נגעתי בנושא הזה קצת בפוסט הקודם, אבל אני חשה שאולי הייתי צריכה להסביר קצת יותר על מה מדובר ולמה זה טוב בעצם.

צילום לייף-סטייל, מעבר לשם שנשמע אופנתי, נוגע פחות בצילום תמונות יפות, ויותר בצילום תמונות יפות *שלנו*.

כלומר אם נשען לרגע על דוגמא מפוסט קודם, במקום צילום תינוקות בגיל 10 ימים עד שבועיים לכל היותר, נהנדס הרדמה שלהם לצורך הצילומים על כל הלוגיסטיקה הטמונה בזה, נצלם במגוון מיצגים אסטתיים ומלאכותיים, צילום לייפסטייל זורק את כל הכללים הללו מהחלון, התינוק שנצלם לא יראה כמו תינוק גנרי מעוצב, הוא יהיה התינוק שלנו, כמו שאנחנו רואים אותו במלוא חמידותו גם אם לא נצלם אותו ישר טרי מהבטן, אם ניתן לאמא להרגיש נח חזרה בעורה, נחכה שהוא יהיה בן חודש או חודשיים וכבר יפקח עיניים.

אותו דבר לגבי צילומי הריון, משפחה וילדים. במקום לייצר מיצגים יפים (אימאג'ים) אבל מלאכותיים, נצלם את עצמנו, את המשפחה שלנו, בסביבה הטיבעית, בבית, בגינה או בטיול, נקפיד להוציא מכל תמונה את המירב, גם אם תנאי התאורה מאתגרים או שנדמה כאילו החלל העומד לרשותנו קטן מידיי.

אני חשה שלעיתים קרובות התמונות שאנחנו חשים אליהן חיבור גדול ביותר, הן אלו הפשוטות,

קל לנו להתחבר אליהן כי הן מתארות רגעים כנים מהחיים, הן אותנטיות ולעיתים מגלות לנגד עיננו רגעים נסתרים של החיים, מין הצצה לרגע שלא היינו שמים לב אליו בזמן אמת, רגעים של רוך וצחוק אמיתי, רגעים של ריכוז במשחקים, קריאה או כל פעילות אחרת שאנחנו וילדינו עושים.

צילום לייף-סטייל הוא צילום כנה יותר ששומר על נאמנות למצולמים

אז איך בעצם ניגשים לצילום ליף-סטייל? איך עושים את זה בעצמכם?

הרי בהגדרה צילום לייף-סטייל הוא צילום שהוא כביכול הפוך לצילום מתוכנן ומבויים.

זה נכון חלקית. אפשר וכדאי לנסות לתפוס את הרגעים הספונטניים כשהם קורים ולשם כך צריך לוודא קודם נוכחות הפרט הטכני הכי חשוב:

מצלמה. תוודאו שהיא תהיה נגישה ומוכנה (כרטיס זיכרון פנוי, סוללה טעונה). בלי מצלמה אין תמונות. משום סוג. עשו לכם הרגל לוודא שהיא תמיד מוכנה לפעולה ונגישה לכם.

אבל בהחלט אפשר וכדאי, ואני בהחלט כמקצוענית בתחום, מייצרת רגעי לייפסטייל לצילום בזמן שמתאים לי וללקוחותי.

הטיפים הבאים יעזרו לכם לתפוס רגעים אמיתיים כשהם קורים או אפילו להנדס אותם כדי שיקרו כשאתם מוכנים לכך, כמו מקצוענים.

תכנון אסטרטגי, לכאורה זה מתנגש עם ההגדרה של צילום לייפסטייל, אבל אין שום בושה בלהיות מוכנים, בין אם מדובר בצילום ספונטני או מתוכנן.

בין אם יצאתם לטיול, פקיניק או צילמתם בבית (הרבה מצילומי הלייפסטייל נערכים בבית) אם אתם מעוניינים לצלם חישבו על זה מראש.

כשאתם מגיעים למקום שבו אתם מעוניינים לצלם, הביטו סביב, בידקו איפה התאורה הטובה ביותר, באיזה חדר יש חלונות גדולים, במידת הצורך פיתחו את התריסים והסיתו את הוילונות כדי לעזור לתנאים הפיזיים להבשיל לתאורה הטובה ביותר עבורכם. אפשר לבחור לשים את שמיכת הפיקניק כאן או שם, אפשר כשהילד מבקש לשחק לכוון אותו למשחק בפינה הזאת של החדר או על שולחן פינת האוכל המואר טוב יותר ואשר יקל עלי לגשת לצלם אותו מבחינת נגישות וזויות.

אני מתייחסת לצילום שלי כאילו הייתי זבוב על הקיר שמצלם, כדי להיות פנויה באמת להתרכז במה שקורה לפני,אני עושה את כל ההכנות שאפשר, כדי למקסם את הצילומים, מראש.

כך שלא אפריע למה שאני רוצה שיתרחש מולי בזמן אמת, כלומר אם יש בלאגן או משהו שאני לא רוצה שיופיע בתמונה אני מזיזה אותו מראש, מסדרת את המיקום ופותחת את החלונות לפני שאני מתחילה לצלם.

יתרה מזאת אני מקפידה שהעשייה הזאת שלי לא תהיה ברורה לעין כהתארגנות לפני צילום, זה מלחיץ את המצולמים (בעיקר כשמדובר בילדים) ומקשה עליהם להשתחרר.

הכירו את המצולמים שלכם, דברו איתם, מעבר לתחושה המרגיעה שמאפשרת להם להיות יותר משוחררים מול המצלמה במקום להסגר מפניה, הם לא חשים מצולמים כשמצלמים אותם, זה גם מאפשר לכם להכיר אותם טוב יותר, זה יאפשר לכם כצלמים לכוון אותם לפעילויות שטיבעיות עבורם ויספק לכם רגעים כנים מחייהם ושל מערכות היחסים בין המצולמים.

צפו את הנולד, כשאתם מכירים את האנשים העומדים מולכם זה פשוט יותר, אבל גם אם לא, יש הרבה פעמים סימנים מקדימים שמשהו עומד להתרחש, הבחינו בהם, אם הילד איתר חלקת סביונים סביר שעוד רגע ינשוף עליהם לפזר את הזרעים, אם קלטתם את אמא ואבא עומדים לגנוב דקה לעצמם סביר שיקרו אחד משני דברים: יהיה רגע מתוק של אינטימיות בינהם או שמהר יגיע ילד להצטרף לחגיגה או להפריד בינהם. לחילופין אם הילדים רצו קדימה לשחק ואתם אחריהם, הסתובבו רגע לראות מה ההורים עושים, יש סיכוי שתמצאו אותם גונבים את אותו רגע מתוק. רוב הפעולות שאנחנו כבני אדם עושים הם תולדה לוגית של סדרת פעולות, הבחינו בפעולות המקדימות לפעילות, השתמשו בהבחנות הללו כדי לאתר את הרגעים האלו, צלמו אותם ואת הרגע שישר אחריהם לפעמים הוא הרגע שייתן לכם את התמונה המפתיעה.

שחררו שליטה, לפחות למראית עין אם לא לגמרי, תנו לילדים לבחור לעצמם את הבגדים, אם אתם מכירים את הילדים או המשפחה שמולכם, הציעו להם פעילויות שמתאימות להם ותנו להם לבחור מה לעשות, כוונו את המצולמים שלכם בדרך עדינה שלא נראית מכוונת, זאת כדי להשאיר אותם משוחררים ולא לגרום להם להסגר ולסלוד מהמצלמה, השאירו אותם נינוחים גם במחיר קושי לכם כצלמים.

הרגעים האמיתיים שאתם רוצים קורים בין הרגעים המתוכננים, אל תפסיקו לצלם גם במעברים בין פעילות לפעילות.

באותו הקשר, לא כולם צריכים לחייך, או להסתכל למצלמה בכלל. רגעים אמיתיים של רגש כוללים מגוון גדול של רגשות, המציאות היא דבר נהדר לחבק ולכלול בתמונה, גם אם בדיוק התינוק התעטש, יש בלאגאן כלשהו מאחור או שיש רגע פרוע במיוחד עם רגש גולמי.

הרבה מהצילומים שאנו מצלמים כזבוב על הקיר ומתעדים את חיינו, הם צילומים בתוך הבית, הוא לא תמיד מואר טוב, החללים לא תמיד מרווחים ונוחים לצילום, לעיתים יש בלאגאן.

מה עושים?

עובדים עם מה שיש.

לא מפחדים לעלות iso לעיתים יש גם קסם בתמונות מגורענות.

החדר קטן? אקרובטיקה! בין אם זה אומר לטפס על השולחן, לעמוד על המיטה מעל הילד או להשכב על הרצפה, כדי לתפוס את התמונה הגדולה.

פותחים צמצם רחב ככל האפשר, אמנם נאבד חלק מהפרטים, אבל הבלאגן יטושטש כשמצלמים מרחוק.

יתרה מזאת התרכזו בפרטים הקטנים, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, התקרבו, חיתכו החוצה את שאר החדר והתרכזו במה שמתפתח מולכם. הבעות הפנים והריכוז של המצולמים במה שהם עושים הם העיקר, לא תמיד התמונה הרחבה תספר את הסיפור בדרך הטובה ביותר.

החיים בשחור לבן, נסו לצלם או לאחר מעשה העבירו את הצילום לשחור לבן, אותה תמונה בצבע ובשחור לבן תספר סיפור שונה. העין תמשך למקומות שונים, הצבע הרבה פעמים מסיח את דעתנו. אין כמו תמונה בשחור לבן לזקק את הרגש החוצה בצורה הטובה והמפתיעה ביותר.

הנקודה הכי חשובה בעיני, מחזירה אותי לנקודה הראשונה, המצלמה, קחו אותה איתכם.

רגעי לייפסטייל אמיתיים קורים בזמן אמת, לא תמיד זה נח לשאת מצלמה בכל עת, לפעמים נחמד יותר לייצר את אותם רגעים עבור המצלמה במיוחד פעם בכמה שנים וביתר הזמן לשכוח ולהזניח, אבל לא תתחרטו. הרגעים האמיתיים הללו שתלמדו להבחין בהם ברגישות כשהם קורים יספקו לכם את תמונות הגיבוי לזכרונות שיחלפו אם לא תעצרו לתעד אותם.

וכאן המקום להגיד תודה למור בעלת הבלוג  Exploring Mommy

האמא המצפה, אשר הכניסה אותי אל ביתה הקטן והחם,

הרשתה לי ללוות אותה עם המצלמה ולהוכיח לה שגם הבית שלה מצטלם יפה ולא רק היא.