הדרך היחידה, המוחלטת, להשתפר בצילום היא לצלם. הרבה. בכל הזדמנות.
נכון כשמתחילים להסתובב עם צלמים חובבים יותר או פחות, אפשר להתרשם שנדמה שמה שהופך צלם לצלם טוב הוא הציוד שלו. הדיבור לעיתים בין אנשים, הרבה פעמים מתרכז בחומרה ובטכנולוגיה במקום לשים את הפוקוס על העיקר, שלטעמי הוא האדם שמפעיל את הציוד.
ומי כמוני יודעת שצעצועים וטכנולוגיה הם כיף גדול. אבל זה לא תחליף לכישורי בסיס ולניסיון.
אז יש לך מצלמה. למדת להפעיל אותה בצורה סבירה, המצלמה כבר לא חיה רק במצב אוטומטי ומידיי פעם כבר קיבלת אומץ וניסית להעביר להעדפה לצמצם או להעדפה למהירות תריס, אולי אפילו עשית קורס צילום קצר או סדנא בסיסית.
מה עכשיו?
מצלמים, הרבה, ומה אם לצלם את המשפחה זה כבר לא מספיק או שלמשפחה נמאס להיות מלווים במצלמה כל הזמן? מה אם רוצים לנסות כל מיני סוגי צילומים אחרים ולא יודעים איך? או איפה? או אם מי? או שסתם חוששים מיציאה לבד בשעה מוזרה של היום לצאת לצלם לבדך במיקום מבודד?
בדיוק בשביל המטרות האלו אני ממליצה לחבור לחברים צלמים ואם אין כאלו ואתם עדיין רוצים, ואתם לא מרגישים נוח ללכת למפגשי צלמים שאתם לא מכירים מהעולם הווירטואלי או מכל סיבה אחרת, בדיוק בשביל זה אני ממליצה לבחור לכם רב, ביחרו לכם מורה, אף אחד מאיתנו, כולל המקצוענים שהצילום בדמם, לא מפסיקים ללמוד ולהתרם מהמומחיות של צלמים אחרים.
את אלון אני מכירה כבר כמה שנים, מבחינתי הוא המורה שלי, הגעתי אליו לפני המון שנים עם המצלמה הראשונה שלי.
החברה שהמליצה עליו אמרה עליו שהוא צלם מדהים אבל יותר מזה היא אמרה שהוא מורה בחסד עליון. היא צדקה מאז פגשתי הרבה צלמים מעולים אבל זה לא הפך אותם למורים מעולים או נגישים בהכרח.
לאלון יש בית ספר לצילום, אבל היום אדבר כאן על מפגשי הצילום שהוא מעביר שמאפשרים לכל מי שיש ידע בסיסי בצילום ומצלמת רפלקס, ללמוד, להעשיר את עצמו ולפגוש צלמים אחרים במגוון סוגי מפגשים בנושאי צילום שונים ,וכל זאת תחת הנחייתם של אלון, סוזי וצוות בית הספר שעוזרים לאלו שפחות בטוחים בעצמם או בציוד שלהם, ללמוד במפגש קצר של כשלוש שעות איך לייצר תמונה מרהיבה.
בחודש שעבר ניצלתי את ההזדמנות וירדתי עם אלון וסוזי למכתש רמון, את הטכניקה לצילום גרמי שמיים ותנועת כוכבים ידעתי בתיאוריה, אבל אני חיה במרכז ולמצוא שמיים שרויים בעלטה כאן בגוש דן הוא לא דבר של מה בכך, לסוע לצלם לבד בסוף העולם שמאלה הוא לא עיניין של מה בכך עבורי, אני מודה, לבלות כמה שעות באזור מבודד בלילה או לצורך העיניין לצאת לצלם מאקרו בבוקר מוקדם באזורים מבודדים מרגיש לי משימה פחות מפתה עבורי.
אז ביום שישי אחד ארזתי את העדשות, המצלמה, פנס, חצובה ושלט עם כבל וירדתי למכתש רמון,
קבענו להפגש בשעה שמונה בחניון הגבס בתוך המכתש, הדרך לשם היתה חשוכה להפליא, השמיים היו בהירים ומרוצפי כוכבים נפלאים. הגעתי לשם בשעה היעודה לגלות עוד 12 רכבים של צלמים ואופנוע, חלק מהצלמים הכירו לפני כן, חלק, כמוני, לא הכירו אף אחד.
בתחילת המפגש אלון וסוזי העבירו הדרכה טכנית פשוטה על טכניקת הצילום, איך לכוון את המצלמה למצב האופטימלי לצילומים שערכנו. בהמשך התקדמנו למיקום בו ערכנו את הצילומים וכל אחד מהצלמים הקים את העמדה שלו לצילום, סוזי ואלון עברו בין כולם והתרכזו בעיקר באלו שהתקשו, ועזרו לכל אחד שנזקק לכך, בהעמדת החצובה+שלט+מצלמה, עזרו בכיוון הפוקוס, בניית הקומפוזיציה, וכיוון ערכי הצילום (צמצם, מהירות תריס ורגישות) והסבירו על אפשרויות הצילום השונות לתפיסת תנועת הכוכבים (אפשר לבחור לכוון את המצלמה לכיוון כוכב הצפון ואז מקבלים ספירלות\מעגלי של כוכבים או לכוון קומפוזיציה שונה שבה השמיים נראים כאילו הם ממטירים גשם של כוכבים). כל זה בחושך כמעט מוחלט לאור פנסים.
התהליך הזה הוא לא פשוט בחושך ולוקח מעט זמן, אבל כשכולם מתלהבים ממה שהולכים לעשות הזמן טס.
ואז כל הפנסים כובו, כולם, בלי יוצא מן הכלל, גם טלפונים סלולריים הוכנסו לתיקים כדי למנוע זיהום אור, והתחיל הכיף. כולם מתחילים לצלם, במקרה הזה, כיוון שכיוונו את המצלמה לסדרה רציפה של צילומים בחשיפות ארוכות, נותר לנו לתת למצלמות לעשות את העבודה ולחכות.
מצאנו את עצמנו קבוצה של אנשים עם מכנה משותף אחד ברור עם שעתיים בילוי משותף בחושך, נשמע מאיים?
דווקא לא.
יש משהו בקבוצה כל כך הטרגונית של אנשים, מכל חבלי הארץ, מכל תחומי החיים, מכל הגילאים, שברגע שיושבים יחדיו לפעולה משותפת מוציא את הטוב באנשים,
הבירות והכיבוד שכל אחד הביא נשלפו ונחלקו בין כל כולם בשמחה, סיפורי החיים והצילום נשלפו וחברויות חדשות נוצרו, ידע חדש נרכש ומצאנו את עצמנו שמחים ברעות הזאת.
לקראת סיום החשיפות אחרי שלוש שעות של בילוי משותף, אלון שוב ריכז את כולנו להדרכה אחרונה על איך לסיים את הצילום ואיך לעבד את התמונות לכדי תמונה אחת מרשימה.
סיימנו את הצילומים לפי הדרכתו, הדלקנו חזרה את הפנסים, והתחלנו לפרק את העמדות לתזוזה חזרה לקראת סיום, בשלב הזה כל אחד מאיתנו כבר התרגש לחזור ולנסות לראות מה על מסך המצלמה, השיחה המשיכה לקלוח ולקח עוד זמן עד שהתפזרנו בדרכנו חזרה, יצאנו עם תמונות מגניבות וחברים חדשים.
בבוקר שאחרי ובמהלך השבוע שאחרי, כבר אפשר היה לראות את התמונות שכל אחד מאיתנו צילם מככבות בעמודי הפייסבוק האישיים ובקבוצות הצילום.
היה מגניב, אני תמיד שמחה להצטרף למפגשים שכאלו.
נסו בעצמכם.
אלון קירה-בית ספר לצילום מעביר קורסי צילום קבוצתיים או פרטיים במגוון נושאי צילום בכל רחבי הארץ.
תוכלו למצוא אותו גם בפייסבוק.
אהבתם? רוצים עידכונים במייל?
הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה:
