מה בדיוק הקטע עם צילומי תדמית?

איך עושים את זה ולמה לא כל מה שראיתם אצל הקולגות מתאים לכם.

צילומי תדמית.

בדרך כלל כשחושבים על המונח הזה מה שקופץ לראש הוא תמונה מלוטשת, מקצועית,

תמונה של חצי גוף, המצולם עומד לבדו מול המצלמה במבט משמעותי או חצי חיוך עם רקע אחיד (תנו לי להמר שאתם מדמיינים עכשיו רקע שחור, לבן או כחול?).

אז זהו…..ש…..זה נכון לעסקים מסויימים אבל צילומי תדמית הם הרבה יותר מזה והם לא חייבים להיות כאלו.

יתרה מזאת יש עסקים שצילום תדמית שכזה הוא החמצה אדירה עבורם.

בעידן שלנו שהשיווק הוויזואלי הוא משמעותי, לנראות שלנו כעסקים קטנים או גדולים יש משמעות.

בין אם אתם משתמשים במדיה חברתית ככלי לקידום העסק, בין אם אתם משתמשים באתר האינטרנט שלכם או אפילו אם אתם נשענים על פרסום מודפס.

לדרך בה אתם מציגים את עצמכם יש משמעות.

ואני רוצה לדבר קצת על הדרך לבחור את הסגנון הרלוונטי לכם בצילום והצגת העסק שלכם,

אני חושבת שזה משמעותי לא רק עבור עסקים גדולים אלה דווקא אפילו יותר עבור עסקים ונותני שירות קטנים יחסית או בתחילת דרכם.

קודם כל ולפני שניגשים לצילומי תדמית כי אמרו לכם שאתם חייבים כאלו.

אני מציעה לשבת ולחשוב ולהכין רשימה אפילו.

כשמגיע אלי לקוח או לקוחה לצילומי תדמית אני מבקשת מהם שנכין "שעורי בית"

ונאפיין כמה דברים.

• אני מבקשת שיספרו לי על העסק ועל עצמם.
• אני מבקשת שיספרו לי על הלקוחות הקיימים שלהם, מה מאפיין אותם? האם מדובר באנשים מתחום מסויים ומוגדר או שפלח השוק שהם פונים אליו מגוון?
• איך מערכות היחסים שלהם עם הלקוחות, האם מדובר בעסק שנשען על לקוחות חוזרים? האם מדובר בשירות שלקוח ייקח לעצמו לעיתים רחוקות ואין צורך בביקור חוזר?
• אני מבקשת לדעת מה המין השולט של לקוחות העסק כרגע ואפילו מה הגילאים של הלקוחות/

אחרי שאפיינו את הקיים, את מה שיש כבר, אני מבקשת לאפיין יחד איתם את הרצוי, את המקום אליו ירצו לקחת את העסק או השירות שלהם.

לפעמים תמונות יכולות להיות מעולות, לספר עליכם דברים נהדרים, להלל את המוצר שלכם אבל לפספס לחלוטין את קהל היעד שלכם, ולכן חשוב לאפיין את המטרות באופן ברור ואת הלקוחות באופן ברור אפילו יותר.

יתרה מזאת אם כבר הגעתם לשלב בו אתם פונים לצילומי תדמית, חשוב לחשוב עוד קצת קדימה ולתכנן את צעדיכם,

האם אתם רוצים רק תמונות עבור הכנס הקרוב שבו תשתתפו? האם חשוב לכם תמונות יפות של העסק  או החנות עבור ידיעון הפרסומת שתוציאו?

לכל זה יש משמעות בבחירת סגנון הצילום שתבחרו (בסטודיו? בבית העסק? או במקום אחר שרלוונטי למסר שלכם).

אני תמיד ממליצה למצולמים שלי אם כבר הגיעו עד אלי, פינו את הזמן, השקיעו את הממון בצילומי תדמית,

שישקיעו מחשבה כמה חודשים קדימה ויגדירו לעצמם יעדים שבהם הם הולכים להשתמש בצילומים, בין אם בפוסט מידע שבועי בניוזלטר או בפייסבוק,

ובין אם את בעלת עסק או בלוגרית שנשענת על עדכון קבוע באינסטגרם וצריכה מאגר תמונות לשאוב מהם כדי ללוות את הפוסטים שלך.

חשוב לאפיין את כמות המסרים שתרצו להעביר בתקופה הרוולנטית כדי שלא תצאו מיום הצילומים בתחושת פספוס שחבל שלא עשינו ככה או אחרת בנוסף לכל מה שכן עשינו.

אחרי שדיברנו על כמות, בו נדבר על איכות, בו נדבר על אפיון.

למסרים שאתם רוצים להעביר יש ערך אבל….יש המון דרכים להעביר את המסרים שלכם,

אנחנו חייבים לא רק לייצר תמונות יפות אנחנו חייבים לייצר תמונות אפקטיביות עבור קהל היעד שלכם.

חשוב לי שהמצולמים שלי יזכרו שלא תמיד נכון לחשוב על עצמם כעל הלקוח הפוטנציאלי של העסק שלהם.

חשוב להפריד בין ההזדהות שלנו עם הלקוחות והעסק שלנו שיקר לנו, לבין העובדה שלרוב יש הבדלים, לעיתים קלים לפעמים משמעותיים, אבל הם קיימים וחייבים להתייחס אליהם.

אנחנו לא הלקוח הפוטנציאלי של העסק שלנו ואנחנו חייבים לכבד אותו ולנסות לשווק ללקוח שלנו כמו שהוא היה רוצה שישווקו לו ולא כמו שאנחנו היינו רוצים שישווקו לנו.

חשוב לי שהמצולמים שלי ואני נערוך רשימה מסודרת של דברים ש"אסור לפספס" עבור יום הצילומים שלנו כדי שתהווה את השלד הבסיסי עבור יום הצילומים,

בין אם מדובר ברשימת תרגילי כושר ספציפיים, או רשימת החלפות בגדים או אפילו רשימת "מסרים" שצריך לתרגם לאימאג'ים.

הרשימה הזאת עוזרת לי ולהם לא להיסחף ביום הצילומים אחר רעיון מדליק שהתפתח ביום הצילומים ולשכוח את העיקר,

כך מרוויחים גם את האפשרות לפתח רעיונות חדשים במהלך היום אבל גם לא לשכוח למה הגענו לפה מלכתחילה.

כל אלו עוזרים לנו לבנות ביחד יום צילום אפקטיבי, יום צילום שהכל תוכנן בו בקפידה מהמיקום בו נצטלם,

הצבעים שנבחר לאפיין את התמונות בהן ושיתאימו עבור המותג שלכם (בין אם בבחירות בפועל של בגדים ואיפור ובין אם בבחירות העריכה של התמונות אחר כך)

ועד ההגדרות של איזה תוצרים תקבלו לידיכם וכמה מהם כך שיוכלו לשמש אתכם בצורה מיטבית לאורך תקופת הזמן שתגדירו.

בחרתי לשתף כאן תמונות שצילמתי עבור מאי  שפר וספיר תורג'מן, מאמנות כושר,

הן נועדו להראות איך אפשר לשווק בדרכים שונות את אותו עסק עבור קהלים שונים רק ע"י שימוש בעולמות דימויים ויזואליים נבדלים.

בעבודה עם מאי וספיר איפיינו יחד את קהלי היעד שלהן,

הן השחיזו את המסרים שלהן היטב והכינו שעורי בית עוד לפני שנפגשנו ויש להן לא מעט חומר שהן חשבו קדימה שירצו להעביר אל לקוחותיהן כחלק מהשירות הנהדר שהן מציעות.

יש להן תכנית ברורה וסדורה שהולכת להתגלות במהלך השנה הקרובה.

אבל עדיין כשנפגשנו ושוחחנו עוד לפני יום הצילומים שלנו, גילינו כי יש להן כמה סוגי קהלי יעד, שהדרך לפרסם עבורם צריכה להבדל לעיתים מבחינת הדימויים הויזואליים כדי להיות אפקטיבית.

מחד יש להן קהל יעד שיתחבר טוב יותר לדימויי אנרגיה וכח, צבעים עזים וחדים.

רצינו תמונות של עשייה בועטת, תמונות שיראו את הדרך אל המטרה הנכספת.

מאידך רצינו שהתמונות יצולמו במקום נגיש, מוכר ולא מאיים.

בחרנו ללוקיישן הראשון שלנו פארק, גינה ציבורית יפה ונגישה מהסוג שמוכר לרובנו.

התמונות הללו ידברו היטב לסוג הלקוחות שכבר מתחבר לעולם הכושר והבריאות.

התמונות הללו מדברות היטב את המסר שהן רוצות להעביר ומתאימות לפלח השוק הגברי והנשי אותו  הן רוצות להגביר וחשוב מכך לשמר במסרים שלהן.

אלו תמונות חדורות מטרה.

מאידך יש פלח שוק שלם שתמונות כאלה, הגם יהיו מאוד יפות ומוערכות על ידו,

תמונות כאלו יפספסו את המטרה עבורו כי הן מאיימות עבור אלו שטרם נכנסו לעולם הכושר או נמצאים רק בתחילתו של המסע שלהם.

ולכן בחרנו לצאת ללוקיישן שני רגוע יותר, בחרנו בגדים בצבעים שיתאימו ללוקיישן השני וישדרו נגישות וכמובן שידבררו את המסרים שהן רוצות להעביר.

מסרים רכים יותר, מסרים של חברות, התמדה, כושר ובריאות כדרך חיים כוללת ומקיפה.

תמונות אלו נועדו לתת השראה.

התמונות הללו פונות בנעימות לקהל נשי יותר, הן מיועדות לקהל לקוחות פוטנציאלי שעוד לא נכנס לעולם הכושר ויש לו חששות,

שרוצה להכיר את המאמנות, את האני מאמין שלהן שרוצה לחוש את העסק ולבטוח בו ברמה ריגשית יותר.

כאן בחרנו פלטת צבעים רכה יותר, צילמנו גם כאן מגוון תרגילי אימון שונים מעולם הכושר והאימון האישי.

ומראש בחרתי תוך התייעצות עימן בפלטת צבעים טיבעית , בחרנו לצלם תמונות נגישות יותר,

מחוייכות יותר.

חשוב לזכור שלפלחי שוק שונים יש טעמים אסטתיים שונים והדרך להניע אותם לפעולה דורשת אסטרטגיות שונות.

בעוד מי שכבר בחר לפעול ישמח לקבל דימויים של פעולה, יתחבר לתמונות חדות, לצבעים עזים ולתמונות שהרגשות המובעים בהם יהיו חמורי סבר יותר ורציניים יותר.

כאלו שקל יהיה לו להזדהות איתם כי הוא כבר החליט לפעול ודימויים כאלו יחזקו את נחישותו בצדקת בחירתו.

מי שטרם בחר לפעול, ישמח ויתחבר בקלות יותר לדימויים רכים ולא מאיימים שמעודדים אותו בנעימות לבחור בדרך של פעולה,

כך שירגיש נעים עם הבחירה הלא פשוטה לפעול את הפעולה שאתם מבקשים מהלקוח שלכם בבחירתו בכם ובשירות שלכם.

מקווה שהצלחתי להעביר את הנקודה.

לשאלות, התייעצות וקביעת סט אישי עבורך

אני במרחק שיחת טלפון אחת.

הפייסבוק של מאי שפר מאמנת כושר

הפייסבוק של ספיר תורג'מן

השנה יש לנו חורף.

ורגע לפני שהוא נגמר נפתחה העונה בחרמון ובימים מוצלחים במיוחד אפשר גם למצוא אותו בצפון הרמה ואפילו קיבלנו קצת בהרי המרכז.

וזה עשה לי חשק.

אז התחברתי לאפליקציית מזג האויר החביבה עלי והתחלתי לעקוב אחרי התחזיות והמפות והימרתי.

צירפתי אלי את האנשים שאני הכי אוהבת בעולם והימרנו. והצליח לנו.

הזמנו צמד צימרים חביב בנוה אטיב בדיוק שבוע לפני שנסענו "אצל סטפני-בקתות עץ בחרמון"

שהיו חמימות נקיות ומזמינות, בול מה שרצינו עבור השהייה הקצרה שלנו.

עלינו צפונה בחמישי בצהריים. הפעם לא שברתי את הראש איזה עדשות לקחת או איזה מצלמה.

לקחתי את העדשה הכלבוניקית שלי 24-70 f 2.8   ולא היתה מרוצה ממני.

בערב אכלנו במסעדת ניסאן במג'דל שמס שהיתה מעולה והתבררה כמאוד מושלגת להבדיל מנוה אטיב שבה כבר נמס השלג, והילדים יצאו באמצע הארוחה החוצה לשחק בשלג שמחוץ למסעדה.

יצאנו מהצימר מוקדם (כמה מוקדם? לפני שבע) ועלינו חרמונה.

ההחלטה להגיע באותו יום התבררה כמאוד מוצלחת, הגענו אחרי שיום קודם האתר היה סגור בשל השלגים שירדו במהלך השבוע וקיבל את פנינו אתר בתולי כמעט לחלוטין, עם המון שלג רך שאף אחד עוד לא נגע בו.

הילדים ישר רצו לחקור ומצאו צלע הר מושלגת ודשנה וישר התחילו לשחק ולטפס.

בשלב הזה נותר לי רק לעשות מדידת אור ולכוון את הפרמטרים של המצלמה.

אז נכון שבעבר כבר כתבתי פוסט על צילום בשלג אבל חזרתי עם עוד כמה מסקנות ששוות שיתוף,

מבחינת פרמטרים, היינו ביום בהיר עם ראות טובה ושמיים כחולים כחולים שכמו יצאו מסדנת פוטושופ (אבל לא).

הפעם רציתי לא לאבד את הפרטים הקטנים ובחרתי לצלם בצמצם סגור יותר מהרגלי, מה שגרם לי לשנות את רוחב הצמצם לאזור ה 3.5-7 F ,

בנוסף בגלל שרציתי לא להתעסק הרבה עם העריכה אחר כך בחרתי כדי שהשלג ישאר לבן בתמונות ולא יקבל גוון אפור לכוון את המצלמה לפיצוי חשיפה חיובי של סטופ 1+ .

בנוסף בחרתי בשיטת מדידת אור הערכתית (evaluative metering) כדי לוודא שהחשיפה תהיה טובה יותר .

עוד בעיה שאפשר להתקל בה בצילום בשלג היא פיקוס, במקרה שלי לא ממש נתקלתי בבעיה כי האובייקטים שלי צויידו בבגדים בצבעים עזים מה שעזר למצלמה שלי להבין איפה היא צריכה להתפקס.

לאלו שאוהבים לשאול על הiso  התמונות כולן כאן צולמו איזו 200 אבל אין לי ספק שצילום באור יום כמו שהיה לנו על איזו אוטומטי היו מניבים תמונות טובות לא פחות.

מה עוד?

ביגוד.

תתלבשו חם, הפעם לא סבלנו מהקור,

אולי כי בחרנו לא לעלות לפסגה עם רכבל המבקרים,

אולי כי היינו לבושים טוב בשתי שכבות.

ובכל מקרה לפחות עבור הילדים שווה לקחת בתיק שעליכם זוג נעליים וגרביים נוסף להחלפה כי אם הם כמו המטפסים שלי שהתחפרו בשלג עד גובה המותניים, יהיה צורך בזה עוד לפני שתחזרו אל הרכב.

הפעם לא השתמשתי בכפפות צמר אלה נערכתי מראש ושידרגתי את הכפפות המשפחתיות לכפפות שלג מדקטלון שנקנו מבעוד מועד, לי עצמי שידרגתי לכפפות האלו,

היתרון הגדול שלהן הוא העובדה שעל האצבע המורה יש חומר שמזכיר משטח נגד החלקה מה שאיפשר לי לצלם עם הכפפות ולא ביד חשופה לקור.

עוד כמה מסקנות,

היה לנו נורא כיף, אבל חבל שלא יכולתי להשאר יותר, ממש.

מרגישה פספוס שלא יכולתי להכניס ללו"ז גם צילום סקי וסנובורד בטיול הזה.

וגם עשה לי חשק עז להתחיל לעשות צילומי משפחה לאנשים שהם לא המשפחה שלי בשלג.

אל תפספסו את ההזדמנות ובקשו ממישהו לצלם אתכם בהרכב מלא, הפעם אפילו אני מסרתי את המצלמה לאחי החתיך כדי שיצלם אותנו בהרכב מלא.

נכון שהחרמון עמוס, ונכון שאפשר למצוא שלג גם בדרך אליו או בנקודות אחרות,

אבל אם לא מצאתם נקודות מבודדות מאנשים ועדיין אתם רוצים תמונות שלא כוללות זרים בהן,

חישבו על התמונות לפני שאתם מקליקים ובחרו מה לכלול בתמונה ואת מי להשמיט מהפריים,

לפעמים זה אומר שבמקום לבקש מאנשים לזוז ולא להפריע (וזה לא פשוט ולא תמיד יעיל) שאתם, הצלמים, צריכים לזוז ולחפש את הזוית שבה נראה כאילו אתם לגמרי לבד שם.

כרגיל תמיד חפשו את הזויות המעניינות לצילום אבל תזכרו שמצלמות לא אוהבות מים, אז אל תשכבו על השלג עם המצלמה ובגדול אל תזרקו על המצלמה שלג, אלה אם כן ממש בא לכם מצלמה חדשה.

מילה קטנה על השמש….

שווה לחפש את נקודות השמש המגניבות בצילום,

בדרך כלל אני תמיד ממליצה להשאיר את השמש עצמה מחוץ לתמונה, אבל במקרה הזה כל עוד לא כיוונתם את העדשה ישר לשמש,

הנקודה השרופה של השמש בשמיים מוסיפה לעיתים וה"פליירים" או "נקודות השמש" מוסיפות המון דרמה לתמונה (בבוקר בחרמון השמש תהיה מעל הפסגות שבאזור הרכבל העליון).

נסו את זה. זה ממש נחמד.

ובקטנה לצלמי הטלפונים הסלולריים….. אותם חוקים תופסים גם כאן חפשו את הקומפוזיציה המתאימה,

כשאתם מצלמים אל תשכחו ללחוץ במסך על הנקודה בתמונה שבה תרצו שהמצלמה תתפקס זה גם יעזור למדידת האור הנכונה יותר עבורכם.

וגם לא לשכוח מקדם הגנה, חלקנו חזרנו עם פנים שרופות.

יאללה תהנו.

אוטוטו צילומי שקדיות.

"עם שלג צח ראשו בערפל….."  משינה.

השיר מתנגן לי בראש ולא באמת קשור לנושא הפוסט בשום דרך.

הגיע חורף. נעשה קר. שלג ראשון ירד כבר בחרמון. קטינא חגגה תשע חורפים ושבה והזכירה

כי היא כבר בת תשע ועוד לא ראתה שלג, לא הכינה כדורים ממנו, לא בנתה איש שלג ועוד רשימה של דברים שטרם הספיקה לעשות עד גיל תשע ומערבים שלג.

אז השנה כיוון שהדברים קרו יחד עם יום הולדתה, אתר החרמון נפתח ללא תשלום (אל תדאגו, הארנק שלכם לא ירגיש מלא מידיי, על הרכבל עדיין צריך לשלם), הפגנו ספונטניות, הזמנתי צימר מקסים במג'דל שמס לסופשבוע, כך שבמקרה שהאתר יסגר בגלל מזג האויר עדיין נזכה לקצת שלג ביישוב הכי קרוב שיש.

והתחלתי לנסות להבין מה לקחת איתי. מעבר לביגוד החם והדברים המובנים מאליהם.

באמת, באמת, התקשיתי להחליט איזה מצלמה ואילו עדשות לקחת. בסוף החלטתי להשאיר את הציוד המיקצועי הכבד בבית ולקחתי את מצלמת הקרופ הנאמנה שלי שאיתה הרומן שלי עם צילום התחיל.

כדי להחליט אילו עדשות לקחת, הייתי צריכה לתכנן את מסלול הטיול שלנו, כיוון שגם תיכננו עצירה וסיור מגניב באגמון החולה ולא רק שלג, בחרתי לקחת שתי עדשות נפרדות אחת בטווח 24-70 מ"מ והשניה 70-200 מ"מ (ציפורים, חיות רחוקות אתם יודעים). תכלס עדשת כלבויניק בטווח 18-200 תעשה לכם את העבודה לכל הטיול (שלי יצאה לגמלאות אז נשארה בבית).

אבל אם אתם כמוני ולא בא לכם או אין לכם עדשת כלבו ארוכה, גם טווח זום קצר יעשה את העבודה, אין המון מרחב לילדים לברוח מכם בין כה, רוב הזמן עבדתי עם הטווח הקצר של העדשה שלקחתי.

לפני היציאה הכנתי קצת שיעורי בית על בעיות שעלולות לצוץ כשמצלמים בשלג ובקור ויצאנו לדרך.

אז מה בעצם אתם צריכים לדעת כדי לצלם בשלג הישראלי שלנו?

יש לקחת כמה דברים בחשבון, הדבר הראשון הוא שמים הם לא חברים טובים של מצלמות, אז שמרו על המצלמה.

דבר שני קור ומעבר מחום לקור ולהפך עלול לצור התעבות על העדשה, אז קחו איתכם מטלית ניקוי משקפיים, לא שרוול, לא נייר, בטח לא לנשוף על העדשה כדי לנקות אותה (לנשוף אדים על העדשה יכול לגרום בטמפ' נמוכות לכך שיווצר קרח על העדשה). מטלית של המשקפיים. מיקרופייבר עדיף.

בגלל המעבר מחום לקור ולהפך, עדיף שהמצלמה תהיה עם מכסה עדשה סגור ועדיף בתוך תיק מבודד כשהיא לא בשימוש, המקפידים ישימו אותה גם בתוך שקית, בדיוק כמו כשמכניסים דג לאקווריום צריך לתת למצלמה להתרגל בהדרגה לשינויי הטמפ'.

ביננו. בטיול הנוכחי לחרמון לא נתקלתי בבעיה הזאת.

עוד דבר לתת עליו את הדעת הוא שחיי הסוללות בקור מתקצרים, אז כדאי לקחת סוללה נוספת או במידה ונראה שנגמרה קצת לחמם אותה קצת בכיס ולגלות שהיא חזרה לתחייה.

אבל בוא נדבר תכל'ס, באנו לשחק ולצלם, מה באמת חשוב לדעת כשנמצאים שם כדי שתצא תמונה טובה?

הדבר הראשון שתשימו לב אליו הוא שקשה לצלם עם כפפות מלאות. קר מידיי להיות בלי כפפות וכמעט בלתי אפשרי לצלם עם כפפות, כפתורים קטנים, אצבעות גדולות מידיי ונטולות רגישות. הפתרון הקלאסי בעיני הוא כפפות שהאצבעות בהן גלויות ויש להן חלק נוסף שאפשר להלביש את כף היד במלואה כשלא מצלמים. נכס. אל תסעו לצלם בקור בלעדיהן.

הדבר השני שתשימו לב אליו, הוא שהתמונות הראשונות שתצלמו אם תשאירו את המצלמה על אוטומט יראו לכן אפורות, השלג לא יראה צחור ולבן, הדמויות שתצלמו להבדיל יראו כהות מידיי והצבעים לא יראו חיים כמו שהם היו באמת. למה זה? ויותר חשוב איך לא חוזרים הביתה עם תמונות כאלה?

הסיבה שזה כך, היא בגלל מדידת האור. כל הלבן הזה מבלבל את המצלמה.

המצלמה רואה את כל הלבן הזה, כל החזרי האור האלה מבלבלים אותה והיא, כלומר המחשב שלה רוצה להכהות את התמונה כדי שלא תשרף. אבל מה אנחנו אשמים?

אז יש כמה דרכים להתמודד עם הבעיה והכל תלוי במה אתם רוצים להשיג, אפשר לשחק ולבחור איזון חשיפה באופן ידני, במקום אחד קראתי שאיזון חשיפה ידני נחמד לבחירה במצבי שלג הוא WB של פלורסנט או פלאש, לא ניסיתי.

אפשרות אחרת , אתם יכולים לשחק עם פיצוי החשיפה לכיוון השלילי שלו, וכך אתם שומרים על המרקם של השלג ואחר כך בעריכה בבית אתם כבר יכולים לעשות החלטות לגבי הצבעים, ואילו חלקים להאיר יותר או פחות.

אישית אני בחרתי בדרך השלישית, אמנם אני לא מפחדת מעריכה בבית, אבל זה טיול משפחתי, אין לי צורך להיות יצירתית מידיי, מה שחשוב לי שהרקע יהיה לבן ושלגי ובעיקר שהמשפחה שלי תצטלם יפה וברור, הם העיקר. ובשביל זה המציאו את פיצוי החשיפה החיובי.

כשהגעתי למקום צילמתי צמד תמונות מבחן בפורמט הסטנדרטי שלי, בחנתי את נקודת ההתחלה של הצבעים שלי, ואז העליתי את פיצוי החשיפה החיובי שלי עד שהגעתי למקום שהרגשתי שהצבעים של נושא הצילום שלי, מושלמים,  במקרה שלי זה היה פיצוי חשיפה של סטופ ושני שליש, כלומר2/3 1+  , אם כי כששינינו קצת את המיקום הורדתי את פיצוי החשיפה החיובי רק ל1+.

הסיכון בהעלאת פיצוי החשיפה לכיוון החיובי, הוא שמסתכנים בלשרוף חלק מהשלג בתמונה, ובכך לאבד קצת פרטים ובעיקר טקסטורה של השלג. אבל אם בוחרים פיצוי חשיפה במקום הצילום לפי התאורה ותנאי השטח זה לא סיכון גדול במיוחד כשמצלמים את המשפחה.

מה עוד….

כמו ששמתם לב הפוסט מעוטר בצילומים מהטיול שלנו, ונראה שאנחנו מצאנו איזה נקודה מבודדת וסודית. לא כך.

הסוד הוא כמובן לבחור מה לצלם ומה לא בשטח, בעצם לערוך תוך כדי צילום מה יכנס לתמונה, מה לא ובעיקר מי לא, כי הבת דודה של החבר'ה במזחלת ליד לא באמת צריכה להיות בפריים שלנו.

ביחרו מקום שבו אתם לא מוקפים מכל עבר ואז הרקע לתמונה לא יהיה מלא בזרים, זה אומר שאתם כצלמים עומדים בין קהל המבקרים לבין המצולמים שלכם.

אפשר כמובן גם לצלם בזוית מלמעלה ואז המצולמים שלכם עסוקים בשלהם ומוקפים בשלג ולא באנשים אחרים בתמונה.

מרגישה מיותר לציין אבל שלג צהוב זה לא טוב. לא בכלל ולא לצילומים. חפשו חלקה נקייה משאריות בוץ. שלג רך וטרי הכי טוב, איפה שיש פחות עקבות רגליים של מי שהיה שם לפניכם יותר טוב. גם קל יותר ליצור בו כדורי שלג.

עוד במלחקת הדברים המיותרים, אם אתם כמוני אוטומטית כורעים על הברך ונשכבים על הקרקע בשביל תמונה טובה, דעו לכם תקומו רטובים.

נעליים טובות, לא רק נעליים חמות\מגפיים אלה ממש נעליים טובות כאלו שהסוליה שלהם לא חלקה תעזור לכם באזורים החלקים שהפכו לקרח לא ליפול, מבאס ליפול, מבאס יותר לבלום עם המצלמה או חלילה אחד הילדים.

זה בגדול על צילום בחרמון הישראלי. בחורף הישראלי. עם שלג ישראלי.

סעו תהנו.

נ.ב.

ממליצה בחום על הצימרים שהיינו בהם הפעם, מקסים. ולשם שינוי נראה בול כמו בתמונות.

יש משהו נורא ארצי בצילום ספורט, נורא מספק להצליח לצוד את הניואנסים הקטנים והפרועים של האדרנלין של ספורטאים.

תכלס לצוד ספורטאים עם המצלמה הוא סוג של ספורט בפני עצמו, הוא דורש הסתגלות מהירה, ראיית הנולד, ריכוז מוחלט במה שקורה לפניך, ולא פעם גמישות וזריזות פיזית וזה לפני שנתחיל לדבר על כובדה של עדשת זום טובה שדורשת כח, יציבות וסיבולת, במיוחד אם מתכננים לצלם פעילות לא קצרה.

ועל כל זה יש להוסיף ולדבר על הקשיים הטכניים בשטח או על הצרכים המיוחדים של המצלמה ואיך לוודא שמה שמקבלים באמת יצא חד, ברור ומרשים.

כשרוצים לצלם ספורטאים נתקלים בכל מיני בעיות ואפשר להתמודד איתן בכל מיני דרכים, לעבור לוידאו דרך אגב היא לא אופציה מרשימה בעיני.

בין אם מצלמים ספורט קבוצתי ובין אם מצלמים אתלטים או אפילו גולשי גלים, הרבה פעמים תגלו שהמכשול הראשון שלכם בדרך לצילום הוא היכולת שלכם להתקרב אל מרכז האקשן כמו שצריך.

לפעמים זה כי אובייקט הצילום שלכם פשוט נמצא רחוק בים ואתם על החוף, לפעמים זה כי אתם יושבים ביציע יחד עם הקהל, אבל לפעמים גם כשאתם ממש על המגרש תגלו שההתרחשות רחוקה מכם. כאן נכנסת העדשה. עדשת זום טובה עושה את ההבדל. תלוי בספורט ותלוי איפה אתם ממוקמים אבל עדשת זום של מינימום 200 מ"מ (ואם אפשר יותר) תקח אתכם רחוק. וכמובן נסו להכנס כמה שיותר קרוב. פיזית.

דרך טובה נוספת אחר כך בבית להוציא את המקסימום מתמונה, היא לעשות לה קרופ. לחתוך, לחתוך, לחתוך. להוציא בעריכה את כל הדשא (למשל) ולחתוך את התמונה כך שההתרחשות המעניינת באמת תמלא את כל הפריים. כך תשלטו בחווית הצפייה בתמונה ותעזרו לעין של הצופים להתמקד בעיקר בלי צורך לחפש מה בדיוק קורה שם.

אחד הדברים הכי מתסכלים בצילום ספורט הוא להגיע הבייתה ולגלות שהתמונות אפעסס…כמעט. ליד. לא בפוקוס. נמרחות. מגורענות נורא. כמעט טובות.

כצלמים, צילום של פעילות מהירה, בתנאי תאורה פחות מאופטימליים מוליד לא מעט תסכולים, כשבאים לצלם ספורט כמעט בלתי אפשרי לטעמי לצלם במצב אוטומט. לא בשביל תמונה טובה.

גם לא במצב חצי אוטומטי של העדפה לתריס או לצמצם. בשביל תמונה ממש טובה. צריך לעבור לתפריט הידני. כשהתתרחשויות מולי מאוד מהירות, אני מצלמת במהירות גבוהה, לא מפחדת לעלות למהירות אפילו של 2000, פותחת צמצם רחב ככל שאני צריכה (בצילומים בשעות הדמדומים למשל,או באולם חשוך יחסית אפילו הורדתי לצמצם 2.8),לגבי הiso …אני לא מפחדת מאיזו גבוה. יש כלי לתיקון הגרעיניות כשמצלמים במצב raw בתכנת לייטרום ואני בהחלט חברה שלו. במצלמת הקרופ שלי מבחינתי אפשר להרשות לאיזו לעלות אפילו ל6400 במצלמת הפול פריים הנהדרת שלי אני משאירה את העיניין הזה על אוטומט, היא אוכלת איזו גבוה בלי מלח.

ועכשיו לנושא הפוקוס. הספורטאים לא מחכים לכם. ואלא אם כן אתם מצויידים בכושר ראיית הנולד ודיוק של צלפים מקצועיים, זה הזמן להעביר את המצלמה ממצב פוקוס אוטומטי לתמונה בודדת, למצב סרבו  AI SERVO , במצב הזה, הפוקוס כל הזמן ממשיך להשתנות כל עוד אתם בחצי לחיצה, הוא רודף אחרי התנועה. הסיכוי שלכם להוציא תמונה חדה במצב הזה כשמצלמים אתלטים גבוה יותר. במהשך ישיר לסעיף הזה, ישר אחרי שאתם עושים את השינוי הזה תעבירו את המצלמה ממצב צילום בודד למצב צילום ברצף. עכשיו אתם יכולים ורוצים להתחיל לרדוף אחרי הפעילות ולירות בצרורות. בבית תמיינו ותגלו איפה הזהב מתחבא.

אפרופו ראיית הנולד, אם תתחילו לצלם רק אחרי שראיתם את תחילת ההתרחשות זה אומר שפיספסתם אותה. צלמו רציף כל הזמן מרגע שאתם קולטים שמתחיל מהלך מעניין.

ובכלל…מצלמים ספורטאים? הכינו שעורי בית, דעו מה אתם הולכים לצלם, איפה, מה כללי המשחק או הספורט ותוכלו לצפות טוב יותר מה עומד לקרות מולכם בלי לפספס. אם יש לכם אפשרות לקבל גישה לגובה\מרחב הפעילות המיידי, בקשו רשות, בררו מה מותר ומה אסור, תגידו תודה, ושתפו את המצולמים (גם אם אתם לא מכירים אותם באמת) במה יצא, הם מאוד יעריכו וככה גם תתקבלו בשמחה רבה יותר ואפילו תקבלו גישה קרובה יותר לאקשן אם יש אפשרות פיזית לעיניין.

מה עוד? לא כל פעם חוזרים בהכרח עם זהב, יש עקומת למידה לעיניין, לוקח זמן להבין את הזוויות הטובות, את הקשיים של המצלמה, איפה לעמוד, מתי המשחק יהפוך למעניין או איזה גל הוא הגל שהמנצח שהגולש ינסה לתפוס.

לא כל פעם חוזרים עם תמונות של תקריבי זיעה, נפילות וזינוקים מטורפים, ספורט הוא לא רק זה, יש עוד המון רגעי זהב אחרים שמשלימים את התמונה ומספרים לנו סיפור מושך, רגעי ריכוז בצידי המגרש, החימום שלפני, הרגעים שאחרי, חברות בין ספורטאים, חפשו את התמונות שיספרו את הסיפור המלא של הפעילות הן שוות זהב לא פחות.

ודבר אחרון, גיליתי שכשאני מצלמת ספורט קבוצתי אני צופה כמעט בכל המשחק דרך עינית המצלמה, אני מאוד נהנית, אבל אין לי מושג קלוש מה לוח הנקודות, מי מנצח ומי הפסיד. הנמיכו ציפיות. זאת חווית צפייה אחרת.

אחרית

כל התמונות צולמו כאן בארץ. בחודש האחרון. אפשר לצפות בעוד עבודות בעמוד הגלריה החדש שלי בנושא ספורט.

הפוטבול הוא פוטבול ישראלי. הליגה בדיוק התחילה, מאוד כיף, מאוד מרשים.

התמונות הן ממשחק של תל אביב פיונירס מול האנדרדוגס מחיפה, פרגנו להם IFL, תמצאו באתר גם את לו"ז המשחקים ומיקומי המגרשים.

תמונות הכדור-עף היישר מליגת כדורעף הנשים הישראלי שעכשיו בעיצומה.

גולשי הגלים נתפסו לעת ערב אחרי הגשם בחוף פלמחים, בין אם רוצים לתפוס גלים או גולשים אני משתמשת בעמוד הבא כדי להגדיל את הסיכויים שלי 4surfers.

אז החופש הגדול בעיצומו ובחיפוש אחר פעילויות מעניינות לילדים וממוזגות למבוגרים,

שמחתי לגלות כי תערוכת טיוביקס של המדעטק ששנה שעברה היתה צפונית לי מידיי (חיפה לא באזור החיוג שלי) הגיעה לחולון.

שמעתי עליה בעבר דברים טובים, אנחנו אוהבים מדע בבית, יותר מזה התערוכה הזאת נוצרה בשיתוף פעולה בין המדעטק החיפאי לקבוצת אלומיניום שתמיד הצטערתי שלא יצא לי להיות בהופעה שלה, במיוחד אחרי שיצא לי להכיר את כפיר בולוטין שצילם את התמונות הרישמיות של של מופע אלומינום בזמנו וגרם לי לקנאת סופרים קטנה.

אז נכון שתערוכה על צינורות לא נשמעת משהו מלהיב בשמיעה ראשונה, אל תתנו לזה לעצור אתכם, אירזו את הילדים, הזמינו כרטיסים (יש 1+1 דרך חברות כרטיסי האשראי) וסעו.

התערוכה היא פחות תערוכה ויותר מיצג חוויתי איטראקטיבי, היא מאורגנת היטב, אינטילגנטית להפליא, לא עוד תערוכה אינטראטיבית עם מסכי מגע למשחק ויותר משחק אמיתי מלווה בהסברים וסרטים קצרים שממחישים לילדים ולהוריהם את עולמות הצינורות השונים.

התערוכה עצמה מספקת הרבה הזדמנויות להיות יצירתיים בצילום אך גם מספקת אתגר לא קטן לצלם החובב, הסביבה חשוכה, מה שלעיתים קרובות מקשה על הצילום במיוחד כי גם הילדים שלנו לא מפסיקים לזוז וגם המיצגים מוארים באופן שמקשה על המצלמה להתפקס בתנאים עניים בתאורה.

באותו הקשר אני גם מאוד ממליצה לקחת את הילדים למוזיאון הילדים בחולון, עשינו לאחרונה את המסלול החייזרים במוזיאון שהיה מאוד מוצלח וגם שם נתקלתי באותם קשיים צילומיים.

אז לפני שיוצאים, אם רוצים גם לצלם כמה תמונות שובות לב שאין לכל אחד אני ממליצה לצאת מהבית עם עדשה עם מפתח צמצם רחב, אני עברתי מהר מאוד מהעדשה הקבועה שלי (24-70 מ"מ 2.8 F) לעדשה האהובה עלי, עדשת 50 מ"מ עם צמצם 1.8 F. אמנם היא לא עדשת זום והייתי צריכה לעשות עבודת רגליים קצת כדי למצוא את הפריימים שאני רוצה אבל נכנס לי מספיק אור אל החיישן והמצלמה הסכימה לשתף פעולה, להתפקס ולצלם.

ועדיין גם עם העדשה הזאת לא תמיד פשוט לצלם בחלל מואר בקושי עם אלומות אור רנדומליות שמתחלפות בצבעיהן וזזות ללא הרף. בחלק מהתמונות בחרתי לצלם במצב A או Av, זהו מצב צילום חצי אוטומטי בו אתם בוחרים את כמה הצמצם יהיה פתוח והמצלמה בוחרת את מהירות התריס  והרגישות של המצלמה עבורכם בהתאמה. ביחרו את המצב הפתוח ביותר של הצמצם (כלומר המספר הנמוך ביותר שאתם יכולים לרדת אליו).

זה התאים לי בחלק מהזמן, אבל בחלק לא, עדיין יצאו לי תמונות מטושטשות ומרוחות בחלק מהזמן, אז העברתי את המצלמה למצב צילום M, ידני, בו אני קובעת את הפרמטרים של הצילום, בחרתי כמובן לפתוח את הצמצם למצב הרחב ביותר שלו, במקרה של העדשה שלי ירדתי כמובן ל 1.8 F, ובחרתי מהירות תריס גבוהה יותר (בלי להתבייש עליתי אפילו למהירות תריס של 1/400-1/800) והרשיתי למצלמה לבחור את הרגישות בעצמה, אני לא מפחדת מiso גבוה.

זה כבר עבד לי הרבה יותר טוב.

בבית נשאר לי רק לפרוק את התמונות מהמצלמה, ובחלק מהתמונות רק להוריד ולהחליק את הרעש של הiso (נראה כמו גרגרים בתמונה) כדי שיראה לטעמי, בעזרת תכנת עיבוד תמונה (חפשו בעריכה את פונקציית noise reduction בתכנת עריכת התמונות שלכם אם תרגישו צורך בזה).

אז צאו. תהנו. צלמו. יהיה מגניב.

אני שוב מוצאת עצמי קמה מוקדם בימים הפנויים המעטים שלי, מתגנבת החוצה בשעה מגונה כמעט לאנשים מהשורה, נפרדת מבן השלוש משכים הקום שלי, מעמיסה את עדשת המאקרו האהובה עלי וטבעות ההרחקה ויוצאת לצלם. דוגמנים שכולי תקווה שיהיו עדיין רדומים גם הם כשאגיע אליהם.

בשבועיים האחרונים אני חוזרת ומוצאת את עצמי, כשאני רוצה לנוח מהמרדף אחר מעופפים החמקניים שגורמים לי להזיע אחריהם (מי לא רוצה צילום של שפירית מגניבה או זבוב טרפן בפעולה?), חגבים ושאר חיפושיות חוזרת שוב ושוב אל קן עכבישים רגוע ומורכב להפליא שנמצא על שפת האגמון הקרוב לבייתי.

אני מוצאת שיש המון קסם בצילום עכבישים וקורי עכביש, הם גם דרך טובה להתחיל ולהתאמן על כישורי המאקרו שלנו.

אז הנה כמה טיפים לאיש העכביש המתחיל:

1. קודם הזכרתי שאני חוזרת שוב ושוב אל אותו קן, לא סתם הזכרתי את זה, זיכרו לשמור על הסביבה שלכם והקפידו לא להזיק לקורים, לא רק כדי שאתם תוכלו לחזור לצלם שוב שבוע הבא, אלה בעיקר כיוון שאיפה שיש קורים יש חיים, זה הבית של העכביש.
2. ביחרו יום נטול רוח ככל האפשר, רוח היא לא חברה של צלם המאקרו, כל תנועה, תניב תמונה פחות טובה, מטושטשת אפילו.
3. בהמשך ישיר לסעיף הקודם, חצובה היא החברה שלכם, בצילום קורי עכביש במיוחד כיוון שמדובר בחרק שמלכתחילה לא בורח רחוק, אלא נשאר בבייתו, העמדת חצובה תאפשר לכם להשיג תמונות חדות יותר בלי להתבאס שהחרק ברח לכם לפני שסיימתם להרים את הקונסטרוקציה. היה והעכביש ברח, חכו דקה הוא יחזור למרכז הקורים כשיפסיק לחוש סכנה.
4. ביחרו רקע כהה לצילום קורי העכביש, זה יגרום להם ממש לפרוץ החוצה מהתמונה ולבלוט, הדרך למצוא רקע כהה, אם לא נרמה ונביא מהבית או נעמיד את חברנו הצלם השני עם החולצה הכהה מאחורי רשת הקורים, היא לחפש זוית שבה אפשר, למשל, שהצמחיה סביב שהיא כהה יותר תשמש כרקע.

   

5. בדרך כלל בצילום מאקרו ממליצים לצלם בצמצם סגור יחסית כדי להצליח לקבל כמה שיותר פרטים, ההמלצה לרוב היא להתחיל לצלם ב f-16 ומשם לפתוח צמצם לפי הצורך ולרדת למספרים נמוכים יותר, אני אוהבת לצלם מאקרו עם צמצם f-9 בערך אבל כשמדובר בצילום עכביש על קורי עכביש אפשר לפתוח צמצם יותר ולצלם בעומק שדה רדוד יותר, זה יחד עם רקע קונטרסטי בעצם יהפוך את הקורים עצמם לכוכבים התמונה.
6. עוד דרך אהובה להבליט קורי עכשיו היא לצלם אותם מוקדם בבוקר כשהם עדיין מכוסים עם אגלי טל. בשבת האחרונה, הבוקר היה כל כך לח שהטל החזיק ולא התפוגג עד שעת בוקר מאוחרת יחסית (כלומר בשבע וחצי עדיין היה לנו טל אחרי בוקר של צילומים במקום חשוף לשמש) אבל לא תמיד זה כך. או שלפעמים אנו רוצים לרענן את הטל, אז אפשר לייצר קיצור דרך, טל בבקבוק, מלאו מיכל תרסיס קטן (1.5 ש"ח בביוטי קייר) במעט מים ובעדינות התיזו כדי לרענן את מראה הקורים עם אגלי הטל.

   

7. צלמו את קורי העכביש מכל הכיוונים, גם מקדימה וגם מאחור, נסו זויות שונות. לכל זוית יש את הקסם שלה, התאורה שלה והרקע שלה.
8. תמצאו שבצילום מאקרו לפעמים קל יותר לעבוד עם פוקוס ידני, כך אתם יכולים לשלוט איזה חלק בקורי העכביש או בחרק המונח לפניכם יהיה החד ביותר . פוקוס אוטומטי לפעמים קצת משתגע בצילום מאקרו כי הוא לא תמיד מבין מה אתם רוצים לצלם.
9. מלאו את כל הפריים בעכביש שלכם או בקורים, נסו להתקרב כמה שיותר.

   

10. הגעתם הביתה, הורדתם את התמונות, זה הזמן לערוך אותן, אם צילמתם עם עדשת מאקרו אזי ההגדלה שלכם היא 1:1 אל תחששו לעשות קרופ לתמונה ולהפטר מכל מה שגורם לעיקר בה להראות קטן ופחות חשוב.
11. עריכת התמונה בבית לא רק מאפשרת לכם לעשות קרופ טוב יותר, זאת גם הזדמנות מצוינת לעשות תיקוני צבע ותאורה, ברוב המקרים, אני בעיקר מוצאת צורך להבהיר את הצללים יותר כדי לחשוף פרטים בגוף החרק שלי, זאת כיוון שבצילום עם צמצם סגור יחסית נכנס פחות אור אל התמונה. באותה נשימה אני מוצאת צורך הרבה פעמים לטפל בחדות של התמונה או להחליק את הרקע שלפעמים נראה מגורגר מעט בגלל עומק השדה הרדוד.

עכשיו צאו לצלם.

רוצים חברה תנו קריאת כיוון ונצא יחד.

אז אספתם את הציוד. ארזתם יפה. כיוונתם שעון מעורר. יצאתם מהבית מה עכשיו? פשוט לכוון ולירות?

לא.

צילום מאקרו דורש הבנה מסויימת של המגבלות העומדות לפניכם. כיוון שאתם מצלמים אובייקטים מאוד קטנים להשתמש בצמצם רחב יגרום לחלק ניכר מהאובייקט שלכם לצאת לא ממוקד.

אני עובדת לרוב במצב חצי אוטומטי עם העדפה לצמצם, כלומר מצב Av או A (תלוי אם אתם ניקוניסטים או קנוניסטים) כדי שהאובייקט שלכם יהיה חד וכדי שתקבלו כמה שיותר פרטים ממנו נסו לכוון את הצמצם (כלומר את הF  )לטווח העומד סביב 9-11  לפי טעמכם אפשר לעלות גבוהה יותר גם אבל אותי הטווח הזה מספק.

במקרה של צילום מאקרו שווה לנסות ולשמור על האיזו הנמוך ביותר שאפשר (איזו 100).

כיוון שעובדים עם צמצם סגור יחסית מהירות התריס תהיה איטית,  בנוסף כיוון שמרחקי העבודה קצרים, יש לנו מעט אור חוזר ועומק שדה רדוד, נרצה להמנע מתזוזות וטשטושים בתמונה ולכן מומלץ לעבוד עם חצובה.

דרך אגב, רוח  (גם קלה)היא לא חברה של צלם המאקרו. ביום עם רוח עדיף לחשוב פעמיים לפני יציאה.

במידה ואתם אמיצים וחשים ביטחון לתפוס חרק בתעופה, עיברו למצב ידני וכוונו את מהירות התריס שלכם ללא פחות מ 1/400-1/500 .

אחת המגבלות הגדולות שלי בצילום מאקרו הוא העובדה שאני גמלונית, פיל בחנות חרסינה? עדין לעומתי. שימו לב איפה אתם דורכים. נועו באיטיות ובזהירות כדי לא להבהיל את המצולם שלכם. אם אתם מצלמים עם חברים, שימו לב שבעתיים כדי לא להבריח אובייקט של מישהו אחר. הרבה פעמים בצילום של שפיריות או זבובים טרפנים אם הבהלתם אותם, תגלו שאם תשבו לרגע בשקט, שהם לא הרחיקו עוף ומצאו להם פינה קרובה יחסית אחרת להמשיך בשלהם.

כיוון שמצלמים אובייקטים מאוד קטנים, מקרוב, הרבה פעמים קשה למצוא את המיקוד, הייתרון של השעה המוקדמת פה בא לידי ביטוי, אחרי שמצאתם את הדוגמן שלכם, הציבו חצובה ומצלמה במרחק סביר, כיוון שמוקדם עדיין, השמש לא הפשירה והעירה את הדוגמן שלנו מתרדמתו יש לכם פנאי לחפש את הפוקוס האוטומטי ובמקרה שאתם מתקשים אל תריבו עם המצלמה עיברו לחיפוש פוקוס ידני, זה קל יותר, ואז צלמו. החצובה והמקפידים אפילו ישתמשו בטריגר נפרד (חוטי או אל חוטי) יספקו יציבות וימנעו רעידות של המצלמה שיניבו תמונות חדות.

אבל לצלם זה לא רק להציב חצובה ולירות. הרי תמונה טובה היא יותר מטכניקה.

תמונה טובה צריכה להיות בנויה היטב ולהחשיב גם את הקומפוזיציה.

לפני שאתם בכלל בוחרים באיזה צד של התמונה ישלוט הדוגמן שלכם. עיצרו והביטו סביב.

האם יש משהו שמפריע לעין? נקו את האזור בין העדשה והדוגמן שלכם מענף סורר שעלול להכנס לכם באמצע ולהרוס את הפואנטה. בידקו שמאחורי הדוגמן שלכם הרקע יפה גם הוא מבחינת ניקיון או צבע (זיכרו שהם בסופו של דבר לא יהיו עשירים בפרטים אבל לא תרצו בהם משהו שיסיח את הדעת מנושא הצילום).

אם אתם בוחרים לצלם אגלי טל, נסו לחפש בתוכם השתקפות מעניינת.

אם בחרתם לצלם רשת קורים של עכבישה וודאו מאיזה צד התאורה תחמיא לה או להם ביותר.

זיכרו שהשמיים הם גם רקע אפשרי לתמונות, גם הבגד הצבעוני של החבר שלכם יכול לתת רקע קונטרסטי מעניין לדוגמן שלכם, אל תתביישו לבקש מהחבר שיצא איתכם לצלם לעמוד שניה מאחור.

עוד דבר, כיוון שמדובר בצילום חרקים, ביצורים תלת מימדיים, שימו לב לאיזה חלק באותו חרק את מכוונים את המיקוד (פוקוס), כל חלק שלא יעמוד באותו מישור לא יהיה בפוקוס. זה מניב תמונות מגניבות אבל אם תרצו תמונה חדה של כל אורך גופו נסו להציב את המצלמה במקביל אליו ולא במאונך אליו (כלומר עשו לו תמונת פרופיל לא פורטרט של פניו).

ועכשיו אחרי שהגעתם, התמקמתם, הצבתם את הציוד, קחו לכם כמה דקות להתחיל להרגיל את העיניים שלכם לחפש בגובה הברכיים ומטה את הדוגמנים שלכם, אל תתייאשו אם מה שאתם מוצאים נראה אפרורי ומייאש. הביטו בו דרך העינית בהגדלה ואולי תגלו עולם שלם של צבעים ומרקמים שבעין בלתי מזויינת בכלל לא הבחנתם בהם. קחו את הזמן.

אם בחרתם לצלם פרח או שהחרק נח לו על תפרחת אתם יכולים לבחור לצלם את אותו נושא מכמה זויות שונות. אתם יכולים להתקרב יותר או פחות, לצלם דרך עלי הכותרת, להתמקד בחלק אחד ולא אחר. התנסו. צלמו הרבה. שנו את הפוקוס, את אורכי המוקד, את הזויות, בבית תגלו מה יצא. לא תתאכזבו.

שתפו אותי בצילומים שלכם.

האביב מחכה לכם פה נצלו אותו.

השבוע היה היום הראשון של האביב. הוא פה.

נתעלם לרגע מזה שעכשיו נגמר פורים.

נתעלם מהשיחות המתבקשות על איפה אתם בחג.

השבוע התחיל האביב.

האביב שלנו קצר.

הוא יפה.

הוא פורח.

הוא מלא התחדשות, פריחה וחרקים יפים.

כן, אמרתי חרקים יפים.

בין אם אתם אנשי טבע דומם ופרחים, או שאתם לגמרי רוצים להציץ בשערות הקטנטנות של יצירי הטבע הקטקטנים המעופפים יותר או פחות.

עכשיו זאת העונה להתעורר, יחד עם הטבע שלנו, לקום מוקדם ולצאת לצלם, לפני שהירוק יתחלף בצהוב.

כשמגיע האביב מתחילה עונת המאקרו.

מה זה מאקרו?

צילום מאקרו הוא צילום תקריב מוגדל של עצמים קטנים מאוד. יש לו אפליקציות שונות, בין אם בתחום צילומי דוממים, צילומי מוצרים,צילום מזון, צילום תינוקות, אבל ללא ספק המגניבה מבין האפליקציות הללו היא צילום טבע קטנטן.

צילום מאקרו מאפשר המון מרחב יצירתי, אפשר לבחור לנקוט בו בגישה אבסטרקטית מופשטת ממש ואפשר להיות קטנוניים ולרדת עד לפרטים הטכניים הכי קטנטנים שאפשר, כדי להפיק תמונות מדוייקות. הכל תלוי בצלם.

הוא מאפשר להפטר מ"הרעש" ולהתרכז בעיקר, בין אם להתרכז רק בצילום האבקנים בפרח בעוד שאר הפרח לא בפוקוס עד לכדי איבוד הפרטים והשארות נטו עם צבע הרקע שסיפק, או לחילופין הוא מאפשר להיות טכני להחריד ולתפוס כל שערה וקו עדין בחרק העומד מולנו.

אז איך עושים את זה?

נתחיל במה צריך כדי לעשות את זה.

אם אין לכם מצלמת רפלקס ואתם רוצים להתנסות בצילום שכזה, בידקו אם במצלמה שלכם יש בתפריט, לרוב על הגלגלת של התפריטים, ציור של פרח, הפרח הוא הסימן ברוב החברות לתפריט צילום מאקרו. מכאן נשאר לכם רק להתקרב ככל יכולתכם, לכוון ולצלם. זה לא יהיה צילום מאקרו איכותי כמו שמאפשר הציוד היעודי שאפשר להרכיב על מצלמות רלפקס. אבל זה נחמד להתנסות ומשחקים.

כדי לצלם מאקרו עם מצלמת רלפקס יש כמה אפשרויות שגם בינהן אפשר לעשות שילובים לצורך הגדלת ההגדלה המתקבלת.

הכי מתבקשת היא פשוט רכישת עדשת מאקרו יעודית טובה.

למה צריך עדשת מאקרו יעודית?

כיוון שעדשת מאקרו מספקת הגדלה בגודל של 1:1 והיא מאפשרת להתמקד, כלומר להתפקס ממרחקים קצרים יותר, היא מאפשרת להגדיל את האובייקט שלנו לגודל שנאמן למציאות שלו גם כשאנחנו מאוד קרובים אליו. אני אוהבת את עדשת 100 המ"מ שלי של קנון, היא נהדרת. עדיף לרכוש כזאת עם מייצב אבל…עדשה היא קנייה יקרה (עדשה סבירה למאקרו תעלה סביב 4000 ש"ח תלוי במפרט, בחברה ובמדינה שבה תרכשו אותה), עדשה עם מייצב עולה יותר. לצורך העיניין עדשת המאקרו שלי היא ללא מייצב. יש דרכים לעקוף את נושא הרעידות והתזוזות, זה מביא אותנו אל פריט הציוד הבא:

חצובה. חצובה טובה היא השקעה טובה, לא רק לשם צילום מאקרו. לא רק בשילוב עם עדשת מאקרו. בכלל, בחיי כל צלם חצובה היא כלי טוב בארגז הכלים. עכשיו כשאמרתי את זה אני חייבת גם לציין שאני ממעטת להשתמש בה בצילום מאקרו ביחס לחברי הרציניים יותר, האופי התזזיתי שלי בשילוב עם יד יציבה וטכניקה טובה שכוללת פזצ"טות שכיבה על הקרקע כשהמרפקים נעוצים עמוק ויוצרים משולש עם המצלמה מספקים אותי למרות שמולידים לא מעט הרמות גבה מצד קולגות שאני מצלמת איתם.

כמו שכבר כתבתי עדשת מאקרו היא הוצאה לא מבוטלת למי שרק רוצה להתנסות ולשחק, יש עוד כמה אפשרויות זולות יותר שמאפשרות צילום מאקרו.

אחת היא לשאול עדשת מאקרו מחבר או לחילופין, יש בחנויות צילום מתמחות כמו האחים יוגנד או באתר lens4rent אפשרות לשכור ציוד צילום שכזה.

אפשרות אחרת היא שימוש בטבעות הארכה או הרחקה, טבעות הרחקה הן האופציה הבאה בתור למי שלא רוצה להשקיע עדיין בעדשה יעודית אבל רוצה להגיע לתוצאות טובות בצילום. הן זולות יותר מעדשה, קיט של 3 טבעות הרחקה שכאלו שאפשר להשתמש בהן, עולה כמה מאות שקלים.

טבעות הרחקה מורכבות בין גוף המצלמה לעדשה הרגילה שנבחר לעבוד איתה והן יאפשרו לנו להגיע למיקוד ממרחק קצר יותר, אפשר להרכיב את שלושתן יחד או לבחור להשתמש רק בחלקן, אפשר לבחור להשתמש בהן עם עדשת מאקרו להשגת תמונות אקסטרים מאקרו. הן מגניבות.  כיוון שלטבעות אלו אין רכיב אופטי הן לא פוגעות באיכות התמונה המתקבלת.

כשאני התחלתי לצלם מאקרו רכשתי את הסט של חברת Kenko  והוא עדיין בשימוש אצלי, הוא איכותי וכיוון שהוא מכיל רכיבים אלקטרוניים באיכות טובה הוא מאפשר לי לשמור על יכולות התקשורת של המצלמה דוגמת שימוש בפוקוס אוטומטי, מדידות אור ושכאלה.

יש עוד כמה אפשרויות רכישה להתנסות במאקרו דוגמת עדשות קלוז-אפ ודיאופטרים למינהם, את אלו מרכיבים על העדשה בהברגה כמו פילטרים,הם עולים הרבה פחות (אפשר להזמין מסין בעלות מצחיקה) אבל האמת היא שבמקרה של צילום מאקרו שימוש באלו פוגע באיכות התמונה, השימוש בפריט שכזה לרוב פוגע בחדות התמונה, יוצר עיוותים במרחב ובצבע ואף אפשר להבחין באיבוד פרטים. הוא בעיקר מאכזב לטעמי.

איפה? איפה נמצא עכשיו אובייקטים מעניינים לצילום?

האמת בכל מקום. העיניין עם צילום מאקרו הוא שהוא מאפשר לנו לגלות עולם נסתר קטן ממש מתחת לאפנו. צאו לגינה. חפשו את הזבוב הסורר שנכנס למטבח. סיימתם ארוחת ערב וישבתם לקשקש מחוץ לצימר בחופשה, פיתחו עיניים וגלו את חיי הלילה שנמשכים אל האור סביבכם.

רוצים משהו קצת פחות בייתי? חפשו חלקת צמחיית בר ליד הבית או קיפצו אל שלולית החורף הקרובה לביתכם לפני שתתייבש וגלו עולם שלם.

יעד מוכר ואהוב על צלמי מאקרו באזור המרכז הוא האגמון מאחורי הסופר לנד בראשון לציון או החורשות באזור תל חדיד וסובב מודיעין.

עכשיו הגענו למתי. אז מתי?

אם אתם רוצים לצלם צמחייה אין חשיבות מכרעת לזמן בו תצלמו. עדיף לא לצלם בשעה שיש שמש ישירה, חזקה ובוהקת מעל האובייקט שלכם. השעות בהן התאורה רכה ונעימה, כל זמן לפני הצהריים או אחרי הצהריים יעשה את העבודה.

אם אתם רוצים לצלם חרקים ובע"ח, או אז יש חשיבות גדולה יותר לשעון המעורר. כדי לצלם חרקים, במיוחד כאלו מעופפים, תרצו לכוון את השעון לשעה מוקדמת. לא אתלוצץ אם אספר לכם שלהיות בשטח בשש בבוקר לא זר לי. קצת אחר הזריחה, כשאגלי הטל עדיין נוכחים ולפני שהשמש אידתה אותם והעירה את כנפי הפרפרים זה הזמן לתפוס אותם לתמונות איקוניות כשהם עדיין נייחים בתרדמת לילה על ענפי הצמחים.

בתשע בבוקר, עכשיו כשעברנו לשעון קיץ, כבר מרגישים שידידנו החרקים כבר מעופפים להם הרחק מאיתנו כל אימת שנתקרב אליהם.

בחלק השני של המאמר בשבוע הבא ארחיב מעט יותר על טכניקה וטיפים,

לקבלת עידכונים על הפרסומים הבאים אתם מוזמנים להרשם לרשימת התפוצה.

המשך המאמר בשבוע הבא.

אני אוהבת מים. אני אוהבת עננים. תמיד אהבתי. אבל מאז שאני מצלמת אני אוהבת אותם יותר אפילו. אז נכון השבוע נשאלתי כמה פעמים על ידי לקוחות מודאגים אז מה נעשה עם יהיה מעונן? או אם ירד מבול? אז אני מרגיעה שתמיד אפשר לדחות בכמה ימים במקרה של מזג אויר לא נעים, אבל בגלל עננים לא דוחים, בשביל עננים יפים שווה לצאת מהבית יותר, התמונות שאני הכי אוהבת הן תמונות שמערבות מים-שמים-עננים באיזה שהיא קומבינציה, שמיים עם עננות כלשהי נותנים לא רק תאורה רכה ונפלאה (שמש ישירה זה לא שוס כזה גדול) הם גם מוסיפים המון לאווירה ולרקע של התמונה.

יתרה מזאת בצילום ילדים ובוקים לבת מצווה ונעורים בקומבינציה הזאת של שמיים מעוננים קלות או יותר טוב עם עננים כהים, גשם וים יש משהו מאוד משחרר, אני מוצאת שברגע שמאפשרים לנערה הצעירה, או לילד השובב, ומרשים להם להתפרע עם קצת רוח-גשם-עננים ברחוב או בחוף הים מגלים סוג של חדווה אמיתית ניבטת מפניהם במהלך הצילומים ואז בסופם כשכבר עייפים ואולי קצת רטובים, מתיישבים לרגע לנוח, מתייבשים והפנים כבר רפויות ורגועות אפילו קצת נוגות ונהדרות לצילום. לי זה מתחבר נהדר לסגנון האישי שלי, אני מעדיפה לצלם בשיטת זבוב על הקיר, לא לביים, לתת לסיטואציה להתגלגל בקצב של נושאי הצילום, בדרך שנוחה להם ואני האמיתי שלהם, מבריק ובוהק החוצה מהתמונות.

אז אתם רוצים לצאת לצלם כשגשום, נעלתם לכולם מגפיים, שלפתם מטריות ורכסתם מעילים, מצאתם שלוליות נפלאות או שהחלטתם לרדת אל השלולית האולטימטיבית היא הים התיכון.

מה עכשיו?

שימרו על המצלמה שלכם.

אם יורד מבול ויש חשש שתיספגו עד לשד עצמותיכם, השאירו את המצלמה איפה שיבש.

היה ולא, עיטפו את המצלמה, אפשר לקנות כיסוי מיוחד או לאלתר עם ניילון נצמד או שקית "מעיל גשם" למצלמה. הגיעו כשהעדשה כבר מורכבת על המצלמה, אל תסתכנו בכניסה של ליכלוך לעינית או לגוף המצלמה על ידי החלפת עדשה ברוח עם חול או בגשם.

אזנו את החשיפה הלבנה לפי הבהיר (WB-White Balance), או השתמשו במצב האוטומטי המתאים במצלמה, לא בטוחים מה הוא המצב הכי מתאים? נסו לצלם תמונה בכל מצב ולדפדף בינהם במסך והחליטו מה המצב האופטימלי ותחזרו אליו.

ממליצה לעבוד עם תפריט העדפה לצמצם (A, Av) כוונו את מפתח הצמצם שלכם למצב הרצוי לטעמכם או אם החלטתם לצלם את הילדים קופצים ורוצים לתפוס תמונה טובה של השפריצים כוונו להעדפה למהירות תריס גבוהה (נגיד 800\1)

ממש כהה בחוץ והתמונות בהתאם גם ממש כהות? נסו לעשות פיצוי חשיפה חיובי, של שליש או שניים, לרוב יהיה כפתור עם כוכבית עליו בלחיצה על הכוכבית וגלגול של גלגל השיניים שליד כפתור ההבזקה (טריגר), גלגול ימינה יביא לפיצוי חשיפה חיובי (תמונה תהיה בהירה יותר), פיצוי שמאלה לפיצוי חשיפה שלילי (תמונה תצא כהה יותר). בכל מקרה בסיום הצילום החזירו למצב האמצע הנייטרלי כי פעם הבאה תתבאסו. שכחתם לעשות את זה והגעתם הביתה, אל דאגה בתוכנות עיבוד תמונה כמו פוטשופ יש אפשרות דיגיטלית לעשות זה גם, אבל רק אם שמרתם על הלבנים שלכם מראש ולא שרפתם חלקים בתמונה, מה ששרוף איבד את הנתונים של התמונה ולא יעזור שום דבר אי אפשר לשקם את החלקים האלו בתמונה. מה שמחזיר אותי לפיסקה הקודמת, אל תשכחו לעשות איזון לבן.

שימו לב ככל שהזמן עובר בזמן הצילום, התאורה משתנה בידקו מידיי פעם ועדכנו את הפרמטרים שלכם בהתאם.

סיימתם? ברחתם אל המכסה, נחים במסעדה על החוף ומסתכלים על הגשם או סתם רובצים בבית עם פיצה, אל תארזו את המצלמה עדיין, התאימו את הפרמטרים למיקום ולתאורה החדשים, ונצלו את המצב, כולם רגועים, היה כיף, עכשיו אוכלים ונחים, לאף אחד אין כח לדאוג לאיך הוא נראה כבר ואפשר לתפוס רגעי קסם אמיתיים במצלמה.

טיפים אחרונים לצילום ילדים ונערות במזג אויר סגרירי, כובעי צמר בכל מיני צבעים, קפוצ'ונים וכל מיני מעילים עם "פרוות" מצטלמים נהדר בקלוז-אפ על הפנים.

מטריות כאלו מהסוג הטוב זה נהדר במיוחד צבעוניות גדולות, אבל כאלו שמצ'טקמקות הן קורבן נפלא לצילומים מרהיבים שמוציאים מהילדים שמנסים להשתלט עליהן המון הבעות נפלאות וצחוק.

מגפי גומי. חובה. מבאס להרטב בנעלי ספורט. נערות אוהבות את מגפוני בלנסטון, ד"ר מרטינס ו UGG אמנם הן מצטלמות נפלא בעיני אבל לא כל הנעליים בסגנון יתייבשו טוב וללא ריח לוואי, הפעילו שיקול דעת.

בימים אפורים בגדים צבעוניים הולכים רחוק יותר וטוב יותר לטעמי בגלל הניגודיות, שווה להשקיע דקה חשיבה לפני שיוצאים לצלם במה לובשים, לא רק כדי שיתאים למזג האויר אבל לפעמים ההבדל בין קפוצ'ון מוקה לקופוצ'ון חום שוקולד חם עושה הבדל גדול.

קחו בגדים להחלפה. גם לכם.

זה גימיק. זה נחמד. זה משמח מבוגרים בצורה שמעירה בתוכם את הילד שלא התבגר.
זה לא משחק לילדים. לפחות לא הפעם.
יש כל מיני דרכים לשחק בציורי אור. ככה קוראים לזה כשמצלמים בחושך מוחלט ומשתמשים באור כדי לייצר את התמונה. אפשר להשתמש בפנסים, אפשר להשתמש בסטיק לייטים, אפשר להשתמש בכל מיני אמצעים תוצרת בית עם אורות צבעוניים או אפילו לנצל את הצעצועים המאירים ששרדו אחרי יום העצמאות. אבל הפוסט הזה ידבר על משחק באש, האור הראשון שלנו.
מה צריך?
קודם כל ופני הכל צריך לשנן כללי בטיחות, ציורים באש לא עושים לבד, תמיד תביאו חבר איתכם.
יתרה מזאת התפקיד העיקרי של החבר הוא להביא איתו מטף או ציוד כיבוי אש.
עכשיו ביחרו מקום, המקום צריך להיות חשוך לחלוטין. המקום צריך להיות בלי סכנת התלקחות, אני את התמונה שמופיעה כאן בפוסט צילמתי במדבר בדרך למצפה רמון, אתם יכולים לנסות ולצלם תמונות כאלו באש גם על חוף ים, העיקר שימו לב שאין צמחייה יבשה ברדיוס הצילום ושאין שום דבר שעלול להתלקח. היו אחראיים. אל תשאירו אחריכם אדמה חרוכה.
ועכשיו הזמן לשלוף את המצרכים:
* חבילת צמר פלדה 0000.
* מטרפה ממתכת (כן כזאת שמקציפים איתה עוגות) כזאת שבידית שלה יש חור תלייה, אני קניתי כזאת במקס סטוק בכמה שקלים.
* שרשרת חוליות מתכת באורך מטר וחצי, אפשר להשיג בכל טמבוריה ובחנויות עשה זאת בעצמך, אני את שלי קניתי במחלקת פירזול בהום סנטר.
* שאקל או תפס שיאפשר לחבר את השרשרת למטרפה, במקרה שלי החור במטרפה לא התאים לאף שאקל שמצאתי אז השתמשתי במחזיק מפתחות שיש לו ציר סיבובי ואזיקון קטן.
* מצית. חשוב להביא משהו שאפשר להדליק איתו את האש.
ציוד הצילום שאתם צריכים הוא המצלמה שלכם כמובן, פנס וחצובה, שלט (בין אם אלחוטי ובין עם כזה עם כבל) ישפרו מאוד את התמונה.
ועכשיו לתכלס.
קודם נרכיב את מכחול האור שלנו, חברו את המטרפה לשרשרת בצורה בטוחה,
עכשיו ניקח מעט מצמר הפלדה ונכניס אותו למרכז המטרפה, ברגע שהוא בפנים נסו לפתוח את הצמר שיהיה כמה שיותר רחב. ככל שהצמר פחות הדוק ככה יש יותר גיצים שנותנים לנו אפקטים יותר מרשימים (אתם יודעים חמצן הוא חבר של בעירה).
הציבו את החצובה ומקמו אותה ואת המצלמה למקום הרלוונטי.
וודאו שהאזור המצולם לפניכם בטוח ושימו לב שהאזור המצולם לא מואר ברקע בדרך שלא תרצו שתופיע בתמונה.
כוונו את המצלמה לתפריט הידני שלה, תפריט M, כוונו את הצמצם כלומר את הF שיהיה איפה שהוא בין 9-11 לפי טעמכם, כוונו את את החשיפה לחשיפה ארוכה למשל חשיפה של חמש שניות, בהמשך תוכלו לשחק עם אורך החשיפה ואפילו להגיע לחשיפות של חצי דקה אם תבחרו.
רגע עוד לא מצלמים, זוכרים שאמרתי שזאת משימה לשניים? עכשיו קיבעו איפה המקום בו יעמוד האדם המצולם, האדם המצולם צריך לעמוד במקומו ועליו להעיר על עצמו עם הפנס שהבאתם ובזמן הזה הצלם יכוון את הפוקוס אליו, אם עשיתם את זה במצב פוקוס אוטומטי זה הזמן אחרי שקבעתם את נקודת הפוקוס להעביר את הפוקוס למצב פוקוס ידני. ככה נקודת הפוקוס נשארת קבועה ומכוונת כראוי.
עכשיו מתחיל הכיף, הצלם תופס את מקומו  וכבר עם אצבע על הדק המצלמה או השלט, המצולם מדליק עם המצית את צמר הפלדה, מכבה את הפנס ובזהירות מתחיל לסובב את השרשרת בצורה אחידה ומנסה לא לזוז מידיי אם הוא רוצה שגם הוא יופיע באופן ברור בתמונות.
זהו.

ואז מנסים שוב. נסו חשיפות ארוכות יותר או פחות, בחשיפות קצרות מאוד המצולם יכול אפילו לא להופיע בתמונה, במיוחד עם לבוש בגדים כהים, בחשיפות ארוכות יהיו לכם אפקטים מרוחים יותר ומוארים יותר.
כשמיציתם את כל כיווני סיבוב השרשרת, אתם יכולים אפילו להתנסות בלהוריד גשם של גיצים, פשוט עימדו כשאתם מחזיקים את המטרפה עם צמר הפלדה במקום ותנו לגיצים להשפך ממנה.
ואחרון, אם לא ברור, היו זהירים, נעליים סגורות, שיער אסוף, נקו אחריכם את השטח, וודאו שאין שום גחל, או גיץ בוער אחריכם ובכלל היו נחמדים אל הסביבה כדי שהיא תהיה שם עבורנו גם בפעם הבאה שנבוא.

מתקשים ורוצים עוד קצת עזרה או הכוונה,

הרגישו חופשי להשאיר כאן תגובה או לשלוח לי הודעה פרטית דרך עמוד צור קשר.