שלי קוטלר - צילום » קומפוזיציה

פורטרט, עיניים וקומפוזיציה

שלי קוטלר — Thu, 25 Feb 2016 06:18:52 +0000

פורטרט, לפי ויקפדיה, דיוקן, צילום או ציור או כל ייצוג אמנותי אחר של אדם. דיוקנאות מציגים לרוב את פלג הגוף העליון ובדרך כלל אינם מקושטים מאוד. מטרתם היא להציג את החזות הכללית של האדם, ולעתים להוסיף לו תובנה אמנותית לגבי אישיותו.
אני נורא אוהבת לצלם פורטרטים. המפתח לפורטרט טוב לטעמי הוא המבט. העיניים.
אומרים על העיניים שהן החלונות לנשמה, שהן מלאות הבעה .
העיניים עושות את ההבדל לטעמי.
אם הצלחתי לתפוס נקודת אור בעיניים אני בכלל בשמיים.
לרוב, אני לא אוהבת שמתסכלים לי ישר אל תוך העדשה במכוון, אבל אני בהחלט אוהבת לצלם עיניים, מבטים שונים, אני אוהבת גם הולכת עין ואין כמו תמונה טובה שהעיניים מבריקות בהן
או שנתפס בהן זיק של אור.
לטעמי עיניים הן אחד המפתחות העיקריים בין פורטרט טוב לפורטרט מצויין, כזה שיש לך אליו כצופה תגובה ריגשית, כזאת שמשאירה אותך על התמונה עוד שבריר שנייה יותר להביט בה.
למה זה?
מעבר לכל הקלישאות, העיניים, הן המפתח שלנו לפענוח הבעת הפנים ובהתאמה את הרגש של המצולם. הן הדבר הראשון שאנחנו מחפשים כשאנחנו רואים דמות. קשה מאוד לזייף הבעת פנים אמיתית אותנטית, ולו בשל כמות השרירים הגדולה שיש בפנים שלנו והדרך בה הם מופעלים בהרמוניה לפי תחושותינו.
השרירים שהכי קשה לנו לתפעל באופן מודע ואשר מביעים הכי הרבה מהרגשות שלנו הם השרירים שסביב העיניים שלנו, אותם קימטוטים קטנים של הבעות. תשאירו אותם. לא חייבים לרטש הכל.
יתרה מזאת כשאנחנו מצליחים לתפוס זיק של אור בעיניים של המצולם, זה הופך את אובייקט הצילום שלנו לאנושי, בעל מימד ריגשי שאנחנו יכולים לפרש ולפענח, הוא מפסיק להיות תמונת פלקט שטוחה ונוסף לאותו מצולם מימד של עומק. עומק ריגשי שגורם לנו להשאר על התמונה לעוד שבריר שניה.
אבל עיניים הן לא רק השתקפויות של אור, וקמטוטי הבעה.
לפעמים, אמנם מבט ישר וחריף עם פנים קדימה ישר למצלמה ייתן מבט חזק ונוקב, אבל לרוב מבט מעבר לכתף של הצלם ייתן תמונה חזקה לא פחות, יתרה מזאת אני מוצאת לא פעם שכשהמבט כלל לא מופנה קדימה אל המצלמה והצלם שיש לזה ערך רב יותר עבורי כצופה.
הרבה פעמים המקום שאליו הפנים והמבט של המצולם פונים אליו, גם כשהוא לחלוטין מחוץ לפריים הנראה בתמונה מעניין יותר, יוצר מסתורין ומרגיש כמו חלק מסיפור שטרם נפרם מולנו. הופך עבורנו כצופים את התמונה לטובה יותר. יש לזה אפילו שם, קוראים לזה הולכת עין (בעתיד ארחיב על הדרכים השונות שאפשר להשתמש בטכניקה הזאת בבניית קומפוזיציה בתמונות), כשאנחנו מוליכים את הצופה מחלק אחד של התמונה אל חלק אחר בפריים, במקרה הזה אנחנו מתחילים במבט של המצולם ולרוב נמצא עצמנו מיידית מביטים אל המקום או החפץ שהמצולם מביט או פונה לעברו.
לפעמים אפילו העדרן הנראה של העיניים כי הן מוסתרות או מוצלות או פונות להביט במשהו אחר הוא שעושה את התמונה למעולה, כי אנחנו כבני אדם כל כך תלווים ונסמכים על העיניים לשם פענוח הסיטואציות שמולנו, שדווקא כשאנחנו חשים בחוסר הזה, כשמופיע מולנו תמונה שמבקשת מאיתנו עוד שבריר שניה של מבט ועיבוד היא התמונה שנאהב יותר.
יש גם חשיבות לא מעטה למיקום של האובייקט, נושא הצילום שלנו בתוך מסגרת התמונה, אותה תמונה, של אותו אדם שהוא נושא התמונה, תרגיש לנו שונה ולו בשל השטח השלילי של התמונה.
השטח השלילי של התמונה הוא אותו שטח שאינו חלק מנושא התמונה, הוא הרקע של נושא התמונה, הוא יכול להיות בעומק שדה רדוד ומטושטשט בחלקו, הוא יכול להיות מלא בפרטים וחד, אבל הוא לא הנושא, לא העיקר, ואם נשאר בנושא הפוסט, אם האדם שצילמתם פונה במקצת מביט לאחד הצדדים יש הבדל גדול בתחושה שמקבל הצופה אם התמונה נחתכת מיד אחרי הפנים שלו או שיש רווח "מת" של רקע בין הדמות ומסגרת התמונה. העין שלנו כצופים חשה בנוח יותר כשיש לה מרחב כשהיא צופה במבט של אחר, סוג של סיפוק.
להבדיל, אם התחושה שאתם רוצים לעורר בצופה היא תחושה של אי נוחות, רגש צפוף יותר, חוסר מנוחה אפילו, אפשר להשתמש דווקא בחיתוך קרוב מידיי, צפוף כדי לעורר רגש כזה בצופה.
ואחרון. תאורה.
אני מדברת עליה לא מעט.
בצילום פורטרטים, יש לה חשיבות רבה בנתינת הטון בתמונה, בין אם מדובר בדיוקן של ילדים שמחים, צילום רחוב עז מבע של זרים, או עבודה עם תאורה מקצועית והצללות מכוונות לקביעת התחושה שהתמונה תעביר לצופה מהצד.
שימו לב אליה.

שילטו בה.

עשו בה שימוש.

נצלו אותה גם כשהיא נראית קשה.
לא מעט פעמים שומעים צלמים אומרים שיש תאורה רעה, פחות טובה, קשה. אפילו אני אומרת את זה לפעמים.
אבל זה לא נכון.
יש תאורה.
יותר ממנה. פחות ממנה.
אבל כשרוצים, אפשר לחלוטין לעבוד גם עם תאורה מאתגרת ולגרום לה לייצר לנו דמויות בלתי נשכחות.
העיקר אל תתעלמו ממנה.

הי אתה, אם באת לצבא תלמד לטובתך, תלמד את השפה!

שלי קוטלר — Wed, 04 Nov 2015 06:35:57 +0000

מורה נבוכים – מושגי יסוד בצילום

כשהייתי ילדה להקת הנח"ל שרה "הי אתה, אם באת לצבא תלמד לטובתך, תלמד את השפה!"

ואמנם הצבא כבר מזמן מאחורי אבל השורה הזאת נכונה בכל נושא.

נפלה עלי ההבנה שלא נתתי כאן בסיס פתיחה טוב למי שלא שוחה בחומר וכל המושגים קצת מבלבלים אותו,

אז הנה כמה מושגי יסוד בסיסיים כדי לא לאבד את הידיים והרגליים:

פוקוס- מיקוד המצלמה על נושא הצילום.

חשיפה- המינוח חשיפה בצילום מתייחס לכמות האור המגיע אל החיישן כשהתריס פתוח, התוצאה של חשיפת החיישן אל האור הוא התמונה המצולמת. על החשיפה שולטים בעזרת השילוש הקדוש של איזו-צמצם-תריס ואנחנו יכולים לבחור להשתמש במד האור של המצלמה ובנגישות להיסטוגרמה (טבלה גרפית) על מסך המצלמה כדי להבין מה אנחנו עושים ואיך לצלם תמונה בחשיפה נכונה.

ISO– איזו מתייחס לרגישות של הפילם (ובמצלמה דיגטלית זהו החיישן), ככל שיש פחות אור, ואנו מכניסים באופן מלאכותי יותר אור אל החיישן, כך האיזו כלומר הרגישות עולה, כשהאיזו גבוה ותנאי התאורה מאתגרים , התמונה תראה לנו מגורענת.

צמצם- Aperture. צמצם הוא בעצם המבנה הטבעתי המקיף את החיישן ואחראי על כמה אור יכנס אל המצלמה, ככל שהצמצם פתוח רחב יותר כך המספר המתאר אותו יהיה נמוך יותר ויכנס יותר אור אל החיישן. אנחנו מתייחסים לנתון הזה כ F . לצורך העיניין, הכיתוב בתפריט המצלמה שלכם כשתרצו לתת עדיפות לצמצם יופיע כ AV או A , לרוב יופיע על גלגלת מסתובבת עם תפריטי מצבי צילום.

תריס- Shuter, התריס בעצם הוא הסגר שבין המצלמה לעדשה, גם הוא שולט בכמות האור הנכנסת אל החיישן אבל הוא עושה זאת על ידי שליטה בפרק הזמן שבו התריס נפתח, ככל שהתריס פתוח יותר זמן, נכנס יותר אור, ככל שהוא נסגר מהר יותר, פחות אור יכנס. מהירות התריס נקבעת בחלקי שניות או חלקי דקה. כשתרצו לתת עדיפות למהירות התריס, הכיתוב על הגלגלת או התפריט יופיע כ TV או S.

קומפוזיציה- פירוש המילה עצמה הוא מיקום-יחד com-position, קומפוזיציה בצילום מתייחסת למרכיבים השונים בצילום וליחסים בינהם. כל אלו מורכבים הן מהיחסים בינהם והן מעמדתו ובחירותיו של הצלם בתוך התמונה ומחוץ לתמונה.

עומק שדה- הוא מושג בצילום שמתייחס למידת החדות של כלל הפרטים בצילום, במילים פשוטות יותר, הוא זה שקובע מה יופיע בצורה חדה ומה פחות חד ביחס ומסביב לנקודה שהתמקדנו עליה וככל שנתרחק ממנה. כאשר עומק השדה גדול הפרטים בתמונה יראו חדים וברורים, ככל שעומק השדה רדוד יותר הפרטים בתמונה יהיו מטושטשים יותר.

מתחילים למצוא את הידיים והרגליים כבר? מתוך מופע המחול "קפולטי ומונטקי – האופרה הלאומית" שיעלה בקרוב מאת הכוריאוגרף עידן כהן .

סוגי מצלמות שונות:

מצלמות סלולריות- אני בטוחה שאתם מכירים כאלו, אין יותר מידיי מה להרחיב כאן.

מצלמות קומפקטיות– ידועות גם כמצלמות כיס וליותר וותיקים אפילו כפוקט. ידועות במידותיהן הקטנות וקלות המשקל, בעלות חיישן קטן. לרוב המצלמות זום בסיס של פי 3 עד פי 12 והרזולוציה שלהן יכולה להגיע עד 12 מגה פיקסל. סבירות.

מצלמות סופר זום- יש כאלה שקוראים להן דמויות SLR בעיקר כי הן נראות כמו מצלמות אמיתיות רק קטנות יותר , למצלמות אלו יש איכויות צילום טובות לרוב. יש להן רזולוציה גבוהה, גודל חיישן אופייני 1/2.3 אינץ', וכשמן יש להן זום גדול. אפשר למצוא בהן ומנגנונים מתקדמים נוספים וצילום וידאו . לחלק ממצלמות אלו יש אפשרות של בחירה ידנית של פרמטרים כמו מהירות תריס ומפתח צמצם בדומה למצלמות רפלקס. אבל חייבים לזכור שחלק ניכר מהיכולות שלהן הוא עיניין של תכנה שעושה מניפולציה על האופטיקה המוגבלת של החיישן הלא מאוד גדול שלה ולכן הן מוגבלות לעומת אחיותיהן הגדולות. מצלמות הרפלקס.

מצלמות רפלקס-DSLR. ה-D בראשי התיבותDSLR הוא לא עבור המילה דמוי SLR. ראשי התיבות הן Digital Single-Lens Reflex כשאני מדברת על מצלמת SLR אני מתייחסת לרוב לגירסא הדיגיטלית שלה אבל הכתוב מתאים גם למצלמות פילם כמובן.

מדובר במשפחת מצלמות המיועדות הן למקצוענים והן לחובבים יש מגוון רחב של מצלמות מדרגות פתיחה בסיסיות למתחילים, כאלו שנקראות בעגה מצלמות כניסה ועד חיות רעות ונהדרות. במשפחה זאת יש שליטה רחבה וגמישה בערכי הצילום השונים, אפשר לבחור עדשות מתחלפות שונות לפי צרכי הצילום כדי להגיע לתוצאות המיטביות. מצלמות רפלקס הן המצלמות הטובות ביותר, להן מיטב הביצועים והיכולות, ובהן הושקעה מיטב הטכנולוגיה בתחום הצילום במשך כמה עשורים על ידי החברות מובילות.

מצלמות Full frame תת משפחה במחלקת מצלמות הרפלקס, מצלמות דיגיטליות ממוצעות הן לרוב מצלמות crop, ההבדל בינהן נעוץ בטבען של מצלמות הרלפקס הראשונות כשעוד עבדו עם פילם. מצלמת פול פריים היא מצלמה עם חיישן גדול הזהה במידותיו לחיישן במצלמת פילם עם עדשה של 35 מ"מ. ההבדל הזה מייצר לנו במצלמות החדשות של ימינו תמונות עשירות יותר בפרטים, צבע ואור.

מצלמת קרופ היא מצלמה עם חיישן קטן יותר מזה של מצלמת הפילם המקורית ולכן התמונה נחתכת לגודל קטן יותר, דמו שנחתכת מסגרת שלמה מהתמונה שראיתם בעינית כשצילמתם את התמונה וכל שולי התמונה לא מופיעים בתמונה שהדפסתם.

מצלמות ללא מראה Mirror less מצלמות אלו מוגדרות על פי מה אין בהן, מראה. קצת טריקי. אבל בגדול בעצם מדובר בפיתוח ביניים חדש יחסית בשוק, מצלמות אלו הן סוג של שלב ביניים בין מצלמה קומפקטית ומצלמת רפלקס, הן מצויידות בחיישן גדול וניתן להחליף בהן עדשות כמו ברפלקס, אבל הן קטנות, ללא מראה ובלי עינית אופטית אלה עינית אלקטרונית כמו במצלמות קומפקטיות.

מילה קטנה לקראת סיום בנוגע להבדל המהותי בין כל המצלמות, גודל החיישן, אם לא היה ברור ככל שהחיישן קטן יותר, בהנחה שלכולם אותו מספר פיקסלים, ככה הפיקסלים יהיו קטנים יותר, כשהחיישן קטן יותר הוא קולט פחות מידע (אור, צבע, חדות). ככל שהחיישן גדול יותר הוא יכול לקלוט יותר מידע ולעשות כן ברזולוציות גבוהות יותר, כמו כן הוא רגיש פחות לרעשי רקע (בגלל שהמרחק בין תאי האור גדול יותר) מה שמניב תמונות חדות יותר ועם פחות רעש או גרעון.

עדיין נבוכים? דברו איתי. השאירו שאלות בתגובות או פנו אליי באופן פרטי ונעשה סדר יחד.

עידן כהן-כוריאוגרף