השנה יש לנו חורף.

ורגע לפני שהוא נגמר נפתחה העונה בחרמון ובימים מוצלחים במיוחד אפשר גם למצוא אותו בצפון הרמה ואפילו קיבלנו קצת בהרי המרכז.

וזה עשה לי חשק.

אז התחברתי לאפליקציית מזג האויר החביבה עלי והתחלתי לעקוב אחרי התחזיות והמפות והימרתי.

צירפתי אלי את האנשים שאני הכי אוהבת בעולם והימרנו. והצליח לנו.

הזמנו צמד צימרים חביב בנוה אטיב בדיוק שבוע לפני שנסענו "אצל סטפני-בקתות עץ בחרמון"

שהיו חמימות נקיות ומזמינות, בול מה שרצינו עבור השהייה הקצרה שלנו.

עלינו צפונה בחמישי בצהריים. הפעם לא שברתי את הראש איזה עדשות לקחת או איזה מצלמה.

לקחתי את העדשה הכלבוניקית שלי 24-70 f 2.8   ולא היתה מרוצה ממני.

בערב אכלנו במסעדת ניסאן במג'דל שמס שהיתה מעולה והתבררה כמאוד מושלגת להבדיל מנוה אטיב שבה כבר נמס השלג, והילדים יצאו באמצע הארוחה החוצה לשחק בשלג שמחוץ למסעדה.

יצאנו מהצימר מוקדם (כמה מוקדם? לפני שבע) ועלינו חרמונה.

ההחלטה להגיע באותו יום התבררה כמאוד מוצלחת, הגענו אחרי שיום קודם האתר היה סגור בשל השלגים שירדו במהלך השבוע וקיבל את פנינו אתר בתולי כמעט לחלוטין, עם המון שלג רך שאף אחד עוד לא נגע בו.

הילדים ישר רצו לחקור ומצאו צלע הר מושלגת ודשנה וישר התחילו לשחק ולטפס.

בשלב הזה נותר לי רק לעשות מדידת אור ולכוון את הפרמטרים של המצלמה.

אז נכון שבעבר כבר כתבתי פוסט על צילום בשלג אבל חזרתי עם עוד כמה מסקנות ששוות שיתוף,

מבחינת פרמטרים, היינו ביום בהיר עם ראות טובה ושמיים כחולים כחולים שכמו יצאו מסדנת פוטושופ (אבל לא).

הפעם רציתי לא לאבד את הפרטים הקטנים ובחרתי לצלם בצמצם סגור יותר מהרגלי, מה שגרם לי לשנות את רוחב הצמצם לאזור ה 3.5-7 F ,

בנוסף בגלל שרציתי לא להתעסק הרבה עם העריכה אחר כך בחרתי כדי שהשלג ישאר לבן בתמונות ולא יקבל גוון אפור לכוון את המצלמה לפיצוי חשיפה חיובי של סטופ 1+ .

בנוסף בחרתי בשיטת מדידת אור הערכתית (evaluative metering) כדי לוודא שהחשיפה תהיה טובה יותר .

עוד בעיה שאפשר להתקל בה בצילום בשלג היא פיקוס, במקרה שלי לא ממש נתקלתי בבעיה כי האובייקטים שלי צויידו בבגדים בצבעים עזים מה שעזר למצלמה שלי להבין איפה היא צריכה להתפקס.

לאלו שאוהבים לשאול על הiso  התמונות כולן כאן צולמו איזו 200 אבל אין לי ספק שצילום באור יום כמו שהיה לנו על איזו אוטומטי היו מניבים תמונות טובות לא פחות.

מה עוד?

ביגוד.

תתלבשו חם, הפעם לא סבלנו מהקור,

אולי כי בחרנו לא לעלות לפסגה עם רכבל המבקרים,

אולי כי היינו לבושים טוב בשתי שכבות.

ובכל מקרה לפחות עבור הילדים שווה לקחת בתיק שעליכם זוג נעליים וגרביים נוסף להחלפה כי אם הם כמו המטפסים שלי שהתחפרו בשלג עד גובה המותניים, יהיה צורך בזה עוד לפני שתחזרו אל הרכב.

הפעם לא השתמשתי בכפפות צמר אלה נערכתי מראש ושידרגתי את הכפפות המשפחתיות לכפפות שלג מדקטלון שנקנו מבעוד מועד, לי עצמי שידרגתי לכפפות האלו,

היתרון הגדול שלהן הוא העובדה שעל האצבע המורה יש חומר שמזכיר משטח נגד החלקה מה שאיפשר לי לצלם עם הכפפות ולא ביד חשופה לקור.

עוד כמה מסקנות,

היה לנו נורא כיף, אבל חבל שלא יכולתי להשאר יותר, ממש.

מרגישה פספוס שלא יכולתי להכניס ללו"ז גם צילום סקי וסנובורד בטיול הזה.

וגם עשה לי חשק עז להתחיל לעשות צילומי משפחה לאנשים שהם לא המשפחה שלי בשלג.

אל תפספסו את ההזדמנות ובקשו ממישהו לצלם אתכם בהרכב מלא, הפעם אפילו אני מסרתי את המצלמה לאחי החתיך כדי שיצלם אותנו בהרכב מלא.

נכון שהחרמון עמוס, ונכון שאפשר למצוא שלג גם בדרך אליו או בנקודות אחרות,

אבל אם לא מצאתם נקודות מבודדות מאנשים ועדיין אתם רוצים תמונות שלא כוללות זרים בהן,

חישבו על התמונות לפני שאתם מקליקים ובחרו מה לכלול בתמונה ואת מי להשמיט מהפריים,

לפעמים זה אומר שבמקום לבקש מאנשים לזוז ולא להפריע (וזה לא פשוט ולא תמיד יעיל) שאתם, הצלמים, צריכים לזוז ולחפש את הזוית שבה נראה כאילו אתם לגמרי לבד שם.

כרגיל תמיד חפשו את הזויות המעניינות לצילום אבל תזכרו שמצלמות לא אוהבות מים, אז אל תשכבו על השלג עם המצלמה ובגדול אל תזרקו על המצלמה שלג, אלה אם כן ממש בא לכם מצלמה חדשה.

מילה קטנה על השמש….

שווה לחפש את נקודות השמש המגניבות בצילום,

בדרך כלל אני תמיד ממליצה להשאיר את השמש עצמה מחוץ לתמונה, אבל במקרה הזה כל עוד לא כיוונתם את העדשה ישר לשמש,

הנקודה השרופה של השמש בשמיים מוסיפה לעיתים וה"פליירים" או "נקודות השמש" מוסיפות המון דרמה לתמונה (בבוקר בחרמון השמש תהיה מעל הפסגות שבאזור הרכבל העליון).

נסו את זה. זה ממש נחמד.

ובקטנה לצלמי הטלפונים הסלולריים….. אותם חוקים תופסים גם כאן חפשו את הקומפוזיציה המתאימה,

כשאתם מצלמים אל תשכחו ללחוץ במסך על הנקודה בתמונה שבה תרצו שהמצלמה תתפקס זה גם יעזור למדידת האור הנכונה יותר עבורכם.

וגם לא לשכוח מקדם הגנה, חלקנו חזרנו עם פנים שרופות.

יאללה תהנו.

אוטוטו צילומי שקדיות.

"עם שלג צח ראשו בערפל….."  משינה.

השיר מתנגן לי בראש ולא באמת קשור לנושא הפוסט בשום דרך.

הגיע חורף. נעשה קר. שלג ראשון ירד כבר בחרמון. קטינא חגגה תשע חורפים ושבה והזכירה

כי היא כבר בת תשע ועוד לא ראתה שלג, לא הכינה כדורים ממנו, לא בנתה איש שלג ועוד רשימה של דברים שטרם הספיקה לעשות עד גיל תשע ומערבים שלג.

אז השנה כיוון שהדברים קרו יחד עם יום הולדתה, אתר החרמון נפתח ללא תשלום (אל תדאגו, הארנק שלכם לא ירגיש מלא מידיי, על הרכבל עדיין צריך לשלם), הפגנו ספונטניות, הזמנתי צימר מקסים במג'דל שמס לסופשבוע, כך שבמקרה שהאתר יסגר בגלל מזג האויר עדיין נזכה לקצת שלג ביישוב הכי קרוב שיש.

והתחלתי לנסות להבין מה לקחת איתי. מעבר לביגוד החם והדברים המובנים מאליהם.

באמת, באמת, התקשיתי להחליט איזה מצלמה ואילו עדשות לקחת. בסוף החלטתי להשאיר את הציוד המיקצועי הכבד בבית ולקחתי את מצלמת הקרופ הנאמנה שלי שאיתה הרומן שלי עם צילום התחיל.

כדי להחליט אילו עדשות לקחת, הייתי צריכה לתכנן את מסלול הטיול שלנו, כיוון שגם תיכננו עצירה וסיור מגניב באגמון החולה ולא רק שלג, בחרתי לקחת שתי עדשות נפרדות אחת בטווח 24-70 מ"מ והשניה 70-200 מ"מ (ציפורים, חיות רחוקות אתם יודעים). תכלס עדשת כלבויניק בטווח 18-200 תעשה לכם את העבודה לכל הטיול (שלי יצאה לגמלאות אז נשארה בבית).

אבל אם אתם כמוני ולא בא לכם או אין לכם עדשת כלבו ארוכה, גם טווח זום קצר יעשה את העבודה, אין המון מרחב לילדים לברוח מכם בין כה, רוב הזמן עבדתי עם הטווח הקצר של העדשה שלקחתי.

לפני היציאה הכנתי קצת שיעורי בית על בעיות שעלולות לצוץ כשמצלמים בשלג ובקור ויצאנו לדרך.

אז מה בעצם אתם צריכים לדעת כדי לצלם בשלג הישראלי שלנו?

יש לקחת כמה דברים בחשבון, הדבר הראשון הוא שמים הם לא חברים טובים של מצלמות, אז שמרו על המצלמה.

דבר שני קור ומעבר מחום לקור ולהפך עלול לצור התעבות על העדשה, אז קחו איתכם מטלית ניקוי משקפיים, לא שרוול, לא נייר, בטח לא לנשוף על העדשה כדי לנקות אותה (לנשוף אדים על העדשה יכול לגרום בטמפ' נמוכות לכך שיווצר קרח על העדשה). מטלית של המשקפיים. מיקרופייבר עדיף.

בגלל המעבר מחום לקור ולהפך, עדיף שהמצלמה תהיה עם מכסה עדשה סגור ועדיף בתוך תיק מבודד כשהיא לא בשימוש, המקפידים ישימו אותה גם בתוך שקית, בדיוק כמו כשמכניסים דג לאקווריום צריך לתת למצלמה להתרגל בהדרגה לשינויי הטמפ'.

ביננו. בטיול הנוכחי לחרמון לא נתקלתי בבעיה הזאת.

עוד דבר לתת עליו את הדעת הוא שחיי הסוללות בקור מתקצרים, אז כדאי לקחת סוללה נוספת או במידה ונראה שנגמרה קצת לחמם אותה קצת בכיס ולגלות שהיא חזרה לתחייה.

אבל בוא נדבר תכל'ס, באנו לשחק ולצלם, מה באמת חשוב לדעת כשנמצאים שם כדי שתצא תמונה טובה?

הדבר הראשון שתשימו לב אליו הוא שקשה לצלם עם כפפות מלאות. קר מידיי להיות בלי כפפות וכמעט בלתי אפשרי לצלם עם כפפות, כפתורים קטנים, אצבעות גדולות מידיי ונטולות רגישות. הפתרון הקלאסי בעיני הוא כפפות שהאצבעות בהן גלויות ויש להן חלק נוסף שאפשר להלביש את כף היד במלואה כשלא מצלמים. נכס. אל תסעו לצלם בקור בלעדיהן.

הדבר השני שתשימו לב אליו, הוא שהתמונות הראשונות שתצלמו אם תשאירו את המצלמה על אוטומט יראו לכן אפורות, השלג לא יראה צחור ולבן, הדמויות שתצלמו להבדיל יראו כהות מידיי והצבעים לא יראו חיים כמו שהם היו באמת. למה זה? ויותר חשוב איך לא חוזרים הביתה עם תמונות כאלה?

הסיבה שזה כך, היא בגלל מדידת האור. כל הלבן הזה מבלבל את המצלמה.

המצלמה רואה את כל הלבן הזה, כל החזרי האור האלה מבלבלים אותה והיא, כלומר המחשב שלה רוצה להכהות את התמונה כדי שלא תשרף. אבל מה אנחנו אשמים?

אז יש כמה דרכים להתמודד עם הבעיה והכל תלוי במה אתם רוצים להשיג, אפשר לשחק ולבחור איזון חשיפה באופן ידני, במקום אחד קראתי שאיזון חשיפה ידני נחמד לבחירה במצבי שלג הוא WB של פלורסנט או פלאש, לא ניסיתי.

אפשרות אחרת , אתם יכולים לשחק עם פיצוי החשיפה לכיוון השלילי שלו, וכך אתם שומרים על המרקם של השלג ואחר כך בעריכה בבית אתם כבר יכולים לעשות החלטות לגבי הצבעים, ואילו חלקים להאיר יותר או פחות.

אישית אני בחרתי בדרך השלישית, אמנם אני לא מפחדת מעריכה בבית, אבל זה טיול משפחתי, אין לי צורך להיות יצירתית מידיי, מה שחשוב לי שהרקע יהיה לבן ושלגי ובעיקר שהמשפחה שלי תצטלם יפה וברור, הם העיקר. ובשביל זה המציאו את פיצוי החשיפה החיובי.

כשהגעתי למקום צילמתי צמד תמונות מבחן בפורמט הסטנדרטי שלי, בחנתי את נקודת ההתחלה של הצבעים שלי, ואז העליתי את פיצוי החשיפה החיובי שלי עד שהגעתי למקום שהרגשתי שהצבעים של נושא הצילום שלי, מושלמים,  במקרה שלי זה היה פיצוי חשיפה של סטופ ושני שליש, כלומר2/3 1+  , אם כי כששינינו קצת את המיקום הורדתי את פיצוי החשיפה החיובי רק ל1+.

הסיכון בהעלאת פיצוי החשיפה לכיוון החיובי, הוא שמסתכנים בלשרוף חלק מהשלג בתמונה, ובכך לאבד קצת פרטים ובעיקר טקסטורה של השלג. אבל אם בוחרים פיצוי חשיפה במקום הצילום לפי התאורה ותנאי השטח זה לא סיכון גדול במיוחד כשמצלמים את המשפחה.

מה עוד….

כמו ששמתם לב הפוסט מעוטר בצילומים מהטיול שלנו, ונראה שאנחנו מצאנו איזה נקודה מבודדת וסודית. לא כך.

הסוד הוא כמובן לבחור מה לצלם ומה לא בשטח, בעצם לערוך תוך כדי צילום מה יכנס לתמונה, מה לא ובעיקר מי לא, כי הבת דודה של החבר'ה במזחלת ליד לא באמת צריכה להיות בפריים שלנו.

ביחרו מקום שבו אתם לא מוקפים מכל עבר ואז הרקע לתמונה לא יהיה מלא בזרים, זה אומר שאתם כצלמים עומדים בין קהל המבקרים לבין המצולמים שלכם.

אפשר כמובן גם לצלם בזוית מלמעלה ואז המצולמים שלכם עסוקים בשלהם ומוקפים בשלג ולא באנשים אחרים בתמונה.

מרגישה מיותר לציין אבל שלג צהוב זה לא טוב. לא בכלל ולא לצילומים. חפשו חלקה נקייה משאריות בוץ. שלג רך וטרי הכי טוב, איפה שיש פחות עקבות רגליים של מי שהיה שם לפניכם יותר טוב. גם קל יותר ליצור בו כדורי שלג.

עוד במלחקת הדברים המיותרים, אם אתם כמוני אוטומטית כורעים על הברך ונשכבים על הקרקע בשביל תמונה טובה, דעו לכם תקומו רטובים.

נעליים טובות, לא רק נעליים חמות\מגפיים אלה ממש נעליים טובות כאלו שהסוליה שלהם לא חלקה תעזור לכם באזורים החלקים שהפכו לקרח לא ליפול, מבאס ליפול, מבאס יותר לבלום עם המצלמה או חלילה אחד הילדים.

זה בגדול על צילום בחרמון הישראלי. בחורף הישראלי. עם שלג ישראלי.

סעו תהנו.

נ.ב.

ממליצה בחום על הצימרים שהיינו בהם הפעם, מקסים. ולשם שינוי נראה בול כמו בתמונות.