הרבה פעמים שומעים את המילה הזאת נזרקת לאוויר. לא תמיד מבינים פירושה ולמה היא בכלל מתייחסת, אבל מאוד מתרשמים ממישהו שבחר להשתמש במילה גדולה שכזאת, נשמע כאילו הוא מבין על מה הוא מדבר.
אז אחת ולתמיד, המילה קומפוזיציה מתייחסת לסידור האלמנטים השונים והיחסים בינהם בתוך מסגרת התמונה או הציור.
למה זה חשוב?
פשוט, זה הופך התמונה מסתם תמונה לתמונה שמספרת סיפור, לתמונה מעניינת יותר. לתמונה שתאהבו יותר.
זה ההבדל בין תמונה בסדר לתמונה מעולה.
הנטייה הטיבעית שלנו כבני אדם היא תמיד לשים את האובייקט המצולם במרכז, אבל לפעמים זה מייצר לנו אותה תמונה שוב ושוב.
זה נחמד כשמצלמים פורטרטים למשל, כי אז האדם שאנחנו מצלמים הוא באמת העיקר ולא ממש משנה מה קורה מאחוריו או סביבו, אז אנחנו רוצים שהרקע יהיה ברקע, נטו, בלי פרטים של ממש, רק איזה צבע רקע יפה שמחמיא למה שמצלמים, זה נהדר גם כשמצלמים מאקרו (צילום מאקרו הוא צילום בהגדלה גדולה מאוד של פריטים קטנים מאוד, מאוד פופולרי בצילום חרקים למשל) כי אז אנחנו רוצים שהעין של הצופה תתרכז בכל הפרטים הנפלאים של האובייקט המצולם כשהרקע רק יעצים את כוחה של התמונה ולא יגנוב את הצגה.
כשאנחנו בונים את התמונה, כלומר כשאנחנו מחליטים מה אנחנו רוצים שיכנס לתמונה ומה לא, אנחנו בעצם משפיעים על העין של הצופה ובהתאמה גם על הדרך שהתמונה נתפסת ומה יהיה בה העיקר, אנחנו מספרים סיפור.
חשוב לזכור כשאנחנו בוחרים איך התמונה תראה, שלא כל מה שהעין האנושית רואה וקולטת יכנס לתמונה, מצלמות, גם הכי חדשות ומתוחכמות עדיין לא מגיעות ליכולת הראייה שלנו, אז יש חשיבות גדולה למה שאנחנו בוחרים להכניס לתמונה כדי שיספר את הסיפור, ולמה שאנחנו בוחרים לחתוך ממנה החוצה. תמונה תמיד תצולם כמלבן ביחס 2:3, מה שלא תכניסו לתוך אותו מלבן לא יתועד, הילד השמח יתועד אבל אם לא תכניסו את סבתא מביטה מהצד במבט גאה או מודאג היא לא חלק מהסיפור.
איך אפשר להשפיע על הדרך שהתמונה נתפסת?
אנחנו יכולים לבחור מיקום פחות שיגרתי לאובייקט שאותו אנחנו מחשיבים כחלק המשמעותי יותר בתמונה, הוא לא חייב להיות במרכז רק כי הוא העיקר.
כשאנחנו בוחרים את אותו מיקום בתמונה עבורו, אנחנו צריכים להתבונן ולראות מה עוד יכנס איתו לתמונה, אולי עוד דמויות? איפה הן ביחס אליו? האם יש איזה שהיא אינטראקציה בינהם? לא חייבת להתקיים פעילות אמיתית בין הדמות המרכזית בתמונה לשאר הדמויות, אבל תמונה של דמות מפנה גב אל הפעילות או מביטה אל פעילות גורמת לנו לחשוב ולחוש את הסיטואציה בצורה שונה. אם נמשיך עם הדימוי מהפיסקה למעלה שימו את הפוקוס על הילד אבל מקמו אותו בצד התמונה ואז נוכל גם לראות כמה סבתא גאה בו.
מה עוד יכול להכלל בתמונה ולהשפיע? הסביבה שהתמונה מצולמת, אפשר לכלול רקע בצורה מפורטת או לצלם בעומק שדה רדוד שהופך את הרקע למטושטש יותר.
כדאי לשים לב למשל האם כשאתם מצלמים את התמונה ומתרכזים מאוד בנושא התמונה אם לא נכנס לפריים משהו שמושך את העין מהעיקר, זה יכול להיות אפילו ענף סורר שנכנס לתמונה, צל של הצלם שמוטל בזוית העין, זה יכול להיות אפילו אדם ברקע הרומנטי (מי אמר פוטובומב ולא קיבל?).
אני מוצאת שכדאי גם לשים לב לצבעים שיופיעו בתמונה, זה יכול להיות פריט בצבע עז וקונטרסטי שיגנוב את ההצגה מעיקר התמונה אבל זה גם יכול להיות כלי נהדר כדי להעצים את התמונה ולהדגיש את מה שהוא העיקר, אם הרקע מנוגד לנושא הצילום,ובאותה מידה אם הרקע ונושא הצילום דומים בצבעיהם יכול להיות שתמצאו שנושא הצילום נעלם ומתמזג בו.
עשו לכם הרגל, זהו את יחסי הגומלין שבעצם אפשריים בתמונה וביחרו לכלול או להשמיט את אלו שישרתו אתכם ואת התמונה בדרך הטובה ביותר.
בהמשך יהיו עוד פוסטים שבהם אסביר על עוד כל מיני כללי צילום וקומפוזציה בהרחבה ואיך להשיגם. בינתיים אשאיר אתכם עם החוק הכי חשוב לטעמי:
שיברו את החוקים!
כל כללי הצילום שעוד אספר עליהם הם נחמדים ומועילים ומצטלמים יפה, אבל ההבדל האמיתי בין תמונה כמו של כולם לתמונה מיוחדת הוא להתנסות לבד, לשבור את הכללים, לנסות להמציא את הגלגל מחדש ולייצר תמונה שהיא באמת ובתמים מיוחדת ושלכם בלבד
אהבתם? רוצים עידכונים במייל?
הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה:
