מי שעוקב אחרי באינסטגרם יכול להבחין שאני חסידה גדולה של עריכת תמונות.

אני לא מדברת רק על עבודה עם תוכנות עריכת תמונה כמו פוטושופ ולייטרום (שאני מאוד ממליצה לכל מי שנהנה מצילום ורוצה לקחת את התמונות שלו לשלב הבא שמעבר לפילטר אקראי שבחרתם לתמונה).

אני מדברת על עריכה של נושאי הצילום עצמם והמיקום שלהם בתמונה, כדי למקסם את האימפקט של התמונה.

לפעמים ההבדל בין תמונה בסדר לתמונה שהיא WOW, הוא הדרך שבה אתם בוחרים להציג את נושא הצילום שלכם.

למה אני מתכוונת?

בעיקר,במקרה שלי, לזווית הצילום שאתם בוחרים לצלם ממנה את הנושא שלכם ולמקום שאותו אתם בוחרים עבורו בתוך המלבן שהוא הפריים שלכם.

זה נחמד לצלם תמונה עם הרבה פרטים, אבל לפעמים, במיוחד כשמצלמים אנשים וילדים, תרצו לתת את הבמה המרכזית ואת מירב הפריים למי שאתם מצלמים, ולהפטר מכל מה שלא חשוב, בין אם כל הקשקשת של הרחוב שבו טיילתם גורמת לבלאגאן והעין לא יודעת לאן להסתכל בתמונה וככה מתפספס העיקר בתמונה ובין אם באמת מספיק לתפוס רק חלק ממה שסביב לנושא הצילום כדי להבין מה קורה ואיפה הוא, תנו לאובייקט שלכם למלא את הפריים.

להבדיל, לעיתים דווקא לא לשים את האובייקט במרכז או לתת לו ללמלא את הפריים יעשה הבדל משמעותי בדרך שהתמונה תתפס אצל הצופה בה.

למשל כשמצלמים בטבע (מי לא נסע לראות כלניות בדרום אדום או במנחת מגידו עדיין?) או למשל במטע של שקדיות פורחות, לצלם ילד ליד עץ בודד לא באמת יעביר את היופי המפעים שאתם טובלים בו. אז תרצו אולי להשתמש בחוק השלישים כדי לבחור איפה להעמיד את ההתרחשות בתוך הפריים, כדי מחד לתפוס את כל היופי שמסביב ומאידך למשוך את העין בעזרת קומפוזיציה קלאסית למקום ההתרחשות העיקרי של נושא הצילום.

מה הוא חוק השלישים?

אם תחלקו בדימיונכם את המלבן שהוא מסך המצלמה שלכם לטבלת משחק של איקס עיגול, כלומר תחלקו את המסך שלכם לתשע קוביות שוות (ברוב המצלמות יש אפשרות לגרום לרשת הזאת להופיע על המסך עצמו), תגלו שאם כבר בזמן הצילום תכוונו את המצלמה כך שנושא הצילום שלכם יעמוד על אחת הנקודות בה נפגשים הקווים של לוח המשחק בפריים, ותצלמו את התמונה ככה, בעצם עשיתם פעולת עריכה בזמן הצילום. אין צורך לבקש ממי שמצלמים, או אם מצלמים דוממים לבקש להזיז את נושא הצילום, אלא הזיזו את המצלמה כך שהנושא יסתדר באחת הנקודות במקום אינטואיטיבית במרכז התמונה.

תגלו גם כשמצלמים במטעים הרבה פעמים הם יוצרים בתמונה קווים. אם תעמידו את עצמכם במקום שהקווים יהיו בו אלכסוניים, תייצרו פעולת עריכה שתייצר בתמונה של הולכת עין, כך שתשלטו בדרך שבה הצופה בתמונה חוזה בה, כי הוא יתחיל בנקודת העיניין המרכזית של התמונה ומשם העין שלו תמשיך לשוטט בתמונה שיצרתם לפי הקווים המנחים בה. זה נכון בעצם לכל קו שתבחרו להשתמש בו ככלי עריכה של התמונה, אם רק תבחינו בו בשטח ותמקמו את נושא הצילום שלכם בפריים בהתאם.

בהמשך לאותה דוגמא אפשר ליצור גם קומפוזיציה מתכנסת על ידי שימוש בטורים שהמטעים יוצרים כדי לגרום לעין לנוע לעומק התמונה, אז אתם יכולים לעמוד במרכזם של שני טורים שמייצרים קווים אלכסוניים שהולכים ומתכנסים בעומק התמונה.

עוד פעולה בהקשר לקווים שאפשר לעשות בזמן הצילום, היא לצלם ישר כשיש קו אופק ברור.

משהו בתמונות שבהן יש קו אופק אופקי ברור, כשהוא לא ישר באופן בולט לעין משגע אותי,

ממש גורם לי לא לחבב תמונה. נכון שאפשר הרבה פעמים לתקן את זה בעריכה בתכנות עריכת תמונה (ואני ממליצה בחום לעשות את זה כי זה משדרג תמונה באופן בלתי נתפס), אבל מחשבה מראש מאפשרת לצלם ישר מלכתחילה. יש ברוב המצלמות אפשרות שמראה פלס או אופק מלאכותי על המסך כדי לוודא שמצלמים ישר.

אני כשלעצמי לא משתמשת בפונקציה הזאת, אבל אני מאוד משתדלת שתמונה של קו חוף ים עם אופק או שדרת עצים מישורית תראה ישרה מבחינה אופקית ולא באלכסון עז. עוד בנושא הזה, כשמצלמים אנשים עם קו אופק אופקי, נסו שהראש של המצולמים שלכם לא יחתך ברקע על ידי קו האופק. זה יוצר אי נוחות אצל הצופה, במיוחד אם קו האופק עובר באזור הצוואר.

בנוסף אפשר להשתמש באופק האמיתי בקומפוזיציה כדי לבנות עומק לתמונה.

עוד אפשרות עריכה של תמונה בזמן אמת היא בחירת זווית הצילום שלכם כצלמים. הרבה פעמים תמונה מסויימת שתצולם משתי זוויות שונות או גבהים שונים תוליד תמונות שונות מאוד בדרך שבה הן נחוות על ידי הצופה. צאו מהקופסא, חפשו גובה וזווית מעניית יותר לנושא הצילום שלכם מזאת המובנת מאילו. תגלו למשל שאם אתם מצלמים עצמים בתנועה, כמו ריצה או קפיצה, להיות באלכסון מהם ומעט נמוכים מהם יניב תוצאה דרמטית ומעניינת יותר, זאת כיוון שבבחירת המיקום שלכם ביחס למצולם אתם בוחרים כך שבפריים יווצר אלכסון (אמיתי או דימיוני בהולכת עין).

אני ממליצה בחום, לכל מי שרוצה להשתפר בצילום, אבל עוד לא הגיע לנקודה שבה הוא מוכן לעריכה שלאחר צילום, להתחיל להתאמן על עריכה בזמן הצילום. לצלם מתוך תשומת לב ולא כלאחר יד. אני מאוד אוהבת לעקוב באינסטגרם אחרי צלמים שמעניינים אותי, זה מאוד עוזר לפתוח את הראש לרעיונות נוספים, להבחין ובהתאמה לצלם סיטואציות זהות בדרך שונה.

זה גם יכול לעזור לכם ללמוד על עצמכם מה אתם אוהבים יותר, איך לנתח תמונות של אחרים ושלכם כדי לשפר את עצמכם וכל זה מעבר לבידור ולחברותא שיש עם צלמים אחרים בקהילה המקומית שלנו או הבינלאומית באינסטגרם מציע לנו.

יוצא לי לאחרונה לחשוב על עיניין הסגנון האישי.

איך בעצם הגעתי לכאן.

למה אני מוצאת את עצמי נמנעת במכוון מסגנונות צילום מסויימים, בעוד אחרים מלהיבים אותי.

חברה שלי פעם אמרה לי שהיא יודעת לזהות מרחוק את התמונות שלי. האמת, זאת היתה לי אז אמירה מאוד מוזרה לשמוע.

היום, אני כבר יודעת, היא צדקה. די קל לזהות צלמים מסויימים בקהל תמונות מסויים.

בקרב צלמים שונים אפשר למצוא, אם מביטים טוב על גוף העבודות שלהם, איזה שהוא קו מחבר שחוזר על עצמו. וכשהצלם מתמיד, אפשר גם לראות ממש את האבולוציה של אותו צלם מבחינת התפתחות השפה הצילומית שלו והסגנון שלו. זה לא אומר שכל התמונות שלו נראות כמו שיכפולים אחד של השני, אלה יותר מתכתב עם הדרך שהוא בוחר להציג את מה שהוא מצלם, בחירת נושאי הצילום שלו באופן כללי שגורם לתמונות שלו לקבל זוית יחודית (ולפעמים הסוד הוא באמת בזוית הפיזית שהוא בוחר) ובעיבודים שהוא בוחר לעשות או לא לעשות לתמונות שלו.

אז בעצם איך עושים את זה? איך זה קרה לי?

מה אבני הדרך באבולוציה של צלם עם אמירה אישית?

אני חושבת שהסגנון שלי התחיל להתפתח באופן מובהק כשבכורתי נולדה, פתאום מצאתי משהו שאני ממש נהנית לצלם, משהו שתפס אותי, הקסים אותי, מילא אותי בשמחה ואיתגר אותי למצוא דרכים חדשות לצלם אותו. ובמקרה שלי הרי כמה פעמים אפשר לצלם את אותו תינוק\ילד בלי לשחזר את אותה תמונה פעם אחר פעם ולהתשעמם? זה היה האתגר שלי, היינו יחד רק אני והיא כל היום יחד, היא ואני  והמצלמה והסבים שדרשו תמונות חדשות (נכדה בכורה לכל הסבים שלה).

אז אני מאוד ממליצה לא לנסות לייצר סגנון מאפס, מיצאו משהו שאתם נהנים לצלם והתמקצעו בו, נסו למצוא דרכים חדשות לצלם אותו, נכון אפשר לנסות להעתיק תמונות של אחרים, לשחזר פריימים וסגנונות אחד לאחד כמו שראיתם בכל מיני מקומות(קינאת אינסטגרם מישהו?) וזה בהחלט יכול לתרום לכישורים הטכניים שלכם, אבל זה לא יעזור לכם לייצר סגנון אישי.

הדרך לסגנון אישי היא לא דרך העתקה של סגנונות של אחרים, אלה דרך חיפוש של מה שמלהיב אתכם, זה בסדר למצוא השראה אצל אחרים,לקחת שביב רעיון שראיתם במקום אחר ולפתח אותו למשהו חדש שהוא שלכם, אבל אם אתם כל הזמן מסתכלים לצדדים ומשווים את עצמכם לאחרים יש מצב שתמצאו שמרוב "השראה" אתם מפתחים יראה מנסיונות עצמאיים ופשוט מעתיקים פריימים ועיבודים. עיזבו את הפילטרים המוכנים מראש, וותרו על צילומי נעלים ורצפות, פרצופי ברווז למינהם ועוד דברים שאחרים עושים מעולה, למה להיות זנב לאריות כשאפשר להיות ראש לשועלים? אל תפחדו. התנסו.

צלמו הרבה. המון. לעיתים קרובות. יש כאלו שיגידו צלמו כל יום תמונה. אני לא חושבת שזה נחוץ או פרקטי. אני מוצאת שזה מאוד משביז במידה מסויימת לגשת אל המשימה בגישה הזאת.

אני יודעת לספר שכשהתחלתי את צעדי הראשונים, לא צילמתי כל יום. צילמתי לעיתים קרובות, אבל לא כל יום, אני חושבת שלא היה שבוע שבו לא צילמתי, בקטנה אמנם, אבל צילמתי. אז אתגרו את עצמכם לצאת לצלם פעם בשבוע. משהו. כל משהו. עד שתמצאו מה אתם אוהבים לצלם. ואז תתמקדו בלצלם אותו לעיתים קרובות. נסו למצוא עוד דרכים לעבד את התמונות עוד זויות לצלם.

עיברו על התמונות שלכם וביחנו אותן, אל תשאירו אותם ככה סתם במחיצה, אם תיבררו אותן טוב, תראו שאלו שאתם אוהבים יותר יתחילו, בבחינה משותפת שלהן יחד להתחבר למשהו שאפשר להגדיר כמחנה משותף, בין אם אלו זויות הצילום המועדפות עליכם, חיבה לצילום צלליות, או טיפות, הערכה של צילום רווי בצבע או שחור לבן, השתקפויות או פשוט חיבה לצילומי פורטרט באוירה מסוימת.

חלק עיקרי שאין דרך להמעיט בערכו בפיתוח סגנון צילום אישי, הוא הבנה של טכניקות צילום. אל תזלזלו בזה. עשו טובה, קיראו את המדריך של המצלמה, הבינו מה אתם עושים. יש פעמים שחיתוך של תמונה הוא באמת אמירה אומנותית בוב המקרים זה פשוט צלם שצילם עקום, אין בזה שום אמירה אם לא היתה בזה כוונה ממש.

באותו הקשר ובקשר ישיר לסעיף מעל, עיבוד תמונה, לימדו קצת. לא חייבים הרבה, אבל הדרך שבה אתם בוחרים לעבד את התמונה שלכם משפיע המון על הדרך שבה התמונה שלכם נחזית על ידי צופי התמונה.

עיבוד תמונה היום, להבדיל מהימים בהם צלמים עבדו בחדר חושך הוא הרבה יותר פשוט, אבל יש לו משמעות עמוקה בשליטה של הצלם בדרך בה הצופה יפרש ויחווה את התמונה, בין אם מדובר בשחור לבן, בחירת צבעים רווים, בחיתוך של חלקים מהתמונה החוצה, בהוספת מסגרת, החשכת או הארת צללים וצבעים מסויימים, הוספת מראה אביך לתמונה או אלומות אור שמש.

הדרך בה אתם בוחרים לעבד את התמונות שלכם נותן הפעמים את הטון בסגנון האישי שלכם.

רק לצלם תמונה אקראית לא הופך אתכם לצלמים, בטח לא צלמים עם אמירה וסגנון אישי.

בשביל סגנון אישי חייבת להיות כוונה כשאתם מצלמים.

כדי שהכוונה תבוצע טוב אתם חייבים להתאמן, להכיר את כלי העבודה שלכם, להתרכז, לא להתפזר לכל הכיוונים, לאהוב את מה שאתם עושים ואת מה שאתם מצלמים כי אחרת איך תוכלו למצוא דרכים חדשות לראות אותו בכל פעם?

מה אתם אוהבים לצלם?

אתגרו את עצמכם,

ביחרו נושא צילום, ובמשך שבוע (או סתם במהלך החופש הגדול) מיצאו 7 דרכים חדשות ושונות לצלם את אותו נושא.

הנושא יכול להיות אדם. יכול להיות מקום. יכול להיות חפץ. יכול להיות מצב רוח. צל. אצבע. בגד (כל הפאשניסטות מוזמנות לאתגר איך ללבוש אותה חולצה בשבע דרכים שונות למשל) צעצוע. או כל דבר שמפיח בכם השראה.

אני שוב מוצאת עצמי קמה מוקדם בימים הפנויים המעטים שלי, מתגנבת החוצה בשעה מגונה כמעט לאנשים מהשורה, נפרדת מבן השלוש משכים הקום שלי, מעמיסה את עדשת המאקרו האהובה עלי וטבעות ההרחקה ויוצאת לצלם. דוגמנים שכולי תקווה שיהיו עדיין רדומים גם הם כשאגיע אליהם.

בשבועיים האחרונים אני חוזרת ומוצאת את עצמי, כשאני רוצה לנוח מהמרדף אחר מעופפים החמקניים שגורמים לי להזיע אחריהם (מי לא רוצה צילום של שפירית מגניבה או זבוב טרפן בפעולה?), חגבים ושאר חיפושיות חוזרת שוב ושוב אל קן עכבישים רגוע ומורכב להפליא שנמצא על שפת האגמון הקרוב לבייתי.

אני מוצאת שיש המון קסם בצילום עכבישים וקורי עכביש, הם גם דרך טובה להתחיל ולהתאמן על כישורי המאקרו שלנו.

אז הנה כמה טיפים לאיש העכביש המתחיל:

1. קודם הזכרתי שאני חוזרת שוב ושוב אל אותו קן, לא סתם הזכרתי את זה, זיכרו לשמור על הסביבה שלכם והקפידו לא להזיק לקורים, לא רק כדי שאתם תוכלו לחזור לצלם שוב שבוע הבא, אלה בעיקר כיוון שאיפה שיש קורים יש חיים, זה הבית של העכביש.
2. ביחרו יום נטול רוח ככל האפשר, רוח היא לא חברה של צלם המאקרו, כל תנועה, תניב תמונה פחות טובה, מטושטשת אפילו.
3. בהמשך ישיר לסעיף הקודם, חצובה היא החברה שלכם, בצילום קורי עכביש במיוחד כיוון שמדובר בחרק שמלכתחילה לא בורח רחוק, אלא נשאר בבייתו, העמדת חצובה תאפשר לכם להשיג תמונות חדות יותר בלי להתבאס שהחרק ברח לכם לפני שסיימתם להרים את הקונסטרוקציה. היה והעכביש ברח, חכו דקה הוא יחזור למרכז הקורים כשיפסיק לחוש סכנה.
4. ביחרו רקע כהה לצילום קורי העכביש, זה יגרום להם ממש לפרוץ החוצה מהתמונה ולבלוט, הדרך למצוא רקע כהה, אם לא נרמה ונביא מהבית או נעמיד את חברנו הצלם השני עם החולצה הכהה מאחורי רשת הקורים, היא לחפש זוית שבה אפשר, למשל, שהצמחיה סביב שהיא כהה יותר תשמש כרקע.

   

5. בדרך כלל בצילום מאקרו ממליצים לצלם בצמצם סגור יחסית כדי להצליח לקבל כמה שיותר פרטים, ההמלצה לרוב היא להתחיל לצלם ב f-16 ומשם לפתוח צמצם לפי הצורך ולרדת למספרים נמוכים יותר, אני אוהבת לצלם מאקרו עם צמצם f-9 בערך אבל כשמדובר בצילום עכביש על קורי עכביש אפשר לפתוח צמצם יותר ולצלם בעומק שדה רדוד יותר, זה יחד עם רקע קונטרסטי בעצם יהפוך את הקורים עצמם לכוכבים התמונה.
6. עוד דרך אהובה להבליט קורי עכשיו היא לצלם אותם מוקדם בבוקר כשהם עדיין מכוסים עם אגלי טל. בשבת האחרונה, הבוקר היה כל כך לח שהטל החזיק ולא התפוגג עד שעת בוקר מאוחרת יחסית (כלומר בשבע וחצי עדיין היה לנו טל אחרי בוקר של צילומים במקום חשוף לשמש) אבל לא תמיד זה כך. או שלפעמים אנו רוצים לרענן את הטל, אז אפשר לייצר קיצור דרך, טל בבקבוק, מלאו מיכל תרסיס קטן (1.5 ש"ח בביוטי קייר) במעט מים ובעדינות התיזו כדי לרענן את מראה הקורים עם אגלי הטל.

   

7. צלמו את קורי העכביש מכל הכיוונים, גם מקדימה וגם מאחור, נסו זויות שונות. לכל זוית יש את הקסם שלה, התאורה שלה והרקע שלה.
8. תמצאו שבצילום מאקרו לפעמים קל יותר לעבוד עם פוקוס ידני, כך אתם יכולים לשלוט איזה חלק בקורי העכביש או בחרק המונח לפניכם יהיה החד ביותר . פוקוס אוטומטי לפעמים קצת משתגע בצילום מאקרו כי הוא לא תמיד מבין מה אתם רוצים לצלם.
9. מלאו את כל הפריים בעכביש שלכם או בקורים, נסו להתקרב כמה שיותר.

   

10. הגעתם הביתה, הורדתם את התמונות, זה הזמן לערוך אותן, אם צילמתם עם עדשת מאקרו אזי ההגדלה שלכם היא 1:1 אל תחששו לעשות קרופ לתמונה ולהפטר מכל מה שגורם לעיקר בה להראות קטן ופחות חשוב.
11. עריכת התמונה בבית לא רק מאפשרת לכם לעשות קרופ טוב יותר, זאת גם הזדמנות מצוינת לעשות תיקוני צבע ותאורה, ברוב המקרים, אני בעיקר מוצאת צורך להבהיר את הצללים יותר כדי לחשוף פרטים בגוף החרק שלי, זאת כיוון שבצילום עם צמצם סגור יחסית נכנס פחות אור אל התמונה. באותה נשימה אני מוצאת צורך הרבה פעמים לטפל בחדות של התמונה או להחליק את הרקע שלפעמים נראה מגורגר מעט בגלל עומק השדה הרדוד.

עכשיו צאו לצלם.

רוצים חברה תנו קריאת כיוון ונצא יחד.

לא פעם אני חוזרת הביתה מיום של צילומים ומרגישה שזהו הפעם באמת לא הצלחתי להוציא כלום.

אין לי פריים אחד מנצח.

ברוב המוחלט של ימי הצילום שלי, זאת תחושה שבהמשך, אחרי שעברתי על התמונות, סיננתי אותן והעברתי אותן עיבוד בסיסי, מתבדה.

אני מתייחסת אל התחושה הזאת שלי כסמן מעולה למצבי, כל עוד אני תמיד חשה שיכולתי לעשות טוב יותר, כל עוד יש לי לאן להשתפר, כל עוד אני מנסה מיציאה ליציאה להתעלות על עצמי. סימן שאני עושה משהו נכון.

זאת תחושה מוזרה, כיוון שאני יודעת שאני צלמת טכנית טובה, אני יודעת להפיק תמונה טובה, יודעת את עבודתי, אבל התחושה הזאת לא מתבססת רק על כישורי הטכניים, היא קשורה קשר עמוק לתחושת הסיפוק שלי ממה שאני עושה, זאת לא באמת בעיה לייצר פעם אחר פעם את אותו פריים מנצח, אבל עבורי ברגע שאני עושה אותו דבר בדיוק, אני חסרה את תחושת הסיפוק שיש בשיפור עצמי. כלומר בפעם הראשונה שאני מצלמת פריים מנצח שטרם צילמתי, מי שמתלווה אליי לאותם צילומים לחלוטין שומע את השמחה שבקולי, זה לא משהו שמתפספס.

אחד הדברים שאני אוהבת בצילום של משפחות ובעיקר ילדים ובנות מצווה הוא שבאמת אין דין ילד אחד כילדה אחרת, הם מביאים לחלוטין את גורם ההפתעה עבורי, מעלים את ההימור ומשפרים עקומת הלמידה שלי.

אז כדי להלחם בתחושה הזאת שהגעתי ליעד ואני מהממת (אני באמת מהממת, אבל זה לא קשור) ולהסתכן בלהפסיק לחוש התרגשות לקראת צילומים וחששות בסוף הסשן שלא הצלחתי להוציא פריים מנצח אני נוקטת בכל מיני תרגילים שעוזרים לי לא להפסיק להשתפר, ללמוד, לאתגר את עצמי, אני חושבת שאם תבחרו לאמץ לעצמכם מידיי פעם סעיף כלשהו מהפוסט הזה, תמצאו שגם אתם ממשיכים להשתפר.

אז מה אני עושה?

1. קודם כל מצלמת. הרבה. לא תמיד במצלמה העיקרית שלי שעליה גאוותי. זה מכריח אותי ללמוד לעבוד גם בתנאים פחות מאידאלים, זה מאלץ אותי להיות יצירתית ולהשתמש במה שיש לי גם אם הוא חסר באפשרויות טכניות האהובות עלי. לפעמים זאת מצלמה זרה לחלוטין, לפעמים זה הטלפון שלי, לפעמים זאת אחת מהמצלמות הפחות יקרות שלי. זה תמיד מכריח אותי לצאת מאזור הנוחות שלי. אמנם זה בדרך כלל עיניין קל יותר פיזית (הפול פריים שלי לא קלת משקל) אבל תמיד משאיר אותי בתחושה שאני מנסה לצלם בלי המשקפיים שלי. למרות זאת אני מאוד ממילצה על זה כתרגיל צילום.
2. עצה שקל יותר ריגשית לעשות במקום לוותר על המצלמה האהובה הוא לצאת עם עדשה שונה לצלם, במקום עם העדשה המועדפת עליכם בחיי היום יום. אני מוצאת שהרבה פעמים לצאת מאזור הנוחות עם עדשה שהיא לא העדשה הטיבעית עבורכם, תכיר לכם עולמות חדשים של שימושים אפשריים לתמונות שלא ידעתם שאתם יכולים לצלם. בין אם זה לקחת עדשת פריים במקום טלפוטו (זום), בין אם זה להחליט לצאת לטיול עם עדשת המאקרו ולהשתמש בה גם לצילום המשפחה או אפילו להחליט לצאת מהבית עם עדשה ללא מייצב שתכריח אתכם לעבוד עם פרמטרים מאוד מהירים, חצובה או שתלמד אתכם לאחוז באופן יציב את המצלמה ולא לירות מהמותן.
3. אחד מתרגילי הצילום האהובים עלי לאחרונה הוא צילום של הכל בשחור לבן, כנסו לתפריט picture style וביחרו את מצב M-כלומר מצב מונוכרום. היום יצאתי לצלם צילומי מאקרו בשחור לבן. למה? ככה! היה מעניין, נקדת המבט משתנה ללא צבע, הפוקוס נמצא בדברים שלא חשבתם, האור או חסרונו הרבה יותר נוכח.

   

4. נסו לצלם סשן צילומים שלם מנקודת מבט שונה מהמצב הרגיל שלכם, נסו לצלם במשך חצי שעה רק מגובה נמוך, או רק מגבוה. או רק משהו שלחלוטין לא מעניין אתכם לצלם, חפשו איך להפוך אותו מעניין עבורכם.
5. לימדו לצלם צלליות. באור יום. לא בשקיעה בהכרח.
6. לימדו עיבוד תמונה. זה לא מסובך. אבל התנסו בעיבוד תמונה בסיסי ותגלו דברים על הצילום שלכם שלא ידעתם. אם אתם מעבדים תמונות כבר, צאו מאזור הנוחות שלכם ולכו על עיבודים שונים מאלו שאתם אוהבים. אני מוצאת המון השראה בעיבוד תמונות מחוץ לאזור הנוחות שלי,  לא תמיד אני אוהבת את מה שעיבדתי, אבל הרבה פעמים זה מלמד אותי ונותן לי השראה בפעם ההבאה שאני יוצאת  לצלם, לגבי תיקונים בסגנון הצילום שלי שאני יכולה לעשות .
7. עוד בעיבוד תמונה, שימוש בפילטרים, ולמשתמשי לייטרום שימוש בpresets, הרבה פעמים אני מוצאת השראה במעבר מהיר עם פילטרים שונים על תמונה מסויימת שאני מצלמת, זה עוזר לי לראות את הסצנה בדרך שונה לחלוטין ממה שציפיתי בבואי לצלמה, פעם הבאה שאני יוצאת לצלם אני חמושה בידע הזה ועושה בו שימוש כדי לייצר תמונה עוצמתית יותר.

   

8. על כל גאוותי וביטחוני העצמי ביכולות שלי אני אוהבת לצלם עם צלמים אחרים, אני מוצאת בעצמי ענווה ולומדת מאחרים (זה לא פשוט תמיד), אני אוהבת לחבור ולעבוד עם צלמים אחרים, עוד לא היה אחד שלא למדתי ממנו משהו, אני באותה מידה מאמינה שעבורי נכון לחלוק את מה שיש לי להציע. ניקטו בגישה הזאת.  כולם מרוויחים .
9. בהמשך ישיר לסעיף הקודם. למדו מישהו לצלם. אתם לא חייבים לדעת הכל. אתם לא חייבים להיות מדריכים מחוננים. אתם לא חייבים להיות צלמים עם ניסיון של שנים. פשוט למדו מישהו לצלם. אפילו אם זה רק טריק אחד. כשאתם מלמדים מישהו משהו, לצורך העינין צילום, אתם בעצם חוזרים ומתמיהים גם בעצמכם את הידע, כשאתם מלמדים מישהו צילום, אתם בעצם מבטאים בקול מחשבות ותובנות לגבי צילום שלפני כן אולי רק ידעתם או קראתם אבל לא בהכרח המשכתם כמחשבה מלאה עד סופה עד לשלב הסקת המסקנות. כשאתם מלמדים מישהו משהו אתם גם לומדים משהו בעצמכם, כי אותו מישהו ישאל שאלות, ועל השאלות הללו תחשבו יחד בדרך למציאת הפתרון, השאלות הללו יסקרנו את התלמיד שלכם ואתכם ויביאו אתכם אולי להתנסויות צילום חדשות שלא בהכרח הייתם חושבים עליהם בעצמכם.
10. צלמו זרים. עיצה מוזרה נכון? אבל כשמצלמים אנשים זרים יש לנו מספר אלמנטים מאתגרים. הראשון הוא כמובן האם הם בכלל רוצים להצטלם? איך מצלמים זרים? אלמנט מפתיע נוסף הוא בעצם האישיות של המצולם שלנו. צילום רחוב הוא עיניין מורכב ריגשית עבור צלמים רבים. אבל הוא מלמד אותנו כצלמים הרבה על איך לגשת לצילום כזה, יש כאלה שיבחרו לעבוד בהיחבא עם עדשת טלה (זום) יש כאלה שיבקשו רשות ויתיידדו עם המצולמים הזרים שלהם. נסו את זה. זה מוזר ומסקרן.
11. נסו לצלם את הצד הפחות מלוטש של החיים. בין אם זה לצלם משהו לא מושלם, פרי מרקיב על עץ,  קמטים, חיוכים עקומים. חפשו את חוסר השלמות, אל תמחקו ישר את התמונות הלא מושלמות מהמצלמה, חכו, הביטו בהן במסך המחשב אולי תמצאו שם פנינים.

אלו חלק מהדברים שאני עושה כדי לא להשתעמם ולהפוך את עצמי לצלמת טובה יותר,

לטעמי זה חלק מהאבולוציה של כל צלם טוב לאתגר עצמו ולעבור כל מיני גלגולים שמפתחים ומשנים את סגנונו האישי. נסו את זה.

שתפו אותי ואם אתם רוצים להצטרף אליי לצלם תנו קריאת כיוון

אני תמיד שמחה להכיר שותפים חדשים.

אז אספתם את הציוד. ארזתם יפה. כיוונתם שעון מעורר. יצאתם מהבית מה עכשיו? פשוט לכוון ולירות?

לא.

צילום מאקרו דורש הבנה מסויימת של המגבלות העומדות לפניכם. כיוון שאתם מצלמים אובייקטים מאוד קטנים להשתמש בצמצם רחב יגרום לחלק ניכר מהאובייקט שלכם לצאת לא ממוקד.

אני עובדת לרוב במצב חצי אוטומטי עם העדפה לצמצם, כלומר מצב Av או A (תלוי אם אתם ניקוניסטים או קנוניסטים) כדי שהאובייקט שלכם יהיה חד וכדי שתקבלו כמה שיותר פרטים ממנו נסו לכוון את הצמצם (כלומר את הF  )לטווח העומד סביב 9-11  לפי טעמכם אפשר לעלות גבוהה יותר גם אבל אותי הטווח הזה מספק.

במקרה של צילום מאקרו שווה לנסות ולשמור על האיזו הנמוך ביותר שאפשר (איזו 100).

כיוון שעובדים עם צמצם סגור יחסית מהירות התריס תהיה איטית,  בנוסף כיוון שמרחקי העבודה קצרים, יש לנו מעט אור חוזר ועומק שדה רדוד, נרצה להמנע מתזוזות וטשטושים בתמונה ולכן מומלץ לעבוד עם חצובה.

דרך אגב, רוח  (גם קלה)היא לא חברה של צלם המאקרו. ביום עם רוח עדיף לחשוב פעמיים לפני יציאה.

במידה ואתם אמיצים וחשים ביטחון לתפוס חרק בתעופה, עיברו למצב ידני וכוונו את מהירות התריס שלכם ללא פחות מ 1/400-1/500 .

אחת המגבלות הגדולות שלי בצילום מאקרו הוא העובדה שאני גמלונית, פיל בחנות חרסינה? עדין לעומתי. שימו לב איפה אתם דורכים. נועו באיטיות ובזהירות כדי לא להבהיל את המצולם שלכם. אם אתם מצלמים עם חברים, שימו לב שבעתיים כדי לא להבריח אובייקט של מישהו אחר. הרבה פעמים בצילום של שפיריות או זבובים טרפנים אם הבהלתם אותם, תגלו שאם תשבו לרגע בשקט, שהם לא הרחיקו עוף ומצאו להם פינה קרובה יחסית אחרת להמשיך בשלהם.

כיוון שמצלמים אובייקטים מאוד קטנים, מקרוב, הרבה פעמים קשה למצוא את המיקוד, הייתרון של השעה המוקדמת פה בא לידי ביטוי, אחרי שמצאתם את הדוגמן שלכם, הציבו חצובה ומצלמה במרחק סביר, כיוון שמוקדם עדיין, השמש לא הפשירה והעירה את הדוגמן שלנו מתרדמתו יש לכם פנאי לחפש את הפוקוס האוטומטי ובמקרה שאתם מתקשים אל תריבו עם המצלמה עיברו לחיפוש פוקוס ידני, זה קל יותר, ואז צלמו. החצובה והמקפידים אפילו ישתמשו בטריגר נפרד (חוטי או אל חוטי) יספקו יציבות וימנעו רעידות של המצלמה שיניבו תמונות חדות.

אבל לצלם זה לא רק להציב חצובה ולירות. הרי תמונה טובה היא יותר מטכניקה.

תמונה טובה צריכה להיות בנויה היטב ולהחשיב גם את הקומפוזיציה.

לפני שאתם בכלל בוחרים באיזה צד של התמונה ישלוט הדוגמן שלכם. עיצרו והביטו סביב.

האם יש משהו שמפריע לעין? נקו את האזור בין העדשה והדוגמן שלכם מענף סורר שעלול להכנס לכם באמצע ולהרוס את הפואנטה. בידקו שמאחורי הדוגמן שלכם הרקע יפה גם הוא מבחינת ניקיון או צבע (זיכרו שהם בסופו של דבר לא יהיו עשירים בפרטים אבל לא תרצו בהם משהו שיסיח את הדעת מנושא הצילום).

אם אתם בוחרים לצלם אגלי טל, נסו לחפש בתוכם השתקפות מעניינת.

אם בחרתם לצלם רשת קורים של עכבישה וודאו מאיזה צד התאורה תחמיא לה או להם ביותר.

זיכרו שהשמיים הם גם רקע אפשרי לתמונות, גם הבגד הצבעוני של החבר שלכם יכול לתת רקע קונטרסטי מעניין לדוגמן שלכם, אל תתביישו לבקש מהחבר שיצא איתכם לצלם לעמוד שניה מאחור.

עוד דבר, כיוון שמדובר בצילום חרקים, ביצורים תלת מימדיים, שימו לב לאיזה חלק באותו חרק את מכוונים את המיקוד (פוקוס), כל חלק שלא יעמוד באותו מישור לא יהיה בפוקוס. זה מניב תמונות מגניבות אבל אם תרצו תמונה חדה של כל אורך גופו נסו להציב את המצלמה במקביל אליו ולא במאונך אליו (כלומר עשו לו תמונת פרופיל לא פורטרט של פניו).

ועכשיו אחרי שהגעתם, התמקמתם, הצבתם את הציוד, קחו לכם כמה דקות להתחיל להרגיל את העיניים שלכם לחפש בגובה הברכיים ומטה את הדוגמנים שלכם, אל תתייאשו אם מה שאתם מוצאים נראה אפרורי ומייאש. הביטו בו דרך העינית בהגדלה ואולי תגלו עולם שלם של צבעים ומרקמים שבעין בלתי מזויינת בכלל לא הבחנתם בהם. קחו את הזמן.

אם בחרתם לצלם פרח או שהחרק נח לו על תפרחת אתם יכולים לבחור לצלם את אותו נושא מכמה זויות שונות. אתם יכולים להתקרב יותר או פחות, לצלם דרך עלי הכותרת, להתמקד בחלק אחד ולא אחר. התנסו. צלמו הרבה. שנו את הפוקוס, את אורכי המוקד, את הזויות, בבית תגלו מה יצא. לא תתאכזבו.

שתפו אותי בצילומים שלכם.

האביב מחכה לכם פה נצלו אותו.

השבוע היה היום הראשון של האביב. הוא פה.

נתעלם לרגע מזה שעכשיו נגמר פורים.

נתעלם מהשיחות המתבקשות על איפה אתם בחג.

השבוע התחיל האביב.

האביב שלנו קצר.

הוא יפה.

הוא פורח.

הוא מלא התחדשות, פריחה וחרקים יפים.

כן, אמרתי חרקים יפים.

בין אם אתם אנשי טבע דומם ופרחים, או שאתם לגמרי רוצים להציץ בשערות הקטנטנות של יצירי הטבע הקטקטנים המעופפים יותר או פחות.

עכשיו זאת העונה להתעורר, יחד עם הטבע שלנו, לקום מוקדם ולצאת לצלם, לפני שהירוק יתחלף בצהוב.

כשמגיע האביב מתחילה עונת המאקרו.

מה זה מאקרו?

צילום מאקרו הוא צילום תקריב מוגדל של עצמים קטנים מאוד. יש לו אפליקציות שונות, בין אם בתחום צילומי דוממים, צילומי מוצרים,צילום מזון, צילום תינוקות, אבל ללא ספק המגניבה מבין האפליקציות הללו היא צילום טבע קטנטן.

צילום מאקרו מאפשר המון מרחב יצירתי, אפשר לבחור לנקוט בו בגישה אבסטרקטית מופשטת ממש ואפשר להיות קטנוניים ולרדת עד לפרטים הטכניים הכי קטנטנים שאפשר, כדי להפיק תמונות מדוייקות. הכל תלוי בצלם.

הוא מאפשר להפטר מ"הרעש" ולהתרכז בעיקר, בין אם להתרכז רק בצילום האבקנים בפרח בעוד שאר הפרח לא בפוקוס עד לכדי איבוד הפרטים והשארות נטו עם צבע הרקע שסיפק, או לחילופין הוא מאפשר להיות טכני להחריד ולתפוס כל שערה וקו עדין בחרק העומד מולנו.

אז איך עושים את זה?

נתחיל במה צריך כדי לעשות את זה.

אם אין לכם מצלמת רפלקס ואתם רוצים להתנסות בצילום שכזה, בידקו אם במצלמה שלכם יש בתפריט, לרוב על הגלגלת של התפריטים, ציור של פרח, הפרח הוא הסימן ברוב החברות לתפריט צילום מאקרו. מכאן נשאר לכם רק להתקרב ככל יכולתכם, לכוון ולצלם. זה לא יהיה צילום מאקרו איכותי כמו שמאפשר הציוד היעודי שאפשר להרכיב על מצלמות רלפקס. אבל זה נחמד להתנסות ומשחקים.

כדי לצלם מאקרו עם מצלמת רלפקס יש כמה אפשרויות שגם בינהן אפשר לעשות שילובים לצורך הגדלת ההגדלה המתקבלת.

הכי מתבקשת היא פשוט רכישת עדשת מאקרו יעודית טובה.

למה צריך עדשת מאקרו יעודית?

כיוון שעדשת מאקרו מספקת הגדלה בגודל של 1:1 והיא מאפשרת להתמקד, כלומר להתפקס ממרחקים קצרים יותר, היא מאפשרת להגדיל את האובייקט שלנו לגודל שנאמן למציאות שלו גם כשאנחנו מאוד קרובים אליו. אני אוהבת את עדשת 100 המ"מ שלי של קנון, היא נהדרת. עדיף לרכוש כזאת עם מייצב אבל…עדשה היא קנייה יקרה (עדשה סבירה למאקרו תעלה סביב 4000 ש"ח תלוי במפרט, בחברה ובמדינה שבה תרכשו אותה), עדשה עם מייצב עולה יותר. לצורך העיניין עדשת המאקרו שלי היא ללא מייצב. יש דרכים לעקוף את נושא הרעידות והתזוזות, זה מביא אותנו אל פריט הציוד הבא:

חצובה. חצובה טובה היא השקעה טובה, לא רק לשם צילום מאקרו. לא רק בשילוב עם עדשת מאקרו. בכלל, בחיי כל צלם חצובה היא כלי טוב בארגז הכלים. עכשיו כשאמרתי את זה אני חייבת גם לציין שאני ממעטת להשתמש בה בצילום מאקרו ביחס לחברי הרציניים יותר, האופי התזזיתי שלי בשילוב עם יד יציבה וטכניקה טובה שכוללת פזצ"טות שכיבה על הקרקע כשהמרפקים נעוצים עמוק ויוצרים משולש עם המצלמה מספקים אותי למרות שמולידים לא מעט הרמות גבה מצד קולגות שאני מצלמת איתם.

כמו שכבר כתבתי עדשת מאקרו היא הוצאה לא מבוטלת למי שרק רוצה להתנסות ולשחק, יש עוד כמה אפשרויות זולות יותר שמאפשרות צילום מאקרו.

אחת היא לשאול עדשת מאקרו מחבר או לחילופין, יש בחנויות צילום מתמחות כמו האחים יוגנד או באתר lens4rent אפשרות לשכור ציוד צילום שכזה.

אפשרות אחרת היא שימוש בטבעות הארכה או הרחקה, טבעות הרחקה הן האופציה הבאה בתור למי שלא רוצה להשקיע עדיין בעדשה יעודית אבל רוצה להגיע לתוצאות טובות בצילום. הן זולות יותר מעדשה, קיט של 3 טבעות הרחקה שכאלו שאפשר להשתמש בהן, עולה כמה מאות שקלים.

טבעות הרחקה מורכבות בין גוף המצלמה לעדשה הרגילה שנבחר לעבוד איתה והן יאפשרו לנו להגיע למיקוד ממרחק קצר יותר, אפשר להרכיב את שלושתן יחד או לבחור להשתמש רק בחלקן, אפשר לבחור להשתמש בהן עם עדשת מאקרו להשגת תמונות אקסטרים מאקרו. הן מגניבות.  כיוון שלטבעות אלו אין רכיב אופטי הן לא פוגעות באיכות התמונה המתקבלת.

כשאני התחלתי לצלם מאקרו רכשתי את הסט של חברת Kenko  והוא עדיין בשימוש אצלי, הוא איכותי וכיוון שהוא מכיל רכיבים אלקטרוניים באיכות טובה הוא מאפשר לי לשמור על יכולות התקשורת של המצלמה דוגמת שימוש בפוקוס אוטומטי, מדידות אור ושכאלה.

יש עוד כמה אפשרויות רכישה להתנסות במאקרו דוגמת עדשות קלוז-אפ ודיאופטרים למינהם, את אלו מרכיבים על העדשה בהברגה כמו פילטרים,הם עולים הרבה פחות (אפשר להזמין מסין בעלות מצחיקה) אבל האמת היא שבמקרה של צילום מאקרו שימוש באלו פוגע באיכות התמונה, השימוש בפריט שכזה לרוב פוגע בחדות התמונה, יוצר עיוותים במרחב ובצבע ואף אפשר להבחין באיבוד פרטים. הוא בעיקר מאכזב לטעמי.

איפה? איפה נמצא עכשיו אובייקטים מעניינים לצילום?

האמת בכל מקום. העיניין עם צילום מאקרו הוא שהוא מאפשר לנו לגלות עולם נסתר קטן ממש מתחת לאפנו. צאו לגינה. חפשו את הזבוב הסורר שנכנס למטבח. סיימתם ארוחת ערב וישבתם לקשקש מחוץ לצימר בחופשה, פיתחו עיניים וגלו את חיי הלילה שנמשכים אל האור סביבכם.

רוצים משהו קצת פחות בייתי? חפשו חלקת צמחיית בר ליד הבית או קיפצו אל שלולית החורף הקרובה לביתכם לפני שתתייבש וגלו עולם שלם.

יעד מוכר ואהוב על צלמי מאקרו באזור המרכז הוא האגמון מאחורי הסופר לנד בראשון לציון או החורשות באזור תל חדיד וסובב מודיעין.

עכשיו הגענו למתי. אז מתי?

אם אתם רוצים לצלם צמחייה אין חשיבות מכרעת לזמן בו תצלמו. עדיף לא לצלם בשעה שיש שמש ישירה, חזקה ובוהקת מעל האובייקט שלכם. השעות בהן התאורה רכה ונעימה, כל זמן לפני הצהריים או אחרי הצהריים יעשה את העבודה.

אם אתם רוצים לצלם חרקים ובע"ח, או אז יש חשיבות גדולה יותר לשעון המעורר. כדי לצלם חרקים, במיוחד כאלו מעופפים, תרצו לכוון את השעון לשעה מוקדמת. לא אתלוצץ אם אספר לכם שלהיות בשטח בשש בבוקר לא זר לי. קצת אחר הזריחה, כשאגלי הטל עדיין נוכחים ולפני שהשמש אידתה אותם והעירה את כנפי הפרפרים זה הזמן לתפוס אותם לתמונות איקוניות כשהם עדיין נייחים בתרדמת לילה על ענפי הצמחים.

בתשע בבוקר, עכשיו כשעברנו לשעון קיץ, כבר מרגישים שידידנו החרקים כבר מעופפים להם הרחק מאיתנו כל אימת שנתקרב אליהם.

בחלק השני של המאמר בשבוע הבא ארחיב מעט יותר על טכניקה וטיפים,

לקבלת עידכונים על הפרסומים הבאים אתם מוזמנים להרשם לרשימת התפוצה.

המשך המאמר בשבוע הבא.

שילטו בה.

עשו בה שימוש.

נצלו אותה גם כשהיא נראית קשה.
לא מעט פעמים שומעים צלמים אומרים שיש תאורה רעה, פחות טובה, קשה. אפילו אני אומרת את זה לפעמים.
אבל זה לא נכון.
יש תאורה.
יותר ממנה. פחות ממנה.
אבל כשרוצים, אפשר לחלוטין לעבוד גם עם תאורה מאתגרת ולגרום לה לייצר לנו דמויות בלתי נשכחות.
העיקר אל תתעלמו ממנה.

במיוחד כשכולנו צריכים את הכסף אתמול כדי להשלים את התהליך הכלכלי שבהתחייבות על המקום הבא, כולנו רוצים למצוא דיירים טובים שיראו את הפוטנציאל הנהדר שטמון בקן שאנו עוזבים ויסכימו לשלם את המחיר שאנו חולמים עליו (או לפחות שלא נזדקק לפשרות גדולות)

יש כל מיני טריקים של נדלניסטים למינהם, שבאים לעזור לקונים הפוטנציאלים כשהם מגיעים לראות את הבית, לדמיין את עצמם חיים במקום הזה במקום להתרכז בלמה לא לגור שם,  בין אם זה ריח מאפה טרי שהרגע יצא מהתנור או רהיט יחודי שאין בשום מקום אחר שידליק את הקונים.

אבל האמת היא שהרבה לפני שצריך לשכנע את הקונים הפוטנציאלים שהגיעו אל הבית לקנות אותו,

צריך לשכנע אותם לבוא לבקר ולהתרשם.

צריך לפרסם.

והיום פרסום כזה הוא כבר לא על מדפי העיתונים בעמודים האחוריים, הפרסום היום הוא בלוחות ברחבי המרשתת. חייבים תמונות.

חייבים תמונות טובות.

לא הרבה.

אבל כאלה שיעזרו לדיירים הבאים שלכם לדמיין את עצמם בונים חיים בבית שלכם.

השבוע שוחחתי עם חברה טובה שנמצאת בדיוק בעמדה הזאת, היא רוצה להעמיד את ביתה למכירה, בית שידע הרבה שעות שמחות של אושר ושיש לו הרבה פוטנציאל, אבל כיוון שהוא בית שחיים בו, ולא סתם חיים בו, חיים בו ילדים, בהחלט יש לו את פינות הבלאגן שלו, הוא לא תמיד במצב מוזיאון מייטיבי.

היא התלבטה איך לצלם את הבית. מה לצלם? כמה לצלם? מאיפה? איך לגרום לקונים הפוטנציאלים לראות את הבית כמו שהיא רואה אותו. איך לגרום לדיירים הבאים שלה לראות את עצמם חיים בבית הנהדר הזה ששימש אותם, למרות שהוא לא בית מוזיאוני או חדש.

אז הנה כמה עצות מבין אלו שנתתי לה לפני ששלחתי אותה לצלם (כל התמונות בפוסט הזה צולמו על ידה במצלמת החובבים הפרטית שלה).

1. קבעו את הצילומים של הבית כשהוא נקי ומסודר. ביום של העוזרת אם יש אחת כזאת, זה היום הכי טוב.
2. אין מה לרוץ לצלם את כל החללים. תשאירו מעט מיסתורין. החליטו מה החללים הכי מוצלחים שלכם והשיגו תמונה אחת מוצלחת מכל אחד מהם. אתם רוצים לתת לדייר הבא חשק לבוא לראות מה עוד יש בבית הבא שלו.
3. זוכרים את העצה הקבועה שלי עם האור? גם הפעם. תאורה טובה היא המפתח לתמונה טובה. לפתוח חלונות, להאיר את החדרים טוב, אין חלונות מספקים? הביאו מהחדר השני את מנורת הקריאה העומדת וכוונו אותה מכיוונכם אל חלל החדר בזוית כלפי מעלה אם אפשר (סוג של הקפצת פלאש\אור מאולתרת).

   

4. באותו הקשר, מצד אחד אלוהים הוא בפרטים הקטנים אבל אם התאורה לא משהו, פתחו צמצם רחב (אין צורך לרדת ל 1.8 מספיק f 3.5-5) זה אמנם ייתן לכם עומק שדה רדוד יחסית ולכן חלק מהפרטים יהיו פחות בפוקוס אבל זה גם מחביא בלאגן, אז יש לזה את היתרונות שלו.
5. החביאו את הבלאגן. חיתכו אותו החוצה מהתמונה. כמה כלים בכיור זה מראה שחיים בבית. ערימות כביסה זה TMI כלומר too much information, שקעים מכוערים על הקיר או כבלי חשמל מבולגנים זה סתם מיותר.
6. נסו כל מיני זויות כשאתם מצלמים. יש לזה שתי סיבות חשובות:
7. הראשונה, אתם רוצים למצוא את הזויות שיספקו לצופה תחושה של מרחב, נסו לעלות על שרפרף אורדו לגובה נמוך, גם בית או חדר מרווח לא תמיד מצטלם מרווח אם לא מוצאים את הנקודה שבאמת מראה כמה החלל שלו נעים מזמין ונוח. הדייר הפוטנציאלי שלכם רוצה לחוש שהוא מקבל הרבה נדל"ן תמורת הכסף שלו. עיזרו לו לקבל את הרושם הזה, תמונה לא טובה של חלל טוב יכולה להחמיץ את המטרה.
8. הסיבה השניה היא יותר עיניין של קומפוזיציה, אמרתי בעבר שההבדל בין תמונה טובה לתמונה מצויינת הוא שעל תמונה טובה נדפדף אבל על תמונה מצויינת הצופה יתעכב לעוד שבריר שניה, אתם רוצים לגרום לדייר הבא שלכם לעצור במודעה שלכם, תמונה מצויינת, שונה במעט, מזוית בגובה הילדים או מגובה השיש של המטבח, או אפילו סתם מבין ענפי השיחים או העציץ, תעצור אותו ותגרום לו לזכור את המודעה שלכם. אולי אפילו יתקשר לקבוע ביקור בית.
9. גינה. או מרפסת. אלו מרחבי מחייה חשובים. אלו גם הרבה פעמים מרחבי המחייה המוזנחים אצל הרבה אנשים. אבל הם מספקים איכות חיים של ממש. השתמשו בהם. הציגו אותם. לא את החלק שמלא בצעצועים זרוקים לכל עבר, או ערימות של ארגזים. לכל חצר פראית יש נקודה מתוקה שתצטלם נהדר. לכל מרפסת, קטנה אפילו, אפשר לשוות מראה מזמין בתמונה טובה של צמד כיסאות ליד שולחן קטן עם קנקן לימונדה או כוסות קפה, הכניסו טאץ' אישי לתמונה.

   

10. עיזרו לאנשים לדמיין הם החיים שלהם יכולים להראות במקום רק להראות להם קירות ומרצפות.
11. עיבוד תמונה. לא חייבים אבל זה לוקח את התמונות למקום אחר. אני ממליצה בחום. כדאי להעזר בתוכנות עיבוד תמונה  או אפליקציות חינמיות לצורך העיניין (לפוטושופ יש אפליקציה חינמית נחמדה שכזאת להורדה), זה עוזר לסדר את התאורה אם יצאה צהבהבה ולשוות לבית מראה מואר ומזמין יותר ועוזר לצבעים הטיבעיים של הבית לזרוח. לא צריך עיבודי אקסטרים מטורפים.

אז עכשיו אתם גם יכולים לעשות זאת בעצמכם.

כל התמונות בפוסט זה צולמו על ידי חברתי מיטל בכוחות עצמה ובמצלמתה הפרטית (אוהבת אותה אפילו שהיא מצלמת בניקון).

ואם מישהו מחפש בית מרווח בשכונה טובה בפרדס חנה הוא מוזמן לפנות אלי ואקשר בינכם או ללחוץ כאן כדי ללמוד יותר על הבית.

לאורך השנים לא ממש ידעתי להגדיר את עצמי כצלמת, זאת אומרת ברור לי שיש לי סגנון שהוא מאוד *אני* אבל את מה הוא, אותו לא ממש ידעתי להסביר.

אני לא מגיעה אל סט הצילומים עם רעיון מאוד ברור ומוחלט שאני מיישמת באופן זהה לכל סיטואציה (או מערך סטים קבוע לצורך העיניין). אני מעדיפה לא לעבוד בסטודיו כי קצת כמו הסכם טרום נישואים, הוא הורס לי את הרומנטיקה והספוטניות, כולנו יודעים שצילומי סטודיו זה הדבר הנכון שמאפשר את הדיוק הגדול ביותר טכנית, כמו שכולנו יודעים שהדבר הנכון לפני החתונה הוא לחתום על הסכם טרום נישואים. אבל מסתבר שזה לא עבור כולנו.

עם הזמן הסגנון האישי שלי התפתח משילוב של צילום רחוב תיעודי אל תוך הפרקטיקה של צילום משפחות וילדים, אל סגנון מלוטש יותר של צילומי לייף-סטייל, אני לא מתכוונת למה שבהכרח מוצג במגזינים למינהם כאופנתי, אלה יותר קשור במזיגה של כמות נדיבה מאופיים של המצולמים, חייהם האמיתיים, סביבתם הטיבעית, ביתם או מקומות הבילוי האהובים עליהם.

אני מוצאת את זה מאוד מרענן עבורי ומשמעותי עבור המצולמים שלי בעיקר בצילומי הריון ובצילומי תינוקות.

הם משתנים כל כך מהר, והחיים שלנו איתם, וככל שצילום תינוקות הוא אחד הדברים המאתגרים ביותר שיש, במיוחד עבור אלה שעוסקים בפיסול תינוקות ( בטוח ראיתם תמונה של תינוק מתוק שנולד לפני שבוע ישן בעציץ, תלוי בערסל, ועוד כל מיני רעיונות מורכבים ומתוקים שלא פשוטים לביצוע) אישית התמונות שאני הכי אוהבת מהגילאים הללו של ילדי הן דווקא לא התמונות המהונדסות שעבדתי עליהן קשה, אני אוהבת הרבה יותר את אלו שנתפסנו בהן יחד, ומתעדות רגעים אופייניים ליום יום הרגיל שלנו, צילומים של ילדי ישנים על המצעים היפים שלהם שתפסתי בתאורת חלון בוקר מהממת עם פסי הצל מהתריסים. מזכרות מהחיים.

אז איך ניגשים לצילומים שכאלה?

1. צלמו בבית. נכון שנורא בא לכם להחליף סגנון, או שאתם חושבים שהבית שלכם לא מצטלם יפה או מבולגן. אבל הוא שלכם. לאף אחד איך את הבית שלכם. תמונות בבית שלכם ככל שיראו לכם משעממות ולא מיוחדות, הן הכי מיוחדות. אלו החיים שלכם, הבית שלכם, רקע כזה לתמונות לא תמצאו בשום מקום אחר.
2. ציוד. בכל מקרה אחר לרוב אני אומר שהציוד פחות משמעותי והמצלמה הכי טובה היא זאת שזמינה לכם. אבל כיוון שאתם לא מגיעים עם ערימת ציוד תאורה לצילומים שכאלו. פה יש משמעות למצלמה ולעדשות שתשתמשו בהם. אז אם יש לכם אפשרות שווה לנסות אחת האפשרויות הבאות: עדשת מאקרו תתפוס את כל הפרטים הקטנים והמקסימים של התינוק (אני משתמשת בעדשת 100 מאקרו 100 מ"מ 2.8 F של קנון).                                                                                                                                                                       עדשה רחבה תתמודד בגבורה רבה עם החללים הצפופים שאינם מוארים היטב (אני אוהבת להשתמש בעדשת 24-70 F2.8 של טמרון). לכל הפחות הייתי ממליצה, אם יש, במקרה כזה לאמץ עדשת 50 מ"מ עם צמצם 1.8 שאינה יקרה (ביחס לעדשות) לסשן שכזה.
3. השתמשו בתאורה טיבעית שיש בבית, פיתחו את החלונות והדלתות שיכנס אור בהיר פנימה, צלמו בחדרים שמוארים טוב יותר בתאורה טיבעית ואל תסתפקו רק בתאורת החדר.
4. שימו לב לפרטים הקטנים. צלמו אותם. בהמשך כשתשובו לצלם את התינוק שלכם באותה פעולה ממש, אפילו מספר שבועות אחרי תגלו איזה שינוי גדול ניכר בדרך בה הוא נראה כשהוא עושה את זה (כן, גם הדרך בה הם נראים כשהם בוכים, אוכלים ומפהקים משתנה), זה ייתן לכם אפשרות להסתכל אחורה בהמשך על השינוי שחל ולזכור אותו. זה יראה יפה גם אם תבחרו בהמשך להדפיס אלבום או קולאז' רגעים מהחיים.
5. צילום תינוקות הוא עיניין מורכב, אחד הדברים שאני אוהבת בו הוא שאין סשן אחד שדומה לשני, גם בגיל 10 ימים או שלושה חודשים הם ממשיכים להפתיע, בין אם עשו עליכם פיפי בקשת, פלטו, היו לא רגועים או לחילופין המשיכו לישון רצוף לאורך כל הדרך, ההפתעות האלו שהם מזמנים יוצרות הזדמנויות צילום נהדרות.
6. הכניסו את כל הנוכחים לתמונה. יותר נכון אל תפסיקו להקליק גם כשאמא מאכילה או מניקה, כשהאחים חוזרים מבית ספר ומציצים לעריסה, כשאבא מחליף חיתול, באמבטיה, כשמוציאים גרפס, גם כשמרדימים, או סתם מחובקים ושותים משהו. יש אימרה שאפשר לזהות תינוק יונק לפי הפירורים על הראש כי אמא אוכלת מעליו, חפשו את הרגעים האלו. הם שווים את משקלם בזהב.
7. לכו על הזויות המוזרות. לפעמים זה יצליח יותר לפעמים זה יצליח פחות, אבל כשזה מצליח זה מיוחד ומקסים.
8. נוחות ובטיחות קודם. אם החלטתם על תמונות שהילד עירום בהם, חממו את הבית היטב. שימו מוזיקת רקע נעימה אם הילד נבהל מקולות המצלמה. אל תתרחקו מהתינוק והקפידו על ביטוחותו. תמיד.
9. רעיונות טובים לצילום יש בכל מקום צריך רק לשנות את נקודת המבט ולהבחין בהם, צלמו דרך שלבי העריסה, אל תפחדו לכלול אותם בתמונה, אם יש מראות השתמשו בהן לקומפוזיציה מעניינת, המיטה הזוגית היא מקום נוח לתמונות בטוחות של התינוק סולו או תמונות משפחתיות בהרכבים שונים, אחד מבני המשפחה הולך על ארבע? למה להשאיר אותו מחוץ לתמונה? תכללו אותו!
10. אני מאוד אוהבת תמונות עשירות בצבע, אבל אין כמו עיבוד בשחור לבן כדי לזקק את הרגש שבתמונה באופן מקסימלי. תזכרו את זה. הן בעיבוד אבל אפשר כבר להבחין בדברים הללו אם משתמשים הצילום במונוכרום כבר בזמן אמת. נסו את זה.
11. פנו לכם זמן עבור זה. צילום תינוקות לוקח זמן, ליתר דיוק, לפעמים אפילו עבור אותה כמות תמונות מוצלחות אני נדרשת לכמות זמן כפולה, פשוט כי תינוקות לא יודעים לקרוא את מחוגי השעון, הם עובדים על שעון תינוקות, הם ישנים כשהם צריכים לישון, אוכלים כשהם רעבים ומתנהגים כתינוקות בשאר הזמן, כדי להגיע למכלול טוב של תיעוד תינוקות צריך לפנות לזה זמן, לחכות ולצלם לפי הלו"ז שלהם. אנחנו מתאימים עצמנו אל התינוק ולא להפך.
12. השקעתם בחדר הילדים, חלמתם, תכננתם, עיצבתם והזמנתם לפני הלידה או אחריה חדר ששפכתם לתוכו את כל התקוות, החום והאהבה שאתם מאחלים לילד שלכם, צלמו את הילד בחדרו, במיטתו, על השידה, לכו צעד אחורה כדי לכלול גם את החדר המעוצב שלכם בתמונה.
13. נקודה אחרונה שאגע בה כאן היא סוגיית האביזרים. אני לא נגדם. אבל יפה ואסתטי ככל שאביזרים יהיו בתמונה, בין אם אותיות או מילים מעץ, כובעים מיוחדים ואביזרי שיער לתינוקות, נעלי תינוקות, או כל מה שמאוד אופנתי, אני דווקא רוצה לעודד אתכם, אם בחרתם להשתמש באביזרים, להשתמש בכאלו שיש להם משמעות אישית עבורכם, בין אם שימוש בבגד או שמיכה שעוברת במשפחה (בין האחים למשל), שימוש דווקא בדובי\בובה שהיו שלכם כילדים, נעלי תינוקות סרוגות ובגד שסבתא סרגה, או אפילו משהו שאתם הכנתם בעצמכם עבור הילד. זה יהיה הרבה יותר מיוחד ואישי עבורכם.

אז יצאנו מהבית, והילדים היו מהממים ועשו משהו שובב ובדיוק באותו רגע הצטערנו שלא יצאנו עם המצלמה מהבית, אבל בעצם כן יצאנו עם מצלמה מהבית.

היום כשרובנו מצויידים בטלפון עם מצלמה ואצל רובנו הטלפון חכם ויתר מאיתנו, אין סיבה שלא נצליח להוציא תמונות טובות בעזרתו.

נכון שאין מה להשוות בין איכות הצילום בסלולרי שהחיישן שלו בגודל של סוכריית תיק-תק, לחיישן של מצלמה "אמיתית" בין אם קומפקטית או רפלקס משכוללת.  אבל איכות הצילום לא נמדדת רק בפרמטר הטכנולוגי, הצלם חשוב לא פחות מהמצלמה והיכולות שלו הן אלו שיוצרות או שוברות את התמונה. אז קיבצתי כמה עצות שיעזרו לכם להפוך לצלמים טובים יותר גם עם הסלולרי הפרטי שלכם.

אז איך עושים את זה?

• חפשו את האור. בודקים את האור סביבנו, מפעילים את את המצלמה ומפנים את המכשיר לכמה כיוונים, מסתכלים על המסך בזמן הזה ומגלים באיזה כיוון נושא הצילום שלכם יקבל את התאורה הטובה יותר, הפרטים ברורים יותר, אין הבדלים גדולים מידיי בין החלקים המוצלים והחלקים המוארים, צלמו מאותו כיוון.
• השתמשו בפוקוס, כדי לפקס את המצלמה בטלפון צריך פשוט לגעת במסך במקום שבו נושא הצילום נמצא וככה הפוקוס יהיה עליו. יש מצלמות סלולרי שמתבייתות או עושות פוקוס לפי איתור פנים, לא תמיד כדאי להסמך על התכונה הזאת של המצלמה, ביחרו אתם איפה יהיה הפוקוס של התמונה אם האפליקציה לא החלטית.
• אל תשתמשו במבזק\פלאש. לרוב הפלאש משטיח את התמונה, יוצר צללים מיותרים ושורף חלקים אחרים ומקשה על העריכה אחר כך, ברגע שיישמתם את העצה הראשונה, ואתם מודעים לאור סביבכם בזמן הצילום, תגלו שהפלאש מיותר ברוב המקרים.
• עוד בעיניין המבזק, אם אתם בוחרים להשתמש בו בכל זאת, שימו לב להיות להיות רחוקים מידיי מהמצולמים כי אז הוא לא מגיע אליהם, והוא רק אכל לכם עוד קצת את מהסוללה.
• אל תשתמשו בזום. הזום הוא דיגיטלי, הוא לא זום אמיתי, זאת תוכנה שעושה מניפולציה על התמונה ופשוט מותחת אותה, זה פשוט מוריד את איכות התמונה ואם תרצו להדפיס את התמונה הירידה באיכות תהיה ברורה בהדפסה, רוצים תמונה מקרוב, הרגליים הם אביזר הזום המקורי, השתמשו בהן.
• רדו לגובה הילד. ובכלל נסו זויות אחרות חוץ מלצלם את הילד מגובה של מבוגר. הוא לרוב יראה גמד ובחוסר פרופורציה. זוויות מעניינות הופכות תמונות למעניינות.

  

• החזיקו את המכשיר בשתי ידיים, כשהמכשיר יציב יותר, התמונה תהיה טובה יותר.
• את התמונות האהובות עליכן ביותר עירכו, לא חייבים פוטושופ, יש מספיק אפליקציות עריכה נחמדות (אל תפחדו לא להשתמש בתבניות הקבועות של האפליקציה אלה לשחק לבד עם האפשרויות).
• כשתהתמונה האהובה נראית אבודה. נסו להעביר אותה לשחור לבן.
• צלמו הרבה מיחקו את היתר. אתם לא צריכים אותן. חבל על המקום בזיכרון. שימרו אחת או שתיים טובות במקום.
• גבו את התמונות מידיי פעם במחשב. אתם לא רוצים להיות הבאים שהטלפון שלהם נפל למים או נגנב בקניון הקרוב והלכה להם כל המדיה .