לפני שנה שיתפתי כאן מעט מהתהליך שביתי (מולטי-אלרגית) עוברת בשנים האחרונות,

שיתפתי מעט על התכנית להשריית עמידות לאלרגיות מזון  שבה היא לוקחת חלק במחלקה הנהדרת באסף הרופא אז בראשותו של פרופ' כץ והיום בניהולו של ד"ר ארנון אליצור והצוות הנהדר שלהם, ועל החיים פוסט אלרגיה לאחר שבזכות התכנית יצאה מסכנת חיים, במידה ותחשף למוצרי חלב ואף הגיעה לכדי צריכה חופשית ללא הגבלה של מוצרי חלב (פיצה וגלידה בלי חשבון עכשיו).

באותה עת היינו בעיצומו של תהליך, טיפלנו באלרגיה מסכנת החיים שלה לבוטנים, שוב שבנו אל המחלקה ששינתה את חיינו כבר פעם אחת באסף הרופא, אז עוד לא ידענו כמה ארוך או קצר יהיה המסלול שלנו במחלקה, באותה עת עוד לא היה כלל טיפול לאלרגיים לאגוזים והתלוצצנו תדיר שאנחנו נשארים במחלקה עד גיוסה לצה"ל.

הרבה עבר עליה ועלינו בשנה האחרונה, היא סיימה את הטיפול והיום כבר לא נמצאת בסכנת חיים אם תפגוש בוטן ככה סתם באמצע החיים, היא אפילו יכולה לצרוך בוטנים ומוצרים המכילים בוטנים ללא הגבלה, ללא חשש וללא סיכון.

אני לא יכולה לספר שיש פה חיבה גדולה לבוטנים מצידה, אבל זה בהחלט שיפר את חייה, היא יכולה ללכת לחברים ללא השגחה, מסיבות כיתה הן כבר לא משהו שיש לחשוש מפניו, וכשילד שולף במבה בגינה או כשיוצאים להצגה כבר לא צריך לפחד, לא צריך לעזוב את המקום ולהתרחק.

בשנה הזאת  בדיקות המעקב הראו כי היא כבר לא מגיבה בכלל לחלב ורמת האלרגיה לבוטנים ירדה באופן ניכר.

ואנו נותרנו היום רק עם אלרגיה מסכנת חיים אחת. אגוזי לוז.

לשמחתנו בשנה האחרונה לא רק עלינו עבר הרבה, גם באסף הרופא לא שקטו על שמריהם, ואחרי מאמצים רבים והרבה עבודה פיתחו באסף הרופא גם תכנית להשריית עמידות לאגוזים, המחלקה, עכשיו בראשות ד"ר אליצור, מטפלת לא רק באלרגיים לחלב, בוטנים, ביצים ושומשום אלא גם באלרגיה מסכנת חיים לאגוזים שונים.

וכך בחרנו, יחד עם יעל, לאחר כמה חודשי הפסקה, להתחיל את המלחמה באלרגן האחרון שנותר לה, אנחנו המחזור הראשון שמטפל באגוזי לוז, המטרה היא לצאת מסכנת חיים אבל כולנו תקווה שבסוף הדרך תחכה לנו נוטלה או חטיף עם נוגט.

השבוע קיבלתי טלפון מפתיע מד"ר אליצור, ראש מחלקת אלרגיה באסף הרופא, הוא שאל אם יעל תרצה להתראיין ולספר על החיים עם אלרגיה ועל התכנית  להשריית עמידות לאלרגיות מזון בשידור בטלוויזיה.

אז שאלתי את העלמונת לדעתה והיא יותר משמחה לשתף פעולה, תוך דקות קיבלנו טלפון מתחקרינית חינוכית 23 ששוחחה איתי ובעיקר עם יעל לגבי חייה, וככה תוך חצי שעה מפלס ההתרגשות כאן עלה פלאים לצד החששות שבעלייה לשידור ודיבור פומבי. יעל הוזמנה לדבר בערב חדש לילדים.

מודה בשקט בשקט שגם אני התרגשתי עבורה, כילידת שנות השבעים שגדלה בימי הערוץ הבודד, זה שבו ערב חדש היה נכס צאן ברזל וזהו זה היתה התכנית שכולם צפו בה, וכהורה שילדיו צופים בערוץ ונהנים מאוד מתכניו האיכותיים לילדים (גלילאו, שוסטר ושוסטר, החפרנים וערב חדש לילדים הן תכניות שבהחלט נצפות כאן תדיר). חינוכית 23 היא נכס ממשי גם היום בעיני ולא רק נכס נוסטלגי.

וכך מצאנו עצמנו בוקר אחד השבוע, אמא אחת וילדה אחת בת שמונה, מתארגנות, התלבטתי מה לשים בתיק, האם ירשו לי לצלם בזמן השידור? זה לעיניין בכלל? (בסוף לקחתי מצלמה קטנה עם עדשת 50 מ"מ ולא את הפול פריים האהובה) לא לשכוח חטיף ואוכל, ומטליות, את ערכת החירום יחד עם האפיפן הקבוע, מבט אחרון במראה ויצאנו לדרך. קלאוזנר 14 הנה אנחנו באות!

רק הכתובת הזאת ישר שולחת אותי אחורה בזמן לימים בהם כולנו צפינו בזהו זה, כולנו ידענו לדקלם בסוף התכנית 426144 בתקווה לזכות בתיק ותקליט ואין שום ספק שלאף אחד כמעט לא היה מושג איפה זה רחוב קלאוזנר 14 בתל אביב אבל כולם ידעו שהוא קיים לא פחות משידעו את כתובת ביתם.

לא יודעת למה ציפינו, אולי לא באמת היו לנו ציפיות, חלפתי על פני אולפני החינוכית אין ספור פעמים במהלך חיי בדרכי אל ומהאוניברסיטה ומעולם לא נכנסתי פנימה.

הפעם נכנסתי. יחד עם ביתי. סוג של מסע נחמד לעשות עם הילדים שלך אל מחוזות ילדותך.

וכמה נחמד היה לגלות שישר בכניסה פגש אותנו חביתוש. קישקשתא גם. אבל מבחינתי חביתוש הוא הסלב האמיתי. והמפתח. שלא לקחנו כמובן.

כשהגענו כבר חיכו לנו רם וסיוון מפיקי התכנית שקיבלו אותנו בלבביות ועשו ליעל סיבוב היכרות עם האולפן והצוות, אפשר היה לראות את יעל נרגעת וחוזרת לחוש שוב נח בעורה, אבל אין שום ספק שאת הקסם האמיתי פיזר עליה קובי מחט, אין לי שום ספק שהוא גירסא עדכנית  של החלילן מהמלין אם היינו חיים בעולם האגדות.

אז למי שתהה מותר לצלם. וצילמתי. לא הרבה. בעיקר התרכזתי בנהדרת שליוויתי במסעה זה.

התמונות מאחורי הקלעים מהקלטת התכנית מלוות את הפוסט הזה. הן לא צולמו באמצעים יוצאי דופן (כאמור הפול פריים המקצועית נשארה בבית).

Canon 550D הוותיקה שלי יחד עם עדשת 50 מ"מ f1.8. בלי זום. רק רגליים.

ההחלטה על העדשה הזאת הוכיחה עצמה נכונה, אולפן חשוך בהחלט דורש עדשה שאפשר לפתוח בה צמצם רחב.

היה חשוך. היה מקסים. היה מרגש.

השאיר לה ולי טעם של עוד.

ולפני שנפרד עד הפוסט הבא אני רוצה לומר תודה לרם וסיוון המקסימים, על ההזמנה,

תודה שהצפתם נושא חשוב כזה בגובה העיניים.

תודה שהזמנתם את יעל ועזרתם לה לחוש בנח.

תודה גם לקובי על הסבלנות, הבדיחות, ההלצות והעיניין שגילית ביעל ובנושא האלרגיה.

מצרפת כאן קישור לתכנית למי שפספס:

שידור ערב חדש לילדים ה09/09/16