בין אם זה בוק בת מצווה שאתם רוצים להכין בעצמכם או אלבום משפחתי שמסכם את השנה או הטיול האחרון.

לא פעם כשאני שואלת את המצטלמים שלי האם ירצו לערוך ולהדפיס בעצמם את האלבום או שיעדיפו להעביר את האחריות אליי, אני מקבלת תגובה שמאוד נרתעת מהמשימה, "אני? זה גדול עלי. אני רוצה שמישהו אחר יטפל במשימה המעיקה הזאת" "אין לי מושג איך לגשת לזה בכלל" ועוד שלל תגובות שנעות על הסקאלה בין הייתי שמחה לעשות את זה (ולחסוך קצת בעלויות) אבל ….אני מסתבכת עם התוכנות/לא אעשה את זה בחיים/אין לי חוש לסגנון ועד לסירוב מוחלט.

אז הנה כמה טיפים בדרך לעריכת אלבום מוצלח.

נתחיל בסינון התמונות ובחירה של המוצלחות שבהן עבור האלבום ( תמונות ששווה לאמץ אם טרם אימצתם).

כשאתם בוחרים את התמונות להדפסה, סננו בלי לרחם גירסאות שלמראית עין נראות כמעט זהות.

נסו לבחור מגוון הטרוגני של תמונות, אל תינעלו על סגנון אחד ויחיד, או תנוחה מסויימת מוצלחת ככל שתהיה שתחזור על עצמה יותר מידיי, נסו לבחור תמונות שמצלמות את נושא הצילום שלכם (במקרה הזה נער או נערת הבת\בר מצווה) באופנים שונים.

לפי כמות התמונות הבאמת מוצלחות בעינכם, ואחרי שסיננתם בלי לרחם תמונות זהות כמעט לחלוטין החוצה, תוכלו לבחור את גודל האלבום וכמות העמודים הרלוונטיים עבורכם להדפסה.

אחרי שבחרתם איפה להדפיס, קבעתם תקציב והורדתם את התוכנה של אותו בית דפוס/אתר הדפסה, זה הזמן להתחיל בתכלס.

פיתחו את התוכנה הרלוונטית, רוב התוכנות שמשמשות כיום בשוק הן דומות ביסודן ואין צורך לחוש מאויימים כשבוחרים לעבוד דרך ספק שונה מזה שהתרגלתם אליו. הידע הבסיסי הוא אותו ידע, מיקום הכפתור או התפריט מימין או משמאל הוא דבר שתתרגלו אליו מהר מאוד.

רגע לפני שנקפוץ אל העיצוב ובחירת התמונות, תתבקשו לבחור את פורמט הספר ומידתו, יש מגוון גדול של גדלים לבחור מהם, לרוב כשרוצים משהו מרשים הולכים על עיצוב ריבועי בין אם זה 20*20 ס"מ צנוע יותר או 30*30 ס"מ מרשים, או משהו סטנדרטי יותר כמו 20*30 ס"מ (כמו A4, בין אם שוכב\פנורמי או עומד), לבחירה הזאת יש משמעות על העיצוב וגם משמעות פרקטית באיחסון אחר כך.

הפרקטית היא פשוטה, ספר גדול מידיי לא תמיד יתאים למידות המדפים בביתכם, המשמעות מבחינת עיצוב היא אחרת, ספר ריבועי פתוח לא שומר על יחס כמו ספר 20*30, זה יוצר קצת כאב ראש כשמנסים לשבץ את התמונות בספר או אם רוצים לתת כפולת עמודים מלאה לתמונה אחת, פשוט כי היחס של עמודי הספר לא תואם את היחס של התמונות. אישית הספר המועדף עלי הוא ספר פנורמי שמידתו כשהוא פתוח היא 20 ס"מ גובה ו-60 ס"מ רוחב, הוא מאוד מרשים מחד ומאידך נח לאיחסון.

עוד דבר שאתם צריכים לבחור לרוב בתחילת תהליך העיצוב הוא על איזה דפים תרצו להדפיס את האלבום, האפשרויות הפופלריות הן נייר פוטו או נייר כרומו. מה ההבדל? נייר כרומו הוא נייר, עבה יחסית, איכותי כמו הנייר שעליו מודפס מגזין טוב. הוא האופציה הזולה יותר בדרך כלל.

נייר פוטו הוא נייר שעליו מדפיסים תמונות, עד לכאן זה ברור. אבל אלבום נייר פוטו הוא אלבום עבה יותר, כל עמוד מודפס לא מדופס בעצם על נייר דק, אלה כל עמוד מודפס על מין קרטון ביצוע שעליו נייר הצילום האיכותי, אלבום כזה פתיחתו תהיה שטוחה באופן מלא (בלופה קוראים לזה אלבום הולנדי למשל). בעצם תקבלו ספר שמזכיר את ספרי הקרטון העבים שקונים לתינוקות רכים כדי שלא יוכלו לאכול אותם או לקרוע אותם.

ביחרו את התמונות שאותן תרצו לשבץ באלבום והעלו אותן לספרייה שהתוכנה תבקש מכם ליצור עבור אותו אלבום.

אני ממליצה קודם לשלב הזה, לקבץ את כל התמונות הרלוונטיות למחיצה יעודית נפרדת, כך תוכלו לחסוך את העבודה המתישה של לעבור תיקייה תיקייה ולבחור בחוסר נוחות תמונות מוקטנות, ישאר לכם רק הצורך לבחור באותה תיקייה יעודית בה ריכזתם הכל מראש.

עכשיו זה הזמן לבחור את העיצוב.

פה בעצם עומדות בפניכם 2 דרכים לגשת למשימה. במחשבה שלישית יש בחלק מהתוכנות גם דרך שלישית.

הדרך הקלה היא השיבוץ האוטומטי שחלק מהתוכנות מאפשרות.

הדרך השניה היא להשתמש בתבניות העימוד שהתוכנות מציעות, אז אתם רק צריכים לבחור מתוך התפריט כמה תמונות תרצו לשבץ בכל כפולת עמודים והתפריט יאפשר לכם לבחור מבין כמה דוגמאות שטעונות בתוכנה מראש.

בשלב הזה תוכלו לבחור להשתמש בתבניות עיצוב אוטומטיות מקושטות יותר או פחות לרקעים של התמונות שטעונות מראש בתוכנה.

חשוב לשים לב בשימוש בתבניות תמונה מוכנות מראש, כי חלק מתבניות התמונות הטעונות הן לא ביחס של התמונה המקורית (היחס הסטנדרטי של תמונה ה 2:3) מה שגורם לאיבוד חלק מהמידע שבתמונה שנחתך (בעצם התבנית עושה קרופ שונה לתמונה שיכול לפגוע בקומפוזיציה) החוצה או לעיוות בתמונה, שימו לב לזה ועשו עימוד לכל תמונה בפני עצמה בתוך מסגרת התבנית.

האפשרות השלישית, היא המועדפת עלי, אני לא אוהבת תבניות מוכנות מראש, התיקונים שאני צריכה להכניס בהן מעצבנים אותי, אין לי סבלנות לזה, קל לי יותר ודורש ממני פחות אנרגיה לייצר עבור עצמי את העימוד של כל כפולת עמודים.

האמת היא שגם הסגנון המועדף עלי באופן אישי הוא נקי, אני לא מעריצה גדולה של אפקטים, ציורים וקשקושים עמוסים ברקע כך שהעיניין כבר לא מפתה אותי.

הניסיון שלי גם מראה לי שסגנונות מסויימים שחיבבתי והיו אופנתיים לפני כמה שנים כבר לא מוצאים חן בעיני היום, לכן עבור האלבומים שלנו אני בוחרת בקווים קלאסיים, לאט לאט אלבומי המשפחה שלנו הפכו פחות ילדותיים ויותר חסרי גיל, משהו שאפשר להנות ממנו בלי לצחוק במבט לאחור על חוש הטעם שלנו שהשתנה והתבגר.

אז איך מייצרים אלבום כזה?

ביחרו צבע רקע שילווה את כל האלבום, בין אם בחרתם רקע בצבע אחיד  ממניפת הצבעים או אחת מתבניות הרקעים שהתוכנה מציעה, אני ממליצה לבחור בחירה אחת אחידה עבור כל האלבום. בבואכם לבחור את הרקע נסו לבחור רקע שישמש מסגרת טובה עבור התמונות שלכם, שהצבע והמרקם יחמיאו לתמונות, אני ממליצה על בחירה קונטראסטית בדרך כלל,שחורים ולבנים הם קלאסיקה בתכלס, אבל לטעמי הם לא האופציה היחידה, בימים אלו למשל אני מאוד מחבבת גווני סגול חציל כרקע וגוונים טיבעיים חזקים הם גם בחירה טובה בעיני, אני פחות אוהבת גווני פסטל כרקע באלבומים כאלו, יפים ככל שיהיו, הם לא תורמים לתמונות ולעיתים אפילו גורעים מהן לדעתי, אותו הדין לגבי צבעים עזים אחרים (ורוד פוקסיה או כתום תפוזינה מישהו?)  אלו עושים נקע בעין, כלומר מושכים תשומת לב אליהם במקום לתת במה לתמונות עצמן. זיכרו הרקע צריך לשמש כרקע, הוא לא אמור להתחרות ולמשוך תשומת הלב מהתמונות. בהתאמה זאת גם דעתי על איורים וקישוטים שאפשר להוסיף לעמודים, לעיתים נורא כיף לבחור דברים טרנדיים או מאוד בולטים במיוחדותם, גודלם ונוכחותם, אבל אני מוצאת במבט לאחור שטיבו של טרנד לעבור, אז לפני שאני מוסיפה משהו אני מנסה לחשוב האם גם בעוד שלוש שנים מעכשיו אני עדיין אחשוב שזה יפה או שזה סתם משך את העין והתחרה בתמונה ובעתיד אני עלולה לחשוב שזה מאוס או שהייתי קורבן אפנה.

אפשר להשען על תבניות התמונה שהתוכנות מציעות, אבל כשעושים זאת נסו להמנע מהתבניות שעמוסות מידיי בכמות תמונות גדולה מידיי. שימו לב גם כשאתם משתמשים בתבניות תמונה מובנות,כי אלו שאינן ביחס הסטנדרטי של התמונה בעצם עושות לכם קרופ לתמונה, כלומר חיתוך של התמונה.

חיתוך של התמונה ביחס שונה מזה שהמצלמה מצלמת (יחס של 2:3 הוא הסטנדרט) הרבה פעמים ישנה את המיקוד של התמונה ובהתאמה זה ישפיע על נושא התמונה ואיך שאנו חווים אותה (זה לא בהכרח רע אבל צריך לתת לזה את הדעת).

אחרי שבחרתם צבע רקע זה הזמן להתחיל לשבץ את התמונות בעמודים, לכל התוכנות יש אפשרות לשבץ את התמונה שלא דרך תבנית, לרוב לחיצה כפולה או גרירה שלה אל העמוד יעשו את העבודה, שימו אותה במקום שבחרתם עבורה, אתם יכולים לבחור להגדיל או להקטין אותה, לשנות את החיתוך שלה אפילו (קרופ) כדי לתת במה אל התמונה דרך קומפוזיציה שונה מזאת שבחר הצלם.

כמה כללים כשמעמדים את התמונות, נסו שלכל כפולת עמודים פתוחה יהיה קו מחבר, בין אם מדובר באמת באותה סצנה, לוקיישן, מיקום, ביגוד, או בין אם מדובר בבחירה של תמונות דומות רעיונית או מבחינת הרגש שהן משקפות, הדברים הללו מושפעים גם מסגנון העיבוד של התמונה, כל התמונות שחור לבן? כולן חלביות? כולן בצבעים עזים?

או שהקו המחבר יכול להיות קו עיצובי שלא קשור רק אל תוכן התמונות, למשל ביחרו לעמד כמה תמונות אורכיות זאת לצד זאת כך שימלאו את כל כפולת הדפים.

נסו לספר סיפור עם התמונות. למה אני מתכוונת? לפעמים בבחירה של קומבינציה מסויימת של תמונות עם קו רעיוני דומה אפשר לספר סיפור. בין אם מדובר בשלשה דינמית של צילומים המתארים קפיצה מגובה, או סט תמונות שכולן צולמו באותו מקום תוך כדי פעולה כלשהי ומתארות את אותה פעילות, או פשוט סט תמונות שמעבירות אווירה או רגש מסויים או קו דומה מבחינת העיבוד.

שימו לב כשאתם מעמדים את התמונות לסרגל שנמצא בשולי העמודים בתוכנה, שימוש בו יאפשר לכם לשמור על סימטריות וסדר מסויים. יש בחלק מהתוכנות אפשרות בלחיצה ימנית על העכבר אפשרות לבחור אם להצמיד את התמונה לשוליים (עליונים,תחתונים וגו) או ליישר אותה לפי מרכז אנכים או אופקי.

סיימתם לעצב את האלבום? אל תשלחו אותו להדפסה עדיין.

לכו לישון.

הרבה פעמים בבוקר אנחנו רואים דברים אחרת. בין אם אלו דברים שפיספסנו, שגיאות כתיב, עימוד לא ישר, או רקע שבמחשבה שניה ובתאורה שונה פשוט לא עובד ובין אם פשוט במבט בתאורה של שעת יום שונה אנחנו מגלים שהתמונה עצמה נראית לנו שונה ואולי צריכה שינוי או תיקון באחד העמודים.

אלו הם כללי האצבע הבסיסיים שאני ממליצה עליהם ואני מיישת עבור עצמי כשאני עורכת אלבומים.

מציעה לכם לנסות.

לצלם בוק בר מצווה, לא בת מצווה, לא בת מצווש, בר מצווה.
התלבטתי, מודה, אני אמנם מצלמת בנות בשמחה וקלות וגם משפחות בהרכבים שונים לא מעט זמן.

אבל בנים? לבד? בלי אחים וחברים? היו לי החששות שלי.
אני מבינה את הרעיון שמאחורי זה, גם לו מגיע תמונות, בלי להיות בצל אחיותיו, בלי להיות עוד אחד בקהל, אז ישבתי עם האם, שהיא חברה טובה וחשבנו על קונספט.

האלבום שלו קודם כל יהיה בהתאם למסורת המשפחה, אלבום מלידה ועד היום, והתמונות יאפיינו אותו, הצילומים שלי יהיו רק החלק העדכני של האלבום, שילחתי את המשפחה לסנן  תמונות מלידה ועד בכלל, אשר בהמשך ישובצו באלבום שיודפס לכבוד הארוע.
ואז ישבתי לשבור את הראש. איך עושים את זה???
איך מצלמים נער ככל הנערים. בלי שהתמונות יביכו אותו?
בלי שיראה מדוגמן או יפה מידיי?
גם תהיתי ביני לבין עצמי איך לשבור את הקרח, לא פשוט לעמוד מול מצלמה ולהשתחרר.
איזה אתגרים יביא איתו נער?  מודה זה לא היה פשוט.
בעוד בנות שבאות להצטלם לבוק בת מצווה, יודעות למה הן הולכות וגם אם הן חשות מודעות מאוד לעצמן,

ברוב המקרים לא נדרש הרבה כדי לשחרר אותן, הן עושות פעילות שלחלוטין רצויה ומקובלת בין חברותיהן ועליהן.

רק צריך לדאוג להצטלם בפרטיות ככל האפשר,בלי קהל ולדבר איתן, לצחוק.
בנים….הרבה פעמים אפילו בסטינג משפחתי של צילומים הם פחות משתפי פעולה, אז לבד??
אז תיחקרתי את האמא היטב מראש על תחביביו, הכנתי כמה רעיונות, חשבתי על כמה לוקיישנים שיתאימו ויהיו לו נוחים, ויצאנו לדרך.

אז הנה כמה מסקנות מיום שכזה: 

בנים בגיל 13 זה לא בנות. כאילו לא ידענו. הם מגיעים במגוון גדלים ומצבי רוח.
הם חכמים ויש להם מה להגיד, הם יודעים מה הם לא מוכנים לעשות ולא משנה כמה אמא תלחץ (בדיוק כמו בנות דרך אגב). ויש להם דיעה גם על מה הם לובשים ובעיקר על מה לא לובשים. ויש לקחת את זה בחשבון ולתת להם להוביל את התהליך.
בבחירת סוג הצילומים, זה לא שלבנים לא חשוב להראות יפים, אבל לפחות אלו שאני פגשתי לא רוצים תמונות שבהם הם "יפים",

זה לא זוכה לשיתוף פעולה, הם לא באמת מעונינים בצילומי דוגמנות, אולי אפילו מביך אותם להראות לחברים עדות שכזאת.
אז מה עושים אם לא עושים פוזות של דוגמנים? עושים בדיוק מה שהם עושים בחיים.
במקרה האחרון הנער מאוד פעיל ספורטיבית, מטייל המון, אז יצאנו למקומות שבהם יוכל להיות פעיל.

במקום לבקש ממנו לעצור להצטלם, אני רצתי. הרבה, במסלול אתלטיקה מקצועי ולא רק.

רכבנו על אופניים (הוא בעיקר, אני נסעתי לצידו במכונית כדי לייצר תמונות פאנינג שבהן הוא בפוקוס וכל יתר הסביבה "נמרחת" בתנועה מגניבה). טיילנו. צפינו בציפורים.

נרטבנו (אני בעיקר, כשכמעט נפלתי לתוך הנחל וכשהתיישבתי בתוך שלולית).

קצת צחקנו עם ועל אמא.

טיפסתי אחריו על עצים ובהתאמה התגלגלתי ונפלתי באחת הפעמים במורד הגיבעה, כמו המפטי דמפטי.

עצרנו לפקנק, לנגן ולאכול.
סך הכל היה יום כיף. מאתגר.
אפילו שרפנו איזה קלוריה.
וגיליתי שבנים בני 13 הם בהחלט שותפים מעניינים לצילומים.

הם מאתגרים אותי כצלמת לצאת מאזור הנוחות שלי,לחפש איך הם יחושו מחד בנח ומאידך שבאמת ישארו טיבעיים ונאמנים לעצמם ויהנו מהתהליך, זה דורש הרבה מחשבה ותכנון מראש כדי באמת למצוא את המקומות ולייצר את הסיטואציות שבהן יוכלו לבטא את עצמם בדרך הזאת, שלהם.

אני חייבת למצוא מחד את הפעלויות שלהם ואיך לצלם אותן בדרך הטובה ביותר כדי להעביר את התחושה, אני חייבת לשים לב כל הזמן לתאורה סביבי ואיזה אווירה היא בונה לתמונה.

חשוב לשים לב גם בצילום, וגם בעיבוד התמונה אחר כך אם יש צורך, שמיקום השמש והתאורה הטיבעית שמאוד אוהבים ומתאימים לצילומי משפחה\ילדים\נערות, הם לא תמיד מה שנחפש בצילום בנים ונערים, צילום בפעילויות ספורטיביות, למשל, יוצר דרישות שונות של תאורה ומגבלות שונות שיש להתחשב בהן.

יתרה מזאת בהתאמת לוק לבוק של בנים הרבה פעמים מראה או עיבוד דרמטי יחסית של התמונה יביא לתוצאות הרבה יותר מרשימות, פחות מדוגמנות עבור הנער הצעיר מצילום בדיוק מהצד השני (פיזית) של הסצנה שבה נקבל תאורה רכה יותר ואולי מחמיאה יותר שאותה הרבה פעמים נעדיף בבחירת צילום רומנטי או אופנתי יותר.

אבל התוצאות לגמרי שוות את זה.

יש לכם בנים בתחילת גיל ההתבגרות? כאלו שבשנייה שאתם רוצים איזה תמונה יפה שלהם נעלמים לכם או רוטנים?

ספרו לי על האתגרים שבתיעוד בני הנוער שלכם, אולי אני אוכל לעזור.