שלנו אני בוחרת בקווים קלאסיים, לאט לאט אלבומי המשפחה שלנו הפכו פחות ילדותיים ויותר חסרי גיל, משהו שאפשר להנות ממנו בלי לצחוק במבט לאחור על חוש הטעם שלנו שהשתנה והתבגר.

אז איך מייצרים אלבום כזה?

ביחרו צבע רקע שילווה את כל האלבום, בין אם בחרתם רקע בצבע אחיד  ממניפת הצבעים או אחת מתבניות הרקעים שהתוכנה מציעה, אני ממליצה לבחור בחירה אחת אחידה עבור כל האלבום. בבואכם לבחור את הרקע נסו לבחור רקע שישמש מסגרת טובה עבור התמונות שלכם, שהצבע והמרקם יחמיאו לתמונות, אני ממליצה על בחירה קונטראסטית בדרך כלל,שחורים ולבנים הם קלאסיקה בתכלס, אבל לטעמי הם לא האופציה היחידה, בימים אלו למשל אני מאוד מחבבת גווני סגול חציל כרקע וגוונים טיבעיים חזקים הם גם בחירה טובה בעיני, אני פחות אוהבת גווני פסטל כרקע באלבומים כאלו, יפים ככל שיהיו, הם לא תורמים לתמונות ולעיתים אפילו גורעים מהן לדעתי, אותו הדין לגבי צבעים עזים אחרים (ורוד פוקסיה או כתום תפוזינה מישהו?)  אלו עושים נקע בעין, כלומר מושכים תשומת לב אליהם במקום לתת במה לתמונות עצמן. זיכרו הרקע צריך לשמש כרקע, הוא לא אמור להתחרות ולמשוך תשומת הלב מהתמונות. בהתאמה זאת גם דעתי על איורים וקישוטים שאפשר להוסיף לעמודים, לעיתים נורא כיף לבחור דברים טרנדיים או מאוד בולטים במיוחדותם, גודלם ונוכחותם, אבל אני מוצאת במבט לאחור שטיבו של טרנד לעבור, אז לפני שאני מוסיפה משהו אני מנסה לחשוב האם גם בעוד שלוש שנים מעכשיו אני עדיין אחשוב שזה יפה או שזה סתם משך את העין והתחרה בתמונה ובעתיד אני עלולה לחשוב שזה מאוס או שהייתי קורבן אפנה.

אפשר להשען על תבניות התמונה שהתוכנות מציעות, אבל כשעושים זאת נסו להמנע מהתבניות שעמוסות מידיי בכמות תמונות גדולה מידיי. שימו לב גם כשאתם משתמשים בתבניות תמונה מובנות,כי אלו שאינן ביחס הסטנדרטי של התמונה בעצם עושות לכם קרופ לתמונה, כלומר חיתוך של התמונה.

חיתוך של התמונה ביחס שונה מזה שהמצלמה מצלמת (יחס של 2:3 הוא הסטנדרט) הרבה פעמים ישנה את המיקוד של התמונה ובהתאמה זה ישפיע על נושא התמונה ואיך שאנו חווים אותה (זה לא בהכרח רע אבל צריך לתת לזה את הדעת).

אחרי שבחרתם צבע רקע זה הזמן להתחיל לשבץ את התמונות בעמודים, לכל התוכנות יש אפשרות לשבץ את התמונה שלא דרך תבנית, לרוב לחיצה כפולה או גרירה שלה אל העמוד יעשו את העבודה, שימו אותה במקום שבחרתם עבורה, אתם יכולים לבחור להגדיל או להקטין אותה, לשנות את החיתוך שלה אפילו (קרופ) כדי לתת במה אל התמונה דרך קומפוזיציה שונה מזאת שבחר הצלם.

כמה כללים כשמעמדים את התמונות, נסו שלכל כפולת עמודים פתוחה יהיה קו מחבר, בין אם מדובר באמת באותה סצנה, לוקיישן, מיקום, ביגוד, או בין אם מדובר בבחירה של תמונות דומות רעיונית או מבחינת הרגש שהן משקפות, הדברים הללו מושפעים גם מסגנון העיבוד של התמונה, כל התמונות שחור לבן? כולן חלביות? כולן בצבעים עזים?

או שהקו המחבר יכול להיות קו עיצובי שלא קשור רק אל תוכן התמונות, למשל ביחרו לעמד כמה תמונות אורכיות זאת לצד זאת כך שימלאו את כל כפולת הדפים.

נסו לספר סיפור עם התמונות. למה אני מתכוונת? לפעמים בבחירה של קומבינציה מסויימת של תמונות עם קו רעיוני דומה אפשר לספר סיפור. בין אם מדובר בשלשה דינמית של צילומים המתארים קפיצה מגובה, או סט תמונות שכולן צולמו באותו מקום תוך כדי פעולה כלשהי ומתארות את אותה פעילות, או פשוט סט תמונות שמעבירות אווירה או רגש מסויים או קו דומה מבחינת העיבוד.

שימו לב כשאתם מעמדים את התמונות לסרגל שנמצא בשולי העמודים בתוכנה, שימוש בו יאפשר לכם לשמור על סימטריות וסדר מסויים. יש בחלק מהתוכנות אפשרות בלחיצה ימנית על העכבר אפשרות לבחור אם להצמיד את התמונה לשוליים (עליונים,תחתונים וגו) או ליישר אותה לפי מרכז אנכים או אופקי.

סיימתם לעצב את האלבום? אל תשלחו אותו להדפסה עדיין.

לכו לישון.

הרבה פעמים בבוקר אנחנו רואים דברים אחרת. בין אם אלו דברים שפיספסנו, שגיאות כתיב, עימוד לא ישר, או רקע שבמחשבה שניה ובתאורה שונה פשוט לא עובד ובין אם פשוט במבט בתאורה של שעת יום שונה אנחנו מגלים שהתמונה עצמה נראית לנו שונה ואולי צריכה שינוי או תיקון באחד העמודים.

אלו הם כללי האצבע הבסיסיים שאני ממליצה עליהם ואני מיישת עבור עצמי כשאני עורכת אלבומים.

מציעה לכם לנסות.

אני אוהבת מים. אני אוהבת עננים. תמיד אהבתי. אבל מאז שאני מצלמת אני אוהבת אותם יותר אפילו. אז נכון השבוע נשאלתי כמה פעמים על ידי לקוחות מודאגים אז מה נעשה עם יהיה מעונן? או אם ירד מבול? אז אני מרגיעה שתמיד אפשר לדחות בכמה ימים במקרה של מזג אויר לא נעים, אבל בגלל עננים לא דוחים, בשביל עננים יפים שווה לצאת מהבית יותר, התמונות שאני הכי אוהבת הן תמונות שמערבות מים-שמים-עננים באיזה שהיא קומבינציה, שמיים עם עננות כלשהי נותנים לא רק תאורה רכה ונפלאה (שמש ישירה זה לא שוס כזה גדול) הם גם מוסיפים המון לאווירה ולרקע של התמונה.

יתרה מזאת בצילום ילדים ובוקים לבת מצווה ונעורים בקומבינציה הזאת של שמיים מעוננים קלות או יותר טוב עם עננים כהים, גשם וים יש משהו מאוד משחרר, אני מוצאת שברגע שמאפשרים לנערה הצעירה, או לילד השובב, ומרשים להם להתפרע עם קצת רוח-גשם-עננים ברחוב או בחוף הים מגלים סוג של חדווה אמיתית ניבטת מפניהם במהלך הצילומים ואז בסופם כשכבר עייפים ואולי קצת רטובים, מתיישבים לרגע לנוח, מתייבשים והפנים כבר רפויות ורגועות אפילו קצת נוגות ונהדרות לצילום. לי זה מתחבר נהדר לסגנון האישי שלי, אני מעדיפה לצלם בשיטת זבוב על הקיר, לא לביים, לתת לסיטואציה להתגלגל בקצב של נושאי הצילום, בדרך שנוחה להם ואני האמיתי שלהם, מבריק ובוהק החוצה מהתמונות.

אז אתם רוצים לצאת לצלם כשגשום, נעלתם לכולם מגפיים, שלפתם מטריות ורכסתם מעילים, מצאתם שלוליות נפלאות או שהחלטתם לרדת אל השלולית האולטימטיבית היא הים התיכון.

מה עכשיו?

שימרו על המצלמה שלכם.

אם יורד מבול ויש חשש שתיספגו עד לשד עצמותיכם, השאירו את המצלמה איפה שיבש.

היה ולא, עיטפו את המצלמה, אפשר לקנות כיסוי מיוחד או לאלתר עם ניילון נצמד או שקית "מעיל גשם" למצלמה. הגיעו כשהעדשה כבר מורכבת על המצלמה, אל תסתכנו בכניסה של ליכלוך לעינית או לגוף המצלמה על ידי החלפת עדשה ברוח עם חול או בגשם.

אזנו את החשיפה הלבנה לפי הבהיר (WB-White Balance), או השתמשו במצב האוטומטי המתאים במצלמה, לא בטוחים מה הוא המצב הכי מתאים? נסו לצלם תמונה בכל מצב ולדפדף בינהם במסך והחליטו מה המצב האופטימלי ותחזרו אליו.

ממליצה לעבוד עם תפריט העדפה לצמצם (A, Av) כוונו את מפתח הצמצם שלכם למצב הרצוי לטעמכם או אם החלטתם לצלם את הילדים קופצים ורוצים לתפוס תמונה טובה של השפריצים כוונו להעדפה למהירות תריס גבוהה (נגיד 800\1)

ממש כהה בחוץ והתמונות בהתאם גם ממש כהות? נסו לעשות פיצוי חשיפה חיובי, של שליש או שניים, לרוב יהיה כפתור עם כוכבית עליו בלחיצה על הכוכבית וגלגול של גלגל השיניים שליד כפתור ההבזקה (טריגר), גלגול ימינה יביא לפיצוי חשיפה חיובי (תמונה תהיה בהירה יותר), פיצוי שמאלה לפיצוי חשיפה שלילי (תמונה תצא כהה יותר). בכל מקרה בסיום הצילום החזירו למצב האמצע הנייטרלי כי פעם הבאה תתבאסו. שכחתם לעשות את זה והגעתם הביתה, אל דאגה בתוכנות עיבוד תמונה כמו פוטשופ יש אפשרות דיגיטלית לעשות זה גם, אבל רק אם שמרתם על הלבנים שלכם מראש ולא שרפתם חלקים בתמונה, מה ששרוף איבד את הנתונים של התמונה ולא יעזור שום דבר אי אפשר לשקם את החלקים האלו בתמונה. מה שמחזיר אותי לפיסקה הקודמת, אל תשכחו לעשות איזון לבן.

שימו לב ככל שהזמן עובר בזמן הצילום, התאורה משתנה בידקו מידיי פעם ועדכנו את הפרמטרים שלכם בהתאם.

סיימתם? ברחתם אל המכסה, נחים במסעדה על החוף ומסתכלים על הגשם או סתם רובצים בבית עם פיצה, אל תארזו את המצלמה עדיין, התאימו את הפרמטרים למיקום ולתאורה החדשים, ונצלו את המצב, כולם רגועים, היה כיף, עכשיו אוכלים ונחים, לאף אחד אין כח לדאוג לאיך הוא נראה כבר ואפשר לתפוס רגעי קסם אמיתיים במצלמה.

טיפים אחרונים לצילום ילדים ונערות במזג אויר סגרירי, כובעי צמר בכל מיני צבעים, קפוצ'ונים וכל מיני מעילים עם "פרוות" מצטלמים נהדר בקלוז-אפ על הפנים.

מטריות כאלו מהסוג הטוב זה נהדר במיוחד צבעוניות גדולות, אבל כאלו שמצ'טקמקות הן קורבן נפלא לצילומים מרהיבים שמוציאים מהילדים שמנסים להשתלט עליהן המון הבעות נפלאות וצחוק.

מגפי גומי. חובה. מבאס להרטב בנעלי ספורט. נערות אוהבות את מגפוני בלנסטון, ד"ר מרטינס ו UGG אמנם הן מצטלמות נפלא בעיני אבל לא כל הנעליים בסגנון יתייבשו טוב וללא ריח לוואי, הפעילו שיקול דעת.

בימים אפורים בגדים צבעוניים הולכים רחוק יותר וטוב יותר לטעמי בגלל הניגודיות, שווה להשקיע דקה חשיבה לפני שיוצאים לצלם במה לובשים, לא רק כדי שיתאים למזג האויר אבל לפעמים ההבדל בין קפוצ'ון מוקה לקופוצ'ון חום שוקולד חם עושה הבדל גדול.

קחו בגדים להחלפה. גם לכם.

אז לפעמים יוצאות לי כמה תמונות שרק אני אוהבת מתוך המסה הגדולה ואני מתלבטת אם להעביר אל הלקוחות בכלל, אבל כמעט תמיד בדיעבד אני מקבלת דווקא עליהן את הפידבק הכי טוב.
לשמחתי מי שמגיע אליי הרבה פעמים הן משפחות עם ילדים או נערות צעירות, וזה נורא משמח אותי, כי אמנם מחד יש את הרצון לקבל מה שאופנתי ומה שכולם נותנים (ואני לא מתנגדת עקרונית לשום ז'אנר), אבל מאידך דווקא אלו שמחים יותר לשבור את התבנית, לנסות דברים חדשים, לרוץ איתי ושאני ארוץ איתם, בין אם זאת משפחה עם ילדים קטנים ואלו הדבר היחיד שצפוי איתם הוא שהם תמיד בלתי צפויים ואז מרגע שמחליטים שעושים את זה נותנים לצעירים להוביל לפי הסבלנות ומה שמעניין אותם, או נערות צעירות בגיל שבו מה שהחברים אומרים זה חשוב אבל חשוב להן לא פחות להיות בעלות קול אישי שונה וחדשני מזה של חברותיהן. אני אוהבת לעבוד בסביבה לא מבוקרת תמיד. זה מאתגר אותי וזה בעיקר יוצר סצנות טבעיות שונות, כי הגורם האנושי בהם שונה, יחודי. אין ילד, נערה, או משפחה שאני מוצאת שכשנותנים להם להתבטא גם אם בדיוק באותה תפאורה שיפיקו לי תמונות זהות. זה מרענן.

ואני חושבת שכמו שאני נהנית מהצילום, הן בזמן הצילום והן אחר כך במבט לאחור, בהתבוננות בתמונות לאורך השנים, גם אחרים יכולים.
אז היום בעצם לא אדבר על למה ללכת ללמוד צילום כמו שרציתי,
היום השורה התחתונה שלי היא צלמו או לפחות הרשו לאחרים לצלם אתכם, חברים מצלמים חברים או צאו להצטלם פעם בשנה אפילו בתשלום, הדברים האלו שבגינם אתם לא מצטלמים, כי אתם חושבים שאתם שורפים את הפילם, או שאתם לא פוטוגנים, או שאתם מוצאים בעצמכם פגמים. הם שוליים.
כי כמה שנים קדימה תתחרטו. כי נזדקן, כי ילדינו יתבגרו, כי בני המשפחה יתרחקו או חלילה ילכו לעולמם. ועכשיו אנחנו יפים ושמחים ומאושרים ובעיקר ביחד. ואת הביחד הזה צריך לא רק לשמר אלה מידיי פעם גם לתעד, לא רק עבור הילדים, או ימי המשפחה בגן, גם עבור הימים שנרצה להיות נוסטלגיים, להזכר. מבטיחה לכם שכמה שהיום אתם חושבים שהצמיד הזה כאן מטריד או שיש לנו קמטים, או שיער לבן או צמיגים, בעתיד זה יהיה שולי לחלוטין.
בין אם עצרתם את כולם לתמונה קצת מאולצת או תעדתם או הרשתם לתעד אתכם כמו שאתם בתנועה, באמצע בדיחה, עומדים על המנגל, או סתם זרקוים יחד בגינה או בסלון.
סילחו לעצמכם על המראה שלכם היום כי בעתיד תתחרטו ולא תסלחו לעצמכם אולי על זה שלא תעדתם.
תעדו את עצמכם, את הילדים, את הביחד. את מה שהופך אתכם למיוחדים וייחודיים.
אין כמוכם.