חמישה ימים בלונדון שניה לפני הכריסמס.

אז מה היה לנו…..

המראנו בטיסת בוקר עם וירג'ין אטלנטיק ללונדון,

שידרגנו מראש את הכרטיסים לeconomy delight, כך שבחרנו מראש את המושבים שלנו,

הרווחנו מושבים עם מרווח גדול יותר לרגליים וקיצור תורים. נחמד ששוב יש מקום לרגליים כמו בראשית ימי התעופה האזרחית הפופולרית, הברכיים לא נוגעות במושב שלפנינו ויושבים במושבים זוגיים ליד חלון ולא בשלשות או רביעיות צפופות, הארוחות חביבות ואכילות בהחלט, לארוחת בוקר היו פנקייקים (למבוגרים) ובלינצ'ס עם פירות יער (ארוחת ילדים)מבחינתי היה שווה.

בחזור ארוחת הצהריים לילדים היתה פסטה שהילדה לא אהבה במקום היא טרפה את המנה ההודית שלי.

מבחינת תחבורה בלונדון, אני חובבת רכבת ולכן כבר בהית'רו הצטיידנו באויסטר ששימש אותנו בכל השהות שלנו, גם ביציאה מהעיר לאולפני הארי פוטר ברכבת העילית, גם לאוטובוס ולרכבות.

לנו במלון The Picaddily west end שנמצא ברחוב שפטסבורי בדיוק מול צ'יינה טאון, הלוקיישן שלו מעולה (בדיוק באמצע בין שתי תחנות רכבת), המלון עצמו קטן, מפנק, כולל רצפת חדר אמבט מחוממת אבל החדר קטן,

חיכה לנו חדר מקושט עם פתק חמוד, בלונים, קופסת שוקולד ופיסול במגבות של ארנב יום הולדת לכבוד קטינא וזה פתח את החגיגות בצורה נהדרת עבורנו על הצד הפחות מלהיב אמנם יש ארון אבל משום מה בעיצוב החדר הם החליטו לספח את כל שטח המדפים לטובת כוסות, גביעים, מכונת קפה, מיני בר וחטיפים, שזה אולי נחמד אבל מעצבן כי אז אין מקום לבגדים, אישית לא מתה על הקונספט של לחיות מתוך מזוודה. ארוחת הבוקר במלון היתה לא מרשימה ואיכזבה אז אחרי היום הראשון בחרנו לוותר עליה ולאכול בחוץ. היה נחמד אבל לא נחזור אל המלון הזה במחיר הזה.

ממול המלון יש סניף של  doughnut time  שמאוד אהבנו ודגמנו כמה פעמים/

פיצה טובה יצא לנו לאכול ליד המלון בפניני.

ארוחת בוקר מצויינת יצא לנו לאכול גם בסוהו ג'ו  שיצא לנו להגיע אליה במקרה (נמצאים בצמוד למועדון ארוחת הבוקר) קטינא בחרה הר של פנקייקים עם בננה רוטב טופי קרמל וקצפת שהיה מעולה ביותר אני שמרתי על סולידיות עם טוסט אבוקדו מדליק ותה.

קטינא גם מאוד התלהבה מההבורגר של shake shack

מבחינת קור….לא היה קר, כבר יצא לי להיות בעיר בנובמבר-דצמבר והפעם היה לנו חם, הכובע כמעט ולא בילה על הראש, הכפפות נשארו בתיק. מהר מאוד הפסקנו ללבוש שכבות כי נמאס להזיע, ונשארנו עם שכבה ארוכה אחת ומעיל, נעליים…..הלכנו עם נעלי הרים/שטח שעשו עבודה מצויינת ושמרו לנו על הרגליים, באחד הימים הלכנו עם נעלי ספורט טובות ובאותו יום עייפות הרגליים הורגשה יותר וסייימנו את היום כאובות יותר.

ביום הראשון כאמור נחתנו בעשר בבוקר ובשתיים עשרה בצהריים כבר הגענו אל המלון ויצאנו אל יומינו הראשון.

היום הראשון הוקדש רובו לקניות, שוטטות בסוהו עד אוקספורד, מופעי רחוב (שאפילו לקחנו בהם חלק פעיל) והנאה מהאורות ואווירת הכריסמס הכללית ששורה בעיר, סים קנינו בוודאפון חבילה של 3 ג'יגה בעשרה פאונד, רכשנו מעילים טובים וקלים בפריימרק (15 פאונד חיקוי כלשהו של יוניקלו שהיו מצויינים) בערב עשינו טעות וקפצנו לווינטר וונדרלנד, זאת לא פעם ראשונה שלי בעיר או ביריד הזה, אבל היינו עייפות מידיי עבור זה וסך הכל עדיף היה לנו לוותר, זה נחמד ותו לאו, קצת כמו הלונה פארק של רמת גן, מה שכן לתחושה הלא נעימה תרמה העובדה שהיה קשה לנו למצוא את הדרך החוצה מהמקום, השילוט ליציאה לוקה בחסר והשטח גדול, לקח לנו המון זמן למצוא יציאה כלשהי מהיריד ובשלב הזה היינו עייפות וכאובות כבר, העמסנו יותר מידיי על היום של הטיסה שהתחיל לפנות בוקר סך הכל (סך הכל מד הצעדים הראה מעל 15 ק"מ הליכה).

היום השני שלנו להבדיל התנהל כבר אחרת לגמרי.

בבוקר יצאנו רגלית לכיוון התמזה דרך צ'רניג קרוס, עברנו בכיכר טרפלגר, חצינו את גשר הולכי הרגל מעל התמזה, חלפנו על פני הלונדון איי והגענו לsea life aquarium  שרכשנו מראש עבורו כרטיס משולב עוד מהארץ יחד עם מאדאם טוסו .  האקווריום היה בחירה טובה, נכנסנו ללא תור ישר למרות שהגענו לפני הזמן הנקוב בכרטיס, מהצעד הראשון שגילינו כריש ענק עובר תחת רגלינו התגלתה התלהבות מהמקום מצד הבת מצוושית, בהחלט מרשים, שם בכיס הקטן את האקווריום בירושלים ונרשמה התלהבות גדולה מהפינגווינים שצוללים אל המים ואפשר לראות אותם מעל ומתחת למים בו זמנית.

משם יצאנו עברנו על גשר ווטרלו והתרשמנו מהפרלמנט והגענו אל פארק סנט ג'יימס שהוא אחד הפארקים האהובים עלי בעיר, האכלנו סנאים ונהנינו מהטבע לשעה חביבה.

כשכמעט מיצינו יצאנו רגלית לכיוון תחנת האיסוף של Brigit's afternoon tea bus היה מאוד נחמד,

באוטובוס גילינו שבשולחן לידינו יושבות צמד בת מצווש כמונו, לא זול (הזמנו כרטיסים למושב הקידמי בקומה העליונה) אבל זה היה בדיוק בזמן עבורנו לשבת שעה וחצי למנוחה ובליסה של כריכונים ומאפים, המנוחה היתה בול מה שהיינו צריכות בשלב הזה, נחמד לראות כך את העיר וקטינא התלהבה לטעום את סוגי תה השונים (מהכוס שלי) וקיבלה שוקו טעים משל עצמה, את המשקאות קיבלנו בכוס טו-גו רב פעמית חמודה שלוקחים איתנו להמשך הדרך הביתה, מזכרת נעימה. חייבת להודות שיותר עיניין אותה המזון שהוגש לפניה מהסיור ברחובות העיר שניבט מבעד לחלון.

כשהסתיים הסיור, שבענו ונחנו תפסנו רכבת למאדאם טוסו, אני חייבת לומר שלא רציתי ללכת אבל המתבגרת התעקשה על זה עוד מהארץ, והיא עפה על המקום, שוב נכנסנו במהירות וללא עיכובים ישר אל השטיח האדום, גולת הכותרת במאדאם טוסו עבור המתבגרת היה החלק האחרון של מלחמת הכוכבים ומאוד נהננו (כן אפילו אני) מסרט ה 4D של גיבוריי מארוול.

משם שבנו למלון למנוחה קצרה, ואז התארגנו ויצאנו לארוחת ערב באזור המלון והליכה רגועה אל תאטרון שפטסבורי שנמצא במרחק קצר, הזמנו מראש כרטיסים למחזמר Juliet & שהיה להיט מטורף, התאים בול לגיל ולסגנון של המתבגרת (ויסלחו לי חובבי מחזות זמר מלך האריות ושאר הלהיטים הרגילים נפסלו על ידי המתבגרת מראש) .

המחזמר מציג טוויסט מעניין על שייקספיר (הוא גם דמות במחזה עצמו) ורומיאו ויוליה (מה היה קורה אם לא היתה מתאבדת), מנוקד בשירים מקפיצים ומוכרים של כותב השירים והמלחין מקס מרטין (תמצאו את עצמכם שרים שירים מוכרים של מבצעים כמו בון ג'ובי, בריטני ספירס, קייטי פרי, בקרסטריט בויז ועוד), בקיצור המחזמר הזה היה הצלחה מסחררת הילדה עד עכשיו שרה שירים מהמחזמר, התלהבה מהסיפור עצמו עם התמה של בחירה חופשית כמוטיב מרכזי ומההומור ששזור בעלילה. לכו לראות. מגניב, עדכני ולא תוצר של דיסני.

סך הכל ביום הזה הלכנו איזה 14.5 ק"מ אם מישהו מתעניין במד הצעדים שלו. יום מעייף אבל בנוי בצורה מאוזנת ככה שלא הרגיש שגמר אותנו. לדעתי היום הכי מוצלח שלנו בטיול הזה.

היום השלישי שלנו בעיר היה יום שבת, החלטנו לבקשת המתבגרת לשנות את הלוז ובמקום לצאת לקמדן  לצאת לארוחת בוקר (ההיא מההמלצה למעלה בסוהו גו' ולקניות באוקספורד) ומשם לכיוון אוקספורד כי המתבגרת רצתה לחזור ל lush ולקנות עוד כמה פריטים שהתאהבה בהם ב  new look

באותו יום כל החנויות התחילו כבר את מבצעי בלאק פריידי מוקדם (מי אמר ג'ינסים בגאפ ב 50% הנחה?), משם חזרנו למלון לשים את הקניות ויצאנו לכיוון תחנת יוסטון בדרכנו לאולפני וורנר אל הסטודיו של הארי פוטר, מסתבר שבנובמבר-דצמבר יש בשבתות עבודות בקו הרכבת ולכן בוטלו רכבות האקספרס, אחרי בלבול קל עלינו על הרכבת הרגילה לווטפורד ג'נקשן, לקח לנו 50 דקות להגיע במקום 15 (כי לא היה אקספרס), המתבגרת קצת נלחצה מהאיחור אבל כשהגענו לשאטל איש הביטחון הרגיע ואמר שהיום כולם מאחרים ולא עושים עם זה בעיות, הגענו לאולפנים בסביבות ארבע וחצי במקום בשלוש אחה"צ ונכנסנו ללא בעיות ובלי שאף אחד בדק את השעה, הילדה התלהבה בטירוף מהמקום, בסיום המסלול אכלנו בקפיטריה ארוחת ערב, האמת גם לפני תחילת המסלול הצטיידנו בשוקו חגיגי ומאפים בסטארבאקס המקומי שבאולפן ושבנו את הדרך חזרה למלון למנוחת הלילה שלנו.

סך הכל ביום הזה הלכנו משהו כמו 12 ק"מ ברגל.

היום הרביעי שלנו התחיל בסיור שהזמנו מראש עם שרון מטיילת בלונדון בשכונת שורדיץ, בקבוצה שלנו היו 12 נשים, 5 זוגות מתוכן היו אמהות ובנות (מצווה), בחרתי את הסיור עם שרון דווקא כיוון שראיתי המלצות עליה דווקא מהורים לבנות מצווה, רציתי סיור  שמתמקד באוכל שבנות 12 אוהבות ואומנות רחוב, וחשבתי שבת ה 12 שלי תהנה לעשות קצת הפסקה מהאנגלית אחרי כמה ימים אינטנסיביים, בשיחה מקדימה עם שרון היא התגלתה כמאוד נחמדה ונעימה, בתאריכים שהיינו היו כמה סיורים בחרתי לנו מראש את זה שהיא סיפרה לי שנרשמו אליו עוד בנות מצווה, כדי לתת למתבגרת חווית טיול בנות, זה השתלם בענק. בסיור פגשנו פעם שניה את את החברה החדשה מסיור האוטובוס וביתה המקסימה, הבנות כבר הרגישו נח אחת עם השניה ונראה היה שהן מכירות מאז ומעולם, מהר מאוד הן עזבו אותנו המבוגרות וקיבצו סביבן בהמשך את שאר בנות המצווה מהסיור לחברות וצחקוקים, היה מגניב שמח ומשמח. ברמה הטכנית יותר, שרון הכינה עבור כל אחת מהבנות גודי באג לכבוד יום ההולדת, ובמהלך הטעימות המצוינות שעשינו במהלך היום גם עשינו הדלקת נרות על קפאקייקס אישים לבנות, הטעימות במהלך הסיור היו מגניבות ומגוונות תוך התאמה לטעם האישי של הילדות ושל המבוגרות, ככה שאף אחת לא יצאה מאוכזבת או חלילה רעבה.

בסיור עצמו מאוד אהבתי את הטעימות מאוטולונגי, dark sugars ו soft serve society (גלידת קוקוס אפורה) וממש נהניתי מסיידר תפוחים חם. חייבים לחזור לבקר לישיבה ארוכה יותר.

שווה ביותר, אם אתם מתלבטים איזה סיור לקחת, אם אתם עם ילדים שרון מתאימה ביותר.

משם, אחרי שהיינו צריכים להפריד בין הבנות שניסו לארגן מפגש מאוחר יותר לאותו ערב, לקחנו אוטובוס למרכז העיר ומשם תפסנו רכבת לקמדן, כיון שהיה יום ראשון היה מאוד עמוס ומיצינו מהר ומשם המשכנו חזרה למרכז העיר כי המתבגרת רצתה להכנס להמליס ולחנות של דיסני (שהיא מסתבר לא התרשמה מהם, אמרה שזה לקטנים בדיעבד) המשכנו לכיוון מוזיאון הטבע ונכנסנו להחליק על הקרח, קנינו את הכרטיסים במקום ונכנסנו ישר למקצה הבא שהכניסו (מכניסים כל שעה עגולה), היה כיף ומאוד יפה אבל כיוון שהיה יום ראשון היו לא מעט אנשים. לא פגם לנו בהנאה.

ואם אתם עדיין עוקבים אחרי מד הצעדים היום הלכנו כמעט 14 ק"מ.

ביום האחרון שלנו החלטנו לקחת את הדברים באיזי, עשינו השלמות, קפיצה קטנה לקובנט גארדן, הצטיידנו בקופסת דונאט לדרך לנשנש וחזרה למלון לצ'ק אאוט, תפסנו מהמלון מונית כי היינו באיחור לשדה, התכוונו לסוע לפדינגטון לתפוס את ההית'רו אקספרס אבל בסוף הנהג הציע לנו נסיעה במחיר סביר ובקצב מהיר ישר אל הטרמינל, הגענו שעתיים לפני הטיסה עברנו תוך דקות את עמדת החזרי המס וקיבלו החזר במזומן (דולרים) וישר לבידוק והופ למטוס.

עוד  נקודה להורים למתבגרים נראה שלונדון היא בירת הווגסוורת כל מקום יש מחלקה של הארי פוטר, הילדה נתקעה בכל אחת מהן, מה שכן למי שבעיניין ולא נוסע לסטודיו וכן רוצה חנות מתנות בנושא שנראית יפה יש אחת מגניבה בשם בית הלחשים house of spells על רחוב צ'רינג קרוס.

כמו תמיד לונדון היתה טובה אלינו וחזרנו לפני שהספקנו כל מה שהיינו רוצות

אבל עכשיו אפשר לתכנן את ההביקור הבא שלנו בה.

כאן חוגגים.

אני מוצאת את עצמי שקועה בנושא לא רק בעבודה שלי אלה גם בחיי הפרטיים.

הרבה שיחות עם חברות ואימהות של בנות המחזור של ביתי נסובות סביב הנושא.

מי עושה במועדון, מי אירוע באולם ומי עושה רק משהו מצומצם?

להזמין את כל השכבה רק את הכיתה או קומץ חברות לפעילות משותפת?

מי עושה משהו למשפחה וחברים והאם בבית או במסעדה?

ואולי לדחות  לעונה אחרת במעט את האירוע או להבדיל את טיול בת המצווה.

או לעשות גם טיול בת מצווה וגם אירוע?

הנושא מקיף אותי ואני מוצאת שיש לי נקודת מבט אחרת על הנושא, כי פתאום המקצועי והאישי השנה מתערבבים.

אנחנו כמו שסיפרתי טסות לטיול בנות, מסיבה כרגע לא על הפרק אבל אני לא משוכנעת שההחלטה הזאת סופית בהכרח.

אין תשובה אחת נכונה למה נכון לכולן.

אבל יש לי כמה מסקנות ביניים לגבי איך לקבל החלטות על מה נכון עבורכם.

לדעתי השיח בנושא צריך להתחיל בהחלטה הורית תקציבית.

כמה אתם מוכנים להשקיע בנושא ומה העיקר עבור המשפחה שלכם ומה תפל.

לא הכל חשוב באותה מידה לכל המעורבים, סבא חושב שצריך להזמין את כל החברים והעבודה כי הוא גאה נורא או "חייב" והנכדה להבדיל תמות מבושה בפורום כזה גדול שבו היא וחבריה יהיו מיעוט,

או להבדיל יש נערות שחולמות על אירוע במועדון עם כל הטקס, זיקוקים, נצנצים וכניסה במרכבה וההורים רק המחשבה על אירוע ראוותי עושה להם פריחה.

כאמור יש משפחות שחשוב להן אירוע משפחתי מורחב ויש כאלו שיחשיבו את זה ככאב ראש מיותר.

יש כאלו שיעדיפו להשקיע את מרצם וכספם בצבירת חוויות משותפות בארץ או בעולם ואחרים המחשבה על מסע ישראלי באבק ללא מזגן יגרום להם לתחושת מחנק.

אין נכון ולא נכון.

שבו בינכם לבין עצמכם והחליטו על תקציב וסדרי עדיפויות.

אני מציעה בראש ובראשונה לחשוב על מה ישמח, אבל באמת ישמח את הבת הפרטית שלכם,

מה יתאים לאופייה ולרצונותיה ואיזה מסגרת תקציב ריאלית נוחה לכם לצורך העניין.

אחרי שעשיתם את זה, קיראו לנערה ושאלו את פיה.

לפעמים תופתעו, לא כולן רוצות אירוע גדול, הרבה יעדיפו משהו אינטימי עם קומץ חברים, או מסיבה כיתתית, ולעיתים דווקא להפך, תהיו בטוחים שהבת הצנועה והביישנית שלכם לא בעניין והיא דווקא תרצה מסיבה גדולה או להבדיל תעדיף טיול בת מצווה או רק בוק ללא מסיבה.

וחלק בניגוד לציפיות דווקא ירצה להיות כמו כולן אחרי ביקור במספר אירועים וישנו את דעתן ממה שאמרו לכם בתחילה.

אנחנו כאמור בחרנו בטיול בנות+בוק (שחלק ממנו כבר צולם וחלק ממנו יצולם בטיול שלנו) בהתאם לרצונה של הבת המצווש הפרטית שלנו אבל כמו שאמרתי קודם העונה התחילה ויש מצב שבגיל 12 היא תתחרט ואולי כן תרצה גם איזה פורמט של מסיבה עם חברות.

אז היו קשובים באמת למה נאמר ומה לא נאמר.

יש כל מיני קומבינציות לציין ולחגוג ואין משהו נכון אבסולוטית לכולן.

הדבר היחיד ששמתי לב שכל מי שעושה אירוע, בין אם בבית, במועדון, מסעדה או באולם היא העובדה שמשום מה כולן בוחרות ללבוש לבן.

לא יודעת למה.

ניחא.

יש רמות שונות של הפקות לעניין,

לא פעם מה שהכי פשוט למראית עין הוא הכי זול (אירוע בבית הוא קצת כמו שיפוץ, אתה יודע עם איזה תקציב אתה מתחיל אבל לא יודע בכמה זה יגמר).

לא בהכרח אירוע באולם הכי מפואר ויקר הוא הכי מוצלח בעיני האורחים בדיעבד.

אני שמה לב בקרב הילדים בסביבתי כי אירוע במועדון הוא הכי נחשק, הילדים חוזרים ממנו נלהבים ומפוצצים אדרנלין,

נראה כי הם מעדיפים אירוע שכזה ועדיף שהמבוגרים בו יהיו בלתי נראים (חפשו מועדון עם חדר  "אקווריום" מבודד מרעש למבוגרים).

יש מועדונים ברמות מחירים שונות אבל נראה כי ההוצאה על אירוע במועדון היא באופן ניכר זולה יותר מהפקה באולם אירועים.

מועדונים שונים מציעים חבילות שונות וערימות של שדרוגים והתאמות, קחו מה שמתאים לכם, אבל אם אחד הרכיבים בחבילה לא לרוחכם בקשו להמיר אותו ברכיב שדרוג אחר.

כמעט תמיד יש מקום לגמישות.

בררו עם הבת שלכם מה היא הייתה רוצה, מה היא חולמת עבור עצמה, לא כולן רוצות לשיר או לרקוד מול כולם. זה לא מובן מאילו.

אותו הדבר דרך אגב בבחירת הצלמת לבוק וסגנון הצילום לאלבום (גם אם קיבלתם צילום בוק בחבילה דרך אגב),

יש נערות שפורחות באלבומים עם הפקת איפור\שיער וחוויית דוגמנית ליום אחד, אחרות ירגישו שלא בעורן וכל הפורים הזה לא יבוא להן בטוב.

חשוב לעשות זיווג נכון בין החלומות שלה והציפיות והגבולות ההוריים שלכם.

שאלות שחשוב לקבל עליהן תשובה,

אם קיבלתם בחבילה צילום בוק בת מצווה או אתם מחפשים עכשיו צלם בעצמכם….

• שאלו מי הצלם, שם+שם משפחה וקישור לעבודות שלו. זה מונע אכזבות שלכם ושלה.  לפעמים תגלו כי הצילום בדיעבד לא עמד בסטנדרט שלכם או בציפיות שלה לחוויה.

• שאלו מה כולל הבוק, והפרידו את העיקר מהתפל, חשוב יותר לדעת (לטעמי), כמה תמונות מעובדות מקבלים (לוודא שכל התמונות באלבום עברו עיבוד אחרת זה מסביר למה המחיר נח מידיי), מה גודל האלבום ? אלבום ענק זה אולי מרשים ונחמד אבל אם יש בו רק 20-30 תמונות באלבום אתם משלמים על גודל ולא על תוכן.
• שאלו איפה מצטלמים, בסטודיו/אולפן או צילומי חוץ או שילוב, וודאו שזה מתאים לציפיות של הילדה. שוב, מהות ותוכן אלו הדברים החשובים.
• שאלו האם הבת שלכם היא המצולמת היחידה באותו יום, לא כולן מצטלמות טוב עם קהל או בסרט נע, לא כולן נהנות מחוויה משותפת עם חברות וחלק אפילו נבוכות לראות אחרות שעשו זאת טוב יותר מהן בסמוך.
• שאלו האם מדובר בצלמת או צלם, כמה החלפות בגדים יהיו (אם בכלל) ואיפה מחליפים בגדים.
• אבל הכי חשוב תנו לילדה לראות עבודה של הצלמת , בבית בשקט, בנחת ובלי לחץ, ולראות, באמת לראות שהיא מתחברת לסגנון ושזה מה שהיא רוצה.

אני כשלעצמי מאמינה שראוי שיהיה ליום הצילומים ערך מוסף,

אני חושבת שזאת יכולה להיות חוויה משפחתית ונשית מעצימה, שתהיה מגבשת יחד עם המלווה שלה ליום,

חשוב לטעמי שביום הצילומים הזה, תהיה התנסות בסביבה בטוחה ומוגנת בביטוי עצמי מול העולם,

משהו שיגרום לה בלהגיש נח בעורה כמו שהיא, יפה. משהו שתהיה גאה בו ותקבל עבורו פרגון מחבריה ומסביבתה,

שתאמר זאת אני: מורכבת, יפה וגאה!

לקביעת יום צילומים

התקשרו עכשיו 052-2429418

לשבת על נקודה ולא להרפות,

To obsess  על נושא,

כמו ילדה בחנות ממתקים,

סוג של חננה של תחקיר,

אני מניחה שזה מה שהופך אותי לטובה במה שאני עושה,

כי אני לא מפסיקה לחפור בנושא הנבחר, בין אם זה הסט הבא שאני חולמת עליו

(אל תתפלאו אם בקרוב תראו סט מגניב של צילומי לילה עם מברשות אור, כי אני עסוקה עכשיו כבר תקופה בלחקור את הנושא וללקט את החלקים כדי לבנות לעצמי חרבות אור מגניבות),

בין אם זה הרצון להפיק לבת מצוושית הפרטית שלי (ובהתאמה כל שאר הבת מצוושיות האחרות אחריה זוכות גם מהרעיונות ומהניסיון) בוק שעוד לא נראה.

ובין אם זה טיול הבת מצווש הבא עלינו לטובה.

אני מוצאת משהו מאוד מבהר ומרגיע עבורי ביכולת להניח בצד נושאים אחרים, להניח לשחיקה של החיים, ולהתפס על נקודה ולתחקר לה את הנשמה.

זה סוג של כיף. נקי. לא מזיק.

להפך, כיף מועיל שמביא לצמיחה ולהנאה גדולה.

מייצר התרגשות לבאות.

אחרי החגים מאחורינו כבר.

ובין סט צילום אחד למשנהו.

אני חיה בת מצווש.

טיול בת מצווש.

אובססינג מאץ'?

כן בהחלט!

מניסיונות להרכיב ימים מעניינים ומאוזנים,

שמוכנים גם למזג אוויר רטוב (השלמתי עם העיניין של קר) וגם מאפשרים עצירות מנוחה כי אחרת הכל יכאב לי.

גם מאפשרים להגשים כמה שיותר מהדברים שאנחנו רוצות, וגם מאפשרים גמישות בלי להרגיש במירוץ לסימון וי V.

ממעקב אחרי מזג האויר המקומי (כן הולך להיות נובמבר הקר יותר מאז 2010 לפי התחזיות) דרך התעדכנות בכל הארועים המעניינים לכבוד החג בעיר כל יום יש משהו חדש ללמוד עליו.

ובין קריאת תפריטים של מקומות שמעניינים אותי שאני רוצה לוודא שגם לקטינא יהיה מה לאכול שם (בררנית עם היסטורה של אלרגיות מסכנות חיים).

ומתחקיר של איפה אני אצלם מה (בתקווה שתשתף פעולה ונוכל לארגן גם תמונות בת מצווש בניכר) ואיזה מצלמה לקחת איתי ואיזה עדשה.

הטיסות הוזמנו, המלון גם.

ממש השבוע הזמנתי כרטיסים לאטרקציות.

אפילו למחזמר למרות שלא אני ולא היא היינו בעניין

(ויסלחו לי כל חובבי מלך האריות, זה לא עשה לנו את זה),

בשיטוט ברחבי הגוגלספירה נמצא (בטעות, לא התכוונתי) מחזמר שנראה מדליק,

& Juliet  עם רעיון פתיחה רדיקלי: מה היה קורא אם יוליה (כן ההיא מרומיאו ויוליה)

לא היתה מתאבדת אחרי שמצאה את רומיאו מת (מה היא משוגעת?) .

אז קטינא (כבר לא כל כך קטינא זאתי) ביקשה  ואחרי מחשבה,

מחקר קל על מקומות ישיבה וכלייה שתרמתי לתיאטרון לטובת כרטיסים להצגה גם זה נכנס ללו"ז.

עכשיו רק נותר לחכות שהימים יעברו, לארוז (ולהשאיר מספיק מקום במזוודה כמובן), לסיים את העבודות שמתוזמנות לי עד הטיסה.

לרענן את הידע הכללי שלי על לונדון וההיסטוריה שלה (בבית טיודור יש שליטה כמובן),

ולהמשיך לתחקר את כל מה שהעיר מציעה לנו בימים האלו של לפני החג.

 ? Obsessing much

 !!! indeed

אז תודה לאיש, למשפחה ולחברים שלי (וגם ללקוחות שלי שאנחנו יחד באותה סירה ומגלות שהצלמת שלהן נורא אוהבת לדבר על טיול הבת מצווה)

שסובלים את הנעלות הלסתות שלי על נושאים והרצון שלי לדבר ולהתעסק רק בהם.

זה לא פוסט על צילום הפעם,

פוסט אישי.

בלי מטרה ברורה, אפילו לא הייתי בטוחה אם להעלות איתו תמונות בכלל,

אבל בסוף החלטתי על למה לא, הרי כולנו עמוק בפנים ילדים בחנות ממתקים.

השנה הבת מצווש הגיעה אלי הביתה באופן אישי.

כאן חוגגות. אוטוטו אורזות וטסות.

היעד: לונדון.

מתי? בעונה הקרה הכי חמה מוארת ויפה.

אז חשבתי לעצמי כיוון שאני כל כולי בעינייני הנסיעה הקרובה ללונדון,

ונכון שהייתי בעיר הזאת לא מעט פעמים ועדיין לא מיציתי, אבל

הפעם זאת נסיעת בת מצווש, טיול בנות אני והיא.

וכיוון שאני לא היחידה בקלחת הזאת.

ובעוד בנסיעות קודמות נסעתי,

לרב כמעט וללא תכנון מקדים כי אני פשוט אוהבת לחיות את העיר,

הפעם חשוב לי לתכנן כי…בכל זאת…בת מצווש….עם הטינאייג'רית המתחילה שלי ואני רוצה שהכל יזרום פיקס.

אז מסקנות ביניים עד כה…..

• תחקיר. תחקיר. תחקיר. לא של מה יש לעיר להציע (ולא חסר לה) אלה מה הציפיות של הנערה, מה היא אוהבת ובמה היא מתעניינת (כן גם כשזאת נסיעה בהפתעה אפשר לשאול שאלות מנחות שיתנו לכם מושג מה העיקר ומה תפל בעיניה).
• אין שום אתר חובה שבאמת חובה להיות בו. זאת צריכה להיות הנחת המוצא של המסע הזה. יש לכם תקציב וזמן מוגבל, עדיף להנות ממנו בנחת. להכין לו"ז עם עוגן פעילות יומי ולבנות אופציות סביבו, ככה כשבזמן אמת תגלו שמיציתם מהר מקום מסויים או שבא לכם עוד זמן שם אין מה להלחץ. במקרה הזה google map  וגם אפליקציית טריפ אדוויזר הם חברים שלנו. אם זאת לא נסיעת הפתעה תנו לילדות לשבת על זה ולסמן בלבבות כל מה שמוצא חן בעינהן, זה גם סוגר לכם את פינת התחקיר לא רע וגם נותן לכם מושג מה הפוקוס של הטיול יהיה.
• עוד דבר חמוד לעשות הוא לקנות מחברת יפה ולתת להן לרשום כל מה שמעניין אותן, בהמשך תכניסו לשם את הלו"ז כתוב, כרטיסים מודפסים מראש ובסוף כל יום הילדה תוכל לסכם את היום ותשאר לכם מחברת מסע מגניבה להנציח את העיניין.
• בתי קפה וורודים, קינוחים מגניבים וכל מה שנראה מעולה באינסטגרם הולך לנצח כמעט כל אטרקציה היסטורית שתציעו, שתדעו ולא תתאכזבו.
• אפרופו אינסטגרם, קחו מצלמה או טלפון עם מצלמה טובה, דעו לתפעל אותם בצורה סבירה, לא צריך להיות עבד לצילום אבל לימדו לצלם את הילדה ככה שתוכל להשוויץ לחברות, אם החברות לא רואות זה לא קרה.
• צילומי בת מצווש, אפשר לשלב בטיול בתשלום או להבדיל אם אתם יודעים לצלם תמונה סבירה עם מצלמה סבירה (חשוב מצלמה סבירה כי אחרת ההדפסה בהמשך תראה בהתאם) לצלם בעצמכם, לא כל צילומי הבת מצווש צריכים להראות כמו פרסומת למשרד התיירות המקומי העיקר הוא הילדה ולנוסעים בעונת האורות החגיגית יהיו הרבה אופציות מגניבות לצילום, אחר כך תוכלו לבקש ממי שעושה לכם את הבוק לשלב את זה באלבום או לערוך בעצמכם אלבום לצורך העיניין (אני יכולה לכתוב עוד המון על הנושא אבל אפסיק כאן).
• 95% שגם הילדה שהכי פחות מתחברת לקניות תבקש להתרכז בזה (הבת שלי לדוגמא).  הייתרון הגדול הוא שזה קיים וזמין בכל מקום . לא צריך להתרגש. פשוט להחליט מראש על תקציב בזבוזים, הרוב יהיו מרוצות מפיצ'פקעס קטנים, לא יקרים ואופנתיים מעולם התוכן של הגיל הזה. אין מה לתזמן זמן שופינג מטורף עבור זה, הן נהנות בדיוק כמונו מלגלות את הרחובות המגניבים ותצוגות הראווה הקיימות שלא כמו בארץ. בנוסף עשו לעצמכם טובה אם כבר פשטתם על החנויות איתן נסו לא לפשוט על חנויות המותגים המוכרות מהארץ, בשביל זה יש את מגוון קניוני עזריאלי, יש המון אופנה מגניבה וטרנדית בלונדון (חולות נעלים לא לוותר על חנות irregular choice  ברחוב קרנבי).

  

• תמדדו את המעיל שלהן משנה שעברה עכשיו מספיק זמן לפני הטיסה, כדי לוודא שהוא לא קצר עליהן פתאום, אותו דבר לגבי נעלי ההליכה הנוחות יותר שלהן' אחרי קיץ של סנדלים וכפכפים שלא תגלו הפתעות.
• עוד דבר בעיניני נעליים נעלי התעמלות נוחות זה אחלה אבל עם הן נעליים "נושמות" מבד יהיה להן קר. מרגישים את הרוח .זאת טעות שכבר עשיתי ולא אעשה שוב.
• לגבי איך לבנות את היום, יש המון דברים לראות בלונדון ואמנם היא לא קורעת את הרגליים כמו פראג (שרק המחשבה עליה מכאיבה לי שוב ברגליים בגלל הריצוף האיום), אבל תזמנו דברים שגם מאפשרים מנוחה וישיבה, אל תשכחו גם להאכיל אותן כל פרק זמן סביר כדי שלא יתהפכו עליכן מעייפות והתרגשות.
• יהיו דברים שהם מאסט ולא יעניינו אותן בכלל, ותרו מראש או שלבו את זה עם משהו שכן מעניין אותן .
• הן בנות 12, הם מקסימות, ויפות וחכמות ועונות בחזרה אבל עדיין ילדות בעיר זרה, שיחה מקדימה על מה מקובל ומה לא מקובל ימנעו עגמת נפש (התנהלות ברכבת למשל, שמירה על צד ימין במדרגות, מה עושים אם פתאום לא רואות אתכם).
• התאימו את הטיול לרמת האנגלית שלהן.
• התאימו את האטרקציות למזג אויר אחרת תשמעו הרבה קר לי, משעמם לי ומתי הולכים מפה.
• בעוד בטיסות אחרות פחות חשובה לי חברת התעופה, בטיול כזה דווקא חשוב לי, גם בגלל החוויה אבל בעיקר כי חשוב לי ששעות ההמראה והנחיתה יהיו משהו שיהיה נעים ולא קשה ומעייף לה מידיי כי למי יש כח לטינאייג'רית זועפת.
• וטיפ אחרון להגברת ההייפ לקראת הטיול…..אנחנו שמנו אפליקציה\ווידג'ט עם ספירה לאחור בטלפון שלה עם הספירה עד ההמראה.

יאללה תוסיפו טיפים שלכם….

מעניין אתכם שאמשיך לעדכן בנושאי בת מצווש?

עדכנו אותי ואולי זאת תהפוך לסדרת רשומות בדרך לטיול הבת המצווש.

מה בדיוק הקטע עם צילומי תדמית?

איך עושים את זה ולמה לא כל מה שראיתם אצל הקולגות מתאים לכם.

צילומי תדמית.

בדרך כלל כשחושבים על המונח הזה מה שקופץ לראש הוא תמונה מלוטשת, מקצועית,

תמונה של חצי גוף, המצולם עומד לבדו מול המצלמה במבט משמעותי או חצי חיוך עם רקע אחיד (תנו לי להמר שאתם מדמיינים עכשיו רקע שחור, לבן או כחול?).

אז זהו…..ש…..זה נכון לעסקים מסויימים אבל צילומי תדמית הם הרבה יותר מזה והם לא חייבים להיות כאלו.

יתרה מזאת יש עסקים שצילום תדמית שכזה הוא החמצה אדירה עבורם.

בעידן שלנו שהשיווק הוויזואלי הוא משמעותי, לנראות שלנו כעסקים קטנים או גדולים יש משמעות.

בין אם אתם משתמשים במדיה חברתית ככלי לקידום העסק, בין אם אתם משתמשים באתר האינטרנט שלכם או אפילו אם אתם נשענים על פרסום מודפס.

לדרך בה אתם מציגים את עצמכם יש משמעות.

ואני רוצה לדבר קצת על הדרך לבחור את הסגנון הרלוונטי לכם בצילום והצגת העסק שלכם,

אני חושבת שזה משמעותי לא רק עבור עסקים גדולים אלה דווקא אפילו יותר עבור עסקים ונותני שירות קטנים יחסית או בתחילת דרכם.

קודם כל ולפני שניגשים לצילומי תדמית כי אמרו לכם שאתם חייבים כאלו.

אני מציעה לשבת ולחשוב ולהכין רשימה אפילו.

כשמגיע אלי לקוח או לקוחה לצילומי תדמית אני מבקשת מהם שנכין "שעורי בית"

ונאפיין כמה דברים.

• אני מבקשת שיספרו לי על העסק ועל עצמם.
• אני מבקשת שיספרו לי על הלקוחות הקיימים שלהם, מה מאפיין אותם? האם מדובר באנשים מתחום מסויים ומוגדר או שפלח השוק שהם פונים אליו מגוון?
• איך מערכות היחסים שלהם עם הלקוחות, האם מדובר בעסק שנשען על לקוחות חוזרים? האם מדובר בשירות שלקוח ייקח לעצמו לעיתים רחוקות ואין צורך בביקור חוזר?
• אני מבקשת לדעת מה המין השולט של לקוחות העסק כרגע ואפילו מה הגילאים של הלקוחות/

אחרי שאפיינו את הקיים, את מה שיש כבר, אני מבקשת לאפיין יחד איתם את הרצוי, את המקום אליו ירצו לקחת את העסק או השירות שלהם.

לפעמים תמונות יכולות להיות מעולות, לספר עליכם דברים נהדרים, להלל את המוצר שלכם אבל לפספס לחלוטין את קהל היעד שלכם, ולכן חשוב לאפיין את המטרות באופן ברור ואת הלקוחות באופן ברור אפילו יותר.

יתרה מזאת אם כבר הגעתם לשלב בו אתם פונים לצילומי תדמית, חשוב לחשוב עוד קצת קדימה ולתכנן את צעדיכם,

האם אתם רוצים רק תמונות עבור הכנס הקרוב שבו תשתתפו? האם חשוב לכם תמונות יפות של העסק  או החנות עבור ידיעון הפרסומת שתוציאו?

לכל זה יש משמעות בבחירת סגנון הצילום שתבחרו (בסטודיו? בבית העסק? או במקום אחר שרלוונטי למסר שלכם).

אני תמיד ממליצה למצולמים שלי אם כבר הגיעו עד אלי, פינו את הזמן, השקיעו את הממון בצילומי תדמית,

שישקיעו מחשבה כמה חודשים קדימה ויגדירו לעצמם יעדים שבהם הם הולכים להשתמש בצילומים, בין אם בפוסט מידע שבועי בניוזלטר או בפייסבוק,

ובין אם את בעלת עסק או בלוגרית שנשענת על עדכון קבוע באינסטגרם וצריכה מאגר תמונות לשאוב מהם כדי ללוות את הפוסטים שלך.

חשוב לאפיין את כמות המסרים שתרצו להעביר בתקופה הרוולנטית כדי שלא תצאו מיום הצילומים בתחושת פספוס שחבל שלא עשינו ככה או אחרת בנוסף לכל מה שכן עשינו.

אחרי שדיברנו על כמות, בו נדבר על איכות, בו נדבר על אפיון.

למסרים שאתם רוצים להעביר יש ערך אבל….יש המון דרכים להעביר את המסרים שלכם,

אנחנו חייבים לא רק לייצר תמונות יפות אנחנו חייבים לייצר תמונות אפקטיביות עבור קהל היעד שלכם.

חשוב לי שהמצולמים שלי יזכרו שלא תמיד נכון לחשוב על עצמם כעל הלקוח הפוטנציאלי של העסק שלהם.

חשוב להפריד בין ההזדהות שלנו עם הלקוחות והעסק שלנו שיקר לנו, לבין העובדה שלרוב יש הבדלים, לעיתים קלים לפעמים משמעותיים, אבל הם קיימים וחייבים להתייחס אליהם.

אנחנו לא הלקוח הפוטנציאלי של העסק שלנו ואנחנו חייבים לכבד אותו ולנסות לשווק ללקוח שלנו כמו שהוא היה רוצה שישווקו לו ולא כמו שאנחנו היינו רוצים שישווקו לנו.

חשוב לי שהמצולמים שלי ואני נערוך רשימה מסודרת של דברים ש"אסור לפספס" עבור יום הצילומים שלנו כדי שתהווה את השלד הבסיסי עבור יום הצילומים,

בין אם מדובר ברשימת תרגילי כושר ספציפיים, או רשימת החלפות בגדים או אפילו רשימת "מסרים" שצריך לתרגם לאימאג'ים.

הרשימה הזאת עוזרת לי ולהם לא להיסחף ביום הצילומים אחר רעיון מדליק שהתפתח ביום הצילומים ולשכוח את העיקר,

כך מרוויחים גם את האפשרות לפתח רעיונות חדשים במהלך היום אבל גם לא לשכוח למה הגענו לפה מלכתחילה.

כל אלו עוזרים לנו לבנות ביחד יום צילום אפקטיבי, יום צילום שהכל תוכנן בו בקפידה מהמיקום בו נצטלם,

הצבעים שנבחר לאפיין את התמונות בהן ושיתאימו עבור המותג שלכם (בין אם בבחירות בפועל של בגדים ואיפור ובין אם בבחירות העריכה של התמונות אחר כך)

ועד ההגדרות של איזה תוצרים תקבלו לידיכם וכמה מהם כך שיוכלו לשמש אתכם בצורה מיטבית לאורך תקופת הזמן שתגדירו.

בחרתי לשתף כאן תמונות שצילמתי עבור מאי  שפר וספיר תורג'מן, מאמנות כושר,

הן נועדו להראות איך אפשר לשווק בדרכים שונות את אותו עסק עבור קהלים שונים רק ע"י שימוש בעולמות דימויים ויזואליים נבדלים.

בעבודה עם מאי וספיר איפיינו יחד את קהלי היעד שלהן,

הן השחיזו את המסרים שלהן היטב והכינו שעורי בית עוד לפני שנפגשנו ויש להן לא מעט חומר שהן חשבו קדימה שירצו להעביר אל לקוחותיהן כחלק מהשירות הנהדר שהן מציעות.

יש להן תכנית ברורה וסדורה שהולכת להתגלות במהלך השנה הקרובה.

אבל עדיין כשנפגשנו ושוחחנו עוד לפני יום הצילומים שלנו, גילינו כי יש להן כמה סוגי קהלי יעד, שהדרך לפרסם עבורם צריכה להבדל לעיתים מבחינת הדימויים הויזואליים כדי להיות אפקטיבית.

מחד יש להן קהל יעד שיתחבר טוב יותר לדימויי אנרגיה וכח, צבעים עזים וחדים.

רצינו תמונות של עשייה בועטת, תמונות שיראו את הדרך אל המטרה הנכספת.

מאידך רצינו שהתמונות יצולמו במקום נגיש, מוכר ולא מאיים.

בחרנו ללוקיישן הראשון שלנו פארק, גינה ציבורית יפה ונגישה מהסוג שמוכר לרובנו.

התמונות הללו ידברו היטב לסוג הלקוחות שכבר מתחבר לעולם הכושר והבריאות.

התמונות הללו מדברות היטב את המסר שהן רוצות להעביר ומתאימות לפלח השוק הגברי והנשי אותו  הן רוצות להגביר וחשוב מכך לשמר במסרים שלהן.

אלו תמונות חדורות מטרה.

מאידך יש פלח שוק שלם שתמונות כאלה, הגם יהיו מאוד יפות ומוערכות על ידו,

תמונות כאלו יפספסו את המטרה עבורו כי הן מאיימות עבור אלו שטרם נכנסו לעולם הכושר או נמצאים רק בתחילתו של המסע שלהם.

ולכן בחרנו לצאת ללוקיישן שני רגוע יותר, בחרנו בגדים בצבעים שיתאימו ללוקיישן השני וישדרו נגישות וכמובן שידבררו את המסרים שהן רוצות להעביר.

מסרים רכים יותר, מסרים של חברות, התמדה, כושר ובריאות כדרך חיים כוללת ומקיפה.

תמונות אלו נועדו לתת השראה.

התמונות הללו פונות בנעימות לקהל נשי יותר, הן מיועדות לקהל לקוחות פוטנציאלי שעוד לא נכנס לעולם הכושר ויש לו חששות,

שרוצה להכיר את המאמנות, את האני מאמין שלהן שרוצה לחוש את העסק ולבטוח בו ברמה ריגשית יותר.

כאן בחרנו פלטת צבעים רכה יותר, צילמנו גם כאן מגוון תרגילי אימון שונים מעולם הכושר והאימון האישי.

ומראש בחרתי תוך התייעצות עימן בפלטת צבעים טיבעית , בחרנו לצלם תמונות נגישות יותר,

מחוייכות יותר.

חשוב לזכור שלפלחי שוק שונים יש טעמים אסטתיים שונים והדרך להניע אותם לפעולה דורשת אסטרטגיות שונות.

בעוד מי שכבר בחר לפעול ישמח לקבל דימויים של פעולה, יתחבר לתמונות חדות, לצבעים עזים ולתמונות שהרגשות המובעים בהם יהיו חמורי סבר יותר ורציניים יותר.

כאלו שקל יהיה לו להזדהות איתם כי הוא כבר החליט לפעול ודימויים כאלו יחזקו את נחישותו בצדקת בחירתו.

מי שטרם בחר לפעול, ישמח ויתחבר בקלות יותר לדימויים רכים ולא מאיימים שמעודדים אותו בנעימות לבחור בדרך של פעולה,

כך שירגיש נעים עם הבחירה הלא פשוטה לפעול את הפעולה שאתם מבקשים מהלקוח שלכם בבחירתו בכם ובשירות שלכם.

מקווה שהצלחתי להעביר את הנקודה.

לשאלות, התייעצות וקביעת סט אישי עבורך

אני במרחק שיחת טלפון אחת.

הפייסבוק של מאי שפר מאמנת כושר

הפייסבוק של ספיר תורג'מן

היתה שנה מטורפת, המון עבודה, ובעקבותיה עייפות וכמה פציעות שנטרלו אותי לתקופה לא קצרה.

אבל גם הרבה דברים טובים.

עכשיו כשסיימנו עם החגים והחופשות לתקופה, אני רוצה לספר לכם על פעילות מקסימה שהשתתפתי בה עם בכורתי לרגל חגיגות יום ההולדת שלה, ועל הדרך גם להסביר איך תיעדתי את העיניין.

השבוע הצטרפנו לסדנת הכנת סבונים לאמהות וילדים (כן זה לא רק לבנות וגם סבתות נחשבות לאמהות) במפעל מיידלע של הילה דורון המקסימה ביבנה.

הגענו בבוקר וכבר בכניסה לחנות קיבל את פנינו ניחוח נהדר ומזמין וחדר מעוצב ויפיפיה שהעלה בקרב הבנות את מפלס ההתרגשות לקראת הסדנא שעמדנו לקחת בה חלק.

משם עברנו לחדר הסדנא, מין מטבח גדול לרוקחות סבונים עם דלת חלון שממלאת את החדר באור נפלא (מה גם שמאתגר לצילום בשל בעיות אפשריות במדידת האור).

הילה התגלתה כאישיות לבבית ביותר עם המון סבלנות לשאלות הילדים והמבוגרים, היא הסבירה על ההיסטוריה שלה ותהליכי הכנת סבונים בעבודת יד ובמה הם נבדלים מהסבונים האחרים שאנחנו מכירים, ובעיקר נשקף כמה היא אוהבת ושמחה וכמה מדבקת השמחה הזאת של היצירה שלה ונדבקה בכל הנוכחים.

לי כאמא וצלמת תמיד יש התלבטות בבואי לפעילות עם המשפחה איך מחד להשתתף השתתפות מלאה ולהיות נוכחת ברגע מחד ומצד שני איך לשלב בזה גם תיעוד של המתרחש בלי לגלות שבחרתי צד אחד ונבצרתי מהרגע בעודו קורה או האם לוותר לחלוטין על התיעוד.

אני מוצאת שזה עיניין של איזון.

לא פעם אני אבחר לוותר על התיעוד כדי להיות נוכחת ברגע ולא פעם (או פעמיים אפילו) מה שיקרה יהיה הפוך ואהיה עסוקה בתיעוד עד שלא אקח חלק משמעותי בפעילות.

אני ממליצה תמיד לקחת את המצלמה איתכם אבל להגביל את עצמכם למקטעי צילום קצרים, חלק ניכר מפעולת הצילום מבחינתי קורה עוד לפני שהרמתי את המצלמה, כשאני בונה את הפריים, כלומר אני מגיעה, בוחנת מה קורה סביבי ובוחרת מראש מה נראה מעניין ואיזה זווית תהיה מעניינת, ואז אני זוכרת את זה ושמה בצד.

ברגעים מתאימים, אני בוחרת הפסקות קצרות מאוד עבור פעולת התיעוד עצמה (ממש דקות בודדות) ומוציאה לפועל ואז שוב מניחה את המצלמה בצד וחוזרת להשתתף בפעילות למרות הפיתוי להמשיך לתעד עד שייצא בול מה שרציתי. אבל יש פה עיניין של איזון. חשוב שתהיו חלק מהזיכרון המשפחתי שאתם יוצרים ולא רק הצופים מהצד שמתעדים אותו.

כשהגענו אל הסדנא שמתי לב שיש דלת זכוכית\חלון גדול ומאיר ישר מאחורי הנקודה בה הילה הדריכה אותנו, ידעתי שזה יהווה בעיה עבורי, אם אצלם ללא מחשבה מקדימה ורק אכוון את המצלמה לעברה, בגלל האור הגדול מאחוריה היא תצא כצללית כהה כנגד האור האחורי החזק.

אז בבואי לצלם אותה עשיתי את מדידת האור מנקודה כהה יותר ואז הרמתי את המצלמה וצילמתי(כלומר כיוונתי את המצלמה לנקודה כהה יותר על אותו קו שהנושא שלי נמצא בו, לחצתי חצי לחיצה על ההדק כדי למדוד את האור ואז הרמתי את המצלמה וצילמתי) וכך שמרתי על הצבעים הנהדרים, ככה גם קיבלתי תמונה מאוד בהירה ושמחה.

דבר נוסף כיוון שחשוב היה לי לצלם כך שהתיעוד יספר סיפור, בחרתי לצלם מקטעים מסויימים שמתעדים את הפעילות עצמה והתוצרים ולא רק את האנשים כמכלול מלא.

כיוון שהנושא היה סבונים עם צבעים שמחים היה חשוב לי להעביר את התחושה הזאת גם בתמונות.

רציתי תמונות בהירות ושמחות, עבור זה הגדלתי את החשיפה, פתחתי צמצם רחב ואפילו בנקודה או שתיים בחרתי לעבוד בפיצוי חשיפה חיובי  (במצלמות רפלקס יש אפשרות בעצם לבחור להבהיר את התמונה כבר בשלב הצילום אני ממליצה לשחק עם פיצוי חשיפה חיובי ברמת של שליש או שניים אין סיבה בחדר רגיל לעלות לסטופ שלם או יותר) שיגרום ללבן לבהוק יותר כנגד הצבעים הנהדרים שעבדנו איתם.

ההחלטות הללו הוכיחו את עצמן בגדול מצד אחד ההתרכזות בפרטים הקטנים ועומק השדה הרדוד בגלל הצמצם הפתוח הדגיש את האלמנטים בסיפור הסדנא שלנו, מאידך הצבעים בהקו במיוחד כמו שנתפסו בעין האנושית שלנו

וההדגישו את האווירה המיוחדת ששרתה בסדנא.

והכי חשוב הכנו המון סבונים, הילדה הכריזה שהיה לה כיף, הצטיידנו בחנות הנהדרת בערכה ליצירת סבונים בבית וחזרנו עם המון סבונים מבושמים והחדרים בבית שלנו מעולם לא הריחו כל כך טוב.

אז החופש הגדול בעיצומו ובחיפוש אחר פעילויות מעניינות לילדים וממוזגות למבוגרים,

שמחתי לגלות כי תערוכת טיוביקס של המדעטק ששנה שעברה היתה צפונית לי מידיי (חיפה לא באזור החיוג שלי) הגיעה לחולון.

שמעתי עליה בעבר דברים טובים, אנחנו אוהבים מדע בבית, יותר מזה התערוכה הזאת נוצרה בשיתוף פעולה בין המדעטק החיפאי לקבוצת אלומיניום שתמיד הצטערתי שלא יצא לי להיות בהופעה שלה, במיוחד אחרי שיצא לי להכיר את כפיר בולוטין שצילם את התמונות הרישמיות של של מופע אלומינום בזמנו וגרם לי לקנאת סופרים קטנה.

אז נכון שתערוכה על צינורות לא נשמעת משהו מלהיב בשמיעה ראשונה, אל תתנו לזה לעצור אתכם, אירזו את הילדים, הזמינו כרטיסים (יש 1+1 דרך חברות כרטיסי האשראי) וסעו.

התערוכה היא פחות תערוכה ויותר מיצג חוויתי איטראקטיבי, היא מאורגנת היטב, אינטילגנטית להפליא, לא עוד תערוכה אינטראטיבית עם מסכי מגע למשחק ויותר משחק אמיתי מלווה בהסברים וסרטים קצרים שממחישים לילדים ולהוריהם את עולמות הצינורות השונים.

התערוכה עצמה מספקת הרבה הזדמנויות להיות יצירתיים בצילום אך גם מספקת אתגר לא קטן לצלם החובב, הסביבה חשוכה, מה שלעיתים קרובות מקשה על הצילום במיוחד כי גם הילדים שלנו לא מפסיקים לזוז וגם המיצגים מוארים באופן שמקשה על המצלמה להתפקס בתנאים עניים בתאורה.

באותו הקשר אני גם מאוד ממליצה לקחת את הילדים למוזיאון הילדים בחולון, עשינו לאחרונה את המסלול החייזרים במוזיאון שהיה מאוד מוצלח וגם שם נתקלתי באותם קשיים צילומיים.

אז לפני שיוצאים, אם רוצים גם לצלם כמה תמונות שובות לב שאין לכל אחד אני ממליצה לצאת מהבית עם עדשה עם מפתח צמצם רחב, אני עברתי מהר מאוד מהעדשה הקבועה שלי (24-70 מ"מ 2.8 F) לעדשה האהובה עלי, עדשת 50 מ"מ עם צמצם 1.8 F. אמנם היא לא עדשת זום והייתי צריכה לעשות עבודת רגליים קצת כדי למצוא את הפריימים שאני רוצה אבל נכנס לי מספיק אור אל החיישן והמצלמה הסכימה לשתף פעולה, להתפקס ולצלם.

ועדיין גם עם העדשה הזאת לא תמיד פשוט לצלם בחלל מואר בקושי עם אלומות אור רנדומליות שמתחלפות בצבעיהן וזזות ללא הרף. בחלק מהתמונות בחרתי לצלם במצב A או Av, זהו מצב צילום חצי אוטומטי בו אתם בוחרים את כמה הצמצם יהיה פתוח והמצלמה בוחרת את מהירות התריס  והרגישות של המצלמה עבורכם בהתאמה. ביחרו את המצב הפתוח ביותר של הצמצם (כלומר המספר הנמוך ביותר שאתם יכולים לרדת אליו).

זה התאים לי בחלק מהזמן, אבל בחלק לא, עדיין יצאו לי תמונות מטושטשות ומרוחות בחלק מהזמן, אז העברתי את המצלמה למצב צילום M, ידני, בו אני קובעת את הפרמטרים של הצילום, בחרתי כמובן לפתוח את הצמצם למצב הרחב ביותר שלו, במקרה של העדשה שלי ירדתי כמובן ל 1.8 F, ובחרתי מהירות תריס גבוהה יותר (בלי להתבייש עליתי אפילו למהירות תריס של 1/400-1/800) והרשיתי למצלמה לבחור את הרגישות בעצמה, אני לא מפחדת מiso גבוה.

זה כבר עבד לי הרבה יותר טוב.

בבית נשאר לי רק לפרוק את התמונות מהמצלמה, ובחלק מהתמונות רק להוריד ולהחליק את הרעש של הiso (נראה כמו גרגרים בתמונה) כדי שיראה לטעמי, בעזרת תכנת עיבוד תמונה (חפשו בעריכה את פונקציית noise reduction בתכנת עריכת התמונות שלכם אם תרגישו צורך בזה).

אז צאו. תהנו. צלמו. יהיה מגניב.

גדלתי בבית מצלם. מאז שאני זוכרת את עצמי אבא שלי היה מסתובב עם מצלמת וידאו ענקית ומסריט כל מה שזז. את המצלמה הראשונה שלי קיבלתי בבית ספר היסודי, היא היתה מצלמת פוקט אדומה. מתי שהוא העברתי אותה לאחי. ילדותינו היתה מתועדת היטב. יש לי הסרטים והסטילס המודפסות כדי להוכיח את זה (וגם שיקופיות).

חברים טוענים שהם זוכרים אותי תמיד עם מצלמה ביד, בלי הפסקה, מילדות ועד היום.

אני חשה שאת האהבה שלי למצלמה חידשתי לפני שמונה וחצי שנים. ומאז היא נוכחת לא מעט בחיינו.

מאז שהמצלמה שלי יוצאת איתי לא מעט מהבית, גם אם סתם הגענו בשבת אל ההורים יחד עם אחי ומשפחתו, יש לנו תיעוד של כל מיני רגעים קטנים "שלנו". של הדינמיקה בין האחיינים, של רגעי הרוך בין הסבים לנכדים, של הרגעים בהם אחי ואני חווים רגרסיה לגירסא הילדותית שלנו.

ואני מוקירה את הרגעים הללו המצולמים. מאוד.

במיוחד כשאנחנו הולכים ומתרחקים אחד מהשני כל הזמן בגלל עומס החיים והגאוגרפיה שעומדת ביננו.

במיוחד כשאני זוכרת שאיפשהו בגיל הנעורים הפסקנו להצטרף למפגשים משפחתים שונים, והתיעוד של הביחד פשוט נפסק. עייפות החומר. החיים. ווטאבר.

פתאום כבר אין לי תיעוד שלי עם הסבים, כי לא הגעתי, כי היו לי דברים חשובים יותר לדעתי, ואחר כך כבר לא היו לי כל כך סבים לתעד.

אז עכשיו כשאנחנו הורים, הורינו סבים והקיץ הגיע. וחם. וחופש.

אנחנו עושים את הזמן כדי לבלות יחד כמשפחה, מאחדים חזרה כוחות עם האחים, הילדים והנכדים (בעיקר כי אין לנו בייביסיטר בחופש הגדול אבל אז מה?), נאספים מכל קצוות תבל לפעמים, או סתם מכל קצוות הארץ, לחופשה משפחתית משותפת.

בין אם יוצאים יחד לחופשה בחו"ל, שוכרים יחד צימר בצפון, פותחים אוהל בכנרת, או סתם מפקנקים בגן הלאומי, הקיץ שלנו הוא הזמן שרבים מאיתנו עוצרים את חיינו העמוסים, פוגשים את האחים או הילדים שהגיעו לחופשה בארץ אם הם ברילוקיישן או גרים במדינה אחרת, מפנים זמן ומבלים יחד. משפחות מורחבות נאספות יחד, אחים ואחיות, נכדים ונכדות, כולם מאחדים כוחות לפחות פעם אחת תחת המטריה ההורית שבה גדלנו יחד.

זה זמן מצויין לא לפספס את ההזדמנות וגם לתעד את הדינימיקה הבין דורית שלנו.

מעבר לערך המשפחתי, להנאה המשותפת, יש בתיעוד הזה המון קסם. בדינימיקה המשפחתית המורכבת יותר אפשר לראות לעיתים את הילדים שהיינו, את הסבים שהורינו התפתחו להיות, את יחסי האחהות המוקדמים שהרבה פעמים מציצים בנו כאנשים בוגרים.

אני נורא אוהבת את זה.

עבור עצמי. עבור משפחתי.

ואני חושבת שאתם צריכים פעם בשנה לצלם מתוך כוונה אתכם, בהרכב משפחתי מלא.

1. כי כל תירוץ לפנות זמן כדי לבלות יחד הוא חיובי. ואם מלכתחילה תכננתם לבלות יחד זה יהיה בזבוז לא לנצל את ההזדמנות ולהכין מבעוד מועד את התמונות ליום המשפחה, לוח השנה המשפחתי או המגנטים לסבתא שתוכל להנות מפניכם כל יום גם כשאתם לא שם.
2. כי כשמתכוונים מראש לבלות יחד ויודעים שהמצלמה שם, אפשר לוודא שלא שוכחים לצלם את כו-לם כולל את אמא שתמיד מאחורי המצלמה ואת הטינאיג'רית שבורחת תמיד אל הטלפון שלה.
3. כשיודעים מראש להביא מצלמה ומתכוונים לצלם, אפשר לוודא שכולם לבושים באופן שיהיה להם נעים להיות מוצגים בו, בלי בגדים מוכתמים או קרועים למשל.
4. כי אם תסמכו על זה שיש, שבטוח יהיו לכם תמונות, כי בטוח מישהו יביא מצלמה, והרי אתם מצלמים כל הזמן בין כה, תגלו בזמן אמת, שהתמונות בטלפון נעלמו, או נמחקו, לא גובו או לא טובות מספיק או סתם צולמו בטלפון של מישהו אחר ולא הועברו אליכם בכלל. תגלו שבשורה התחתונה אין לכם תמונות של ביחד. רק ערימות סלפים של אחרים.
5. כי כשמתכוונים להצטלם, ולהצטלם מתוך כוונה, לרוב ממשיכים את הפעולה הזאת בפעולה העוקבת של הדפסה. היום בעידן הדיגיטלי אנחנו לא מדפיסים כלום. אבל תכלס מה שלא מודפס, מה שאנחנו לא מוציאים אל האור, אין לו שום ערך בדיעב,ד כי אנחנו לא חוזרים להביט, לגעת ולחוש את התמונות הללו יותר. הן נבלעות בתהומות הנשייה הדיגיטליים. ואנחנו אנשים, יצורים של חושים, מגע וזיכרו,ן אוהבים את הזכרונות שלנו מוחשיים. מודפסים.

   

שיכנעתי אתכם כבר?

אז מה עושים כדי להצטלם מתוך כוונה?

אפשר לקבוע סשן משפחתי בסטודיו אצל אחד הצלמים באזורכם, צילומים כאלו יהיה נקיים לרוב במראה שלהם ומאוד מהונדסים.

אפשר לקבוע איתי, או עם צלם מאזורכם, שמאמין ועוסק בז'אנר תיעודי יותר של צילומי משפחות, להתלוות אליכם ליום בילוי בחצר ביתכם, בפיקניק המשפחתי, בחופשה המשפחתית, בטיול או בטבע. בז'אנר הזה בעצם אתם מזמינים אותי להיות זבוב על הקיר, במידה מסויימת, בחייכם. צלם טוב ידע מחד לתעד את הדינימקה שלטעמכם לא קורה אל מול המצלמה בלי שתשימו לב ומאידך יארגן אתכם גם לכמה תמונות יצוגיות יותר למזכרת.

או שאפשר לעשות זאת בעצמכם.

איך עושים זאת בעצמכם?

כרגיל סוף מעשה במחשבה תחילה. קחו מצלמה. אפילו שתיים. תקבעו בקרב בני המשפחה מי הצלמים היעודיים, כך כולם ממשיכים להיות חלק מהפעילות המשפחתית ואף אחד לא נמצא כל הזמן מאחורי המצלמה ולכן נעדר דרך קבע מהתמונות.

חישבו על הבגדים, אני לא מאמינה גדולה בהתאמת הבגדים בצורה טוטאלית לכל המשתתפים, מבחינתי הבגדים הם לא העיקר אלא ההתרחשות והדינמיקה מולי, אבל….כשחושבים מראש על הבגדים אפשר לוודא שסבתא תרגיש נוח להופיע בתמונה כי זאת לא החולצה שהיא חושבת שמביכה אותה, אפשר לוודא שאף בגד בתחילת היום לא עם חורים נראים לעין או מוכתם בצורה לא אסטתית, אפשר לוודא שאבא לא לבש את המכנסיים שאמא מתה להעיף לפח כשהוא לא ישים לב, ואפשר לוודא בעיקר שכל אחד לובש מה שנח לו איתו ומחמיא לו ביותר (לא כולם אוהבים את הזרועות שלהם, ולא כל חולצה הדוקה מחמיאה מכל הכיוונים שלה, במיוחד לא אחרי ארוחה טובה).

אם אתם רוצים להשתמש אחר כך בתמונות להדפסה, וודאו מראש מה רשימת הרכבי הצילום שאתם חייבים שיצולמו:

זוג הורים לבד

זוג הורים+ילדים

סבים+נכדים

אבא\אמא-בת

אבא\אמא-בן

כולם ביחד

רק הנכדים

רק האחים וגו'

ברגע שהכנתם לעצמכם רשימה בסיסית של "חובה" תוודאו שתבוצע, היא לא חייבת להיות מהונדסת ומתוכננת בהכרח בצורה נוקשה כשכולם יושבים יפה על המדרגות בחיוכים גדולים.

אבל ברגע שיש לכם כזאת רשימה אתם יכולים לעצור מידיי פעם, לבדוק מה כבר צולם במצלמות שלכם, לגלות מי הנערה שחמקה, או התינוק שתמיד היה באמצע השינה\אוכל ולא צולם ולהשלים את התמונות הללו לפני שתתפזרו.

אל תצלמו כל הזמן, היו חלק מהמפגש, כשאתם כל הזמן מצלמים, ובמיוחד כשאתם כל הזמן מהנדסים את כולם לכדי צילומים מבויימים, אתם מאבדים חלק מהקסם שקורה כשאתם לא מצלמים, כשכולם עסוקים בלהצטלם הם פחות אותנטיים, המצלמה משנה את הדינמיקה המשפחתית.

לכן אני ממליצה על מה שקורה אצלנו. המצלמה שלי יוצאת איתי מהבית המון, אין מפגש משפחות ביני לבין אחי מאז שהילדים נולדו שהיא לא מגיעה לדעתי. כשאני מגיעה אני מוודאת שהמצלמה מוכנה לצילום (סוללה מלאה וכרטיס זיכרון ריק, העדשה המתאימה מורכבת ולרוב אני אכוון את תכנית הצילום למה שמתאים לתאורה שלנו בשלושים שניות). אני מוציאה אותה מהתיק, שמה במקום נוח ונגיש וזהו. הולכת לעיניני. מבלים יחד. ברגע שאחי או אני קולטים איזה רגע של קסם או נחה עלינו הרוח, מי מאיתנו שראה פוטנציאל צילומי מעניין פשוט ניגש אליה, בלי רוח וצילצולים ומצלם, בלי לשנות את מה שקורה מולינו. בלי לבקש מהמצולמים שלנו שיעצרו רגע או יזוזו קצת ימינה. בלי להבהיל את חיות הבר.

עכשיו…התחיל החופש הגדול….מחפשים פעילויות….קייטנות….

מתי אתם קובעים לעצמכם יום צילומים עם המשפחה המורחבת?

אחר כך תושיבו את הילדים לערוך אותם לתוך אלבומים בימים שהם משגעים אתכם שהם משועממים.

אני שוב מוצאת עצמי קמה מוקדם בימים הפנויים המעטים שלי, מתגנבת החוצה בשעה מגונה כמעט לאנשים מהשורה, נפרדת מבן השלוש משכים הקום שלי, מעמיסה את עדשת המאקרו האהובה עלי וטבעות ההרחקה ויוצאת לצלם. דוגמנים שכולי תקווה שיהיו עדיין רדומים גם הם כשאגיע אליהם.

בשבועיים האחרונים אני חוזרת ומוצאת את עצמי, כשאני רוצה לנוח מהמרדף אחר מעופפים החמקניים שגורמים לי להזיע אחריהם (מי לא רוצה צילום של שפירית מגניבה או זבוב טרפן בפעולה?), חגבים ושאר חיפושיות חוזרת שוב ושוב אל קן עכבישים רגוע ומורכב להפליא שנמצא על שפת האגמון הקרוב לבייתי.

אני מוצאת שיש המון קסם בצילום עכבישים וקורי עכביש, הם גם דרך טובה להתחיל ולהתאמן על כישורי המאקרו שלנו.

אז הנה כמה טיפים לאיש העכביש המתחיל:

1. קודם הזכרתי שאני חוזרת שוב ושוב אל אותו קן, לא סתם הזכרתי את זה, זיכרו לשמור על הסביבה שלכם והקפידו לא להזיק לקורים, לא רק כדי שאתם תוכלו לחזור לצלם שוב שבוע הבא, אלה בעיקר כיוון שאיפה שיש קורים יש חיים, זה הבית של העכביש.
2. ביחרו יום נטול רוח ככל האפשר, רוח היא לא חברה של צלם המאקרו, כל תנועה, תניב תמונה פחות טובה, מטושטשת אפילו.
3. בהמשך ישיר לסעיף הקודם, חצובה היא החברה שלכם, בצילום קורי עכביש במיוחד כיוון שמדובר בחרק שמלכתחילה לא בורח רחוק, אלא נשאר בבייתו, העמדת חצובה תאפשר לכם להשיג תמונות חדות יותר בלי להתבאס שהחרק ברח לכם לפני שסיימתם להרים את הקונסטרוקציה. היה והעכביש ברח, חכו דקה הוא יחזור למרכז הקורים כשיפסיק לחוש סכנה.
4. ביחרו רקע כהה לצילום קורי העכביש, זה יגרום להם ממש לפרוץ החוצה מהתמונה ולבלוט, הדרך למצוא רקע כהה, אם לא נרמה ונביא מהבית או נעמיד את חברנו הצלם השני עם החולצה הכהה מאחורי רשת הקורים, היא לחפש זוית שבה אפשר, למשל, שהצמחיה סביב שהיא כהה יותר תשמש כרקע.

   

5. בדרך כלל בצילום מאקרו ממליצים לצלם בצמצם סגור יחסית כדי להצליח לקבל כמה שיותר פרטים, ההמלצה לרוב היא להתחיל לצלם ב f-16 ומשם לפתוח צמצם לפי הצורך ולרדת למספרים נמוכים יותר, אני אוהבת לצלם מאקרו עם צמצם f-9 בערך אבל כשמדובר בצילום עכביש על קורי עכביש אפשר לפתוח צמצם יותר ולצלם בעומק שדה רדוד יותר, זה יחד עם רקע קונטרסטי בעצם יהפוך את הקורים עצמם לכוכבים התמונה.
6. עוד דרך אהובה להבליט קורי עכשיו היא לצלם אותם מוקדם בבוקר כשהם עדיין מכוסים עם אגלי טל. בשבת האחרונה, הבוקר היה כל כך לח שהטל החזיק ולא התפוגג עד שעת בוקר מאוחרת יחסית (כלומר בשבע וחצי עדיין היה לנו טל אחרי בוקר של צילומים במקום חשוף לשמש) אבל לא תמיד זה כך. או שלפעמים אנו רוצים לרענן את הטל, אז אפשר לייצר קיצור דרך, טל בבקבוק, מלאו מיכל תרסיס קטן (1.5 ש"ח בביוטי קייר) במעט מים ובעדינות התיזו כדי לרענן את מראה הקורים עם אגלי הטל.

   

7. צלמו את קורי העכביש מכל הכיוונים, גם מקדימה וגם מאחור, נסו זויות שונות. לכל זוית יש את הקסם שלה, התאורה שלה והרקע שלה.
8. תמצאו שבצילום מאקרו לפעמים קל יותר לעבוד עם פוקוס ידני, כך אתם יכולים לשלוט איזה חלק בקורי העכביש או בחרק המונח לפניכם יהיה החד ביותר . פוקוס אוטומטי לפעמים קצת משתגע בצילום מאקרו כי הוא לא תמיד מבין מה אתם רוצים לצלם.
9. מלאו את כל הפריים בעכביש שלכם או בקורים, נסו להתקרב כמה שיותר.

   

10. הגעתם הביתה, הורדתם את התמונות, זה הזמן לערוך אותן, אם צילמתם עם עדשת מאקרו אזי ההגדלה שלכם היא 1:1 אל תחששו לעשות קרופ לתמונה ולהפטר מכל מה שגורם לעיקר בה להראות קטן ופחות חשוב.
11. עריכת התמונה בבית לא רק מאפשרת לכם לעשות קרופ טוב יותר, זאת גם הזדמנות מצוינת לעשות תיקוני צבע ותאורה, ברוב המקרים, אני בעיקר מוצאת צורך להבהיר את הצללים יותר כדי לחשוף פרטים בגוף החרק שלי, זאת כיוון שבצילום עם צמצם סגור יחסית נכנס פחות אור אל התמונה. באותה נשימה אני מוצאת צורך הרבה פעמים לטפל בחדות של התמונה או להחליק את הרקע שלפעמים נראה מגורגר מעט בגלל עומק השדה הרדוד.

עכשיו צאו לצלם.

רוצים חברה תנו קריאת כיוון ונצא יחד.

אז נורא נורא בא לכם תמונות יפות.

ראיתם אצל חברים. אצל השכנים. גם אתם רוצים.

אני מוצאת שלא כל משפחה מתאימה לכל פורמט צילום.

ההבדלים בציפיות ובהרכבים המשפחתיים יוצרים פער גדול לעיתים בדרך בה חווים את הצילום.

מספיק שאחד מבני המשפחה לא יתמסר לעניין, יוטרד כל הזמן מדברים כמו חול, קור, רעב, עייפות, התעסקות בלתי פוסקת במראה של שאר בני המשפחה, ניסיונות בימוי. אלו רק כמה דוגמאות נפוצות שצלמים נתקלים בהם. כל אלו לא מאפשרים לצלם להוביל את התהליך כראוי, החוויה עלולה להיות פחות מנעימה, יתרה מזאת התוצאה תפגע.

אני מאמינה גדולה שאם בחרנו לנו איש מקצוע, עלינו לסמוך עליו ולאפשר לו לעשות את עבודתו. כמו שבוחרים רב, רופא או חשמלאי, כך חשוב לבחור צלם שיתאים לנו.

כמו שבטח ברור, יש לי את הסגנון שלי. הוא לא היחיד בשוק.

הוא לא כוס התה של כולם. גם אם אסטתית הוא מאוד קורץ לעין כשאתם בוחרים צלמת.

בין אם זה לצילומי הריון, משפחה, ניו בורן, בת מצווה או ארועים שונים, חשוב שמעבר לתמונה היפה שאתם רוצים לייצר לעצמכם, תוודאו שאתם מוכנים להתמסר לתהליך ולצלמת שבחרתם.

איך בוחרים?

ענו בכנות על השאלות הבאות בפני עצמכם.

קודם כל מה אהבתם אצל אחרים?

• רקע נקי אחיד ומהוקצע.
• תמונות טבע רומנטיות.
• תמונות דינמיות ומלאות פעילות.
• תמונות בסביבה חמימה, מוכרת ובייתית.
• תמונות מגוונות עם הרבה אביזרים, אקססוריז, רקעים מלאכותיים והחלפות בגדים.

כמה זמן אתם מוכנים להשקיע בעינייין (לא כולל נסיעות)?

• חצי שעה-שעה גג.

  

• שעה וחצי
• שעתיים-שלוש
• כמה שיתבקש

איזה תקציב אתם מוכנים להשקיע בעיניין?

• כמה שפחות, חוסכים ומבקשים הנחות.
• עד 500 ש"ח.
• עד 800 ש"ח.
• כמה שצריך, העיקר שיהיה הכי טוב.

מה אתם חושבים שתרצו לקבל תמורת כספכם?

• תמונות דיגטליות זה מספיק טוב לנו, נדפיס בעצמנו.
• אלבום מעוצב צנוע.
• אלבום מעוצב מפואר ועוד מוצרי דפוס.

עכשיו אחרי שהגדרתם לעצמכם מה הצרכים והרצונות שלכם זה הזמן לבדוק מה סוגי הצלמים והחבילות שהם מציעים.

אחלק את סוגי הצילום הזמינים לצילומי משפחה לקטגוריות כלליות, לכל צלם יש את החבילות שלו, הסגנון שלו והקצב שלו.

צילום סטודיו

צילום בסטודיו, יכול להתבצע בכל שעות היום, בין אם סשן ארוך או קצר, הוא מציע יציבות ותנאים ברורים. זה נהדר עבור הצלמים, אין להם שום אלמנטים מפתיעים מבחינת תנאי תאורה.

זה מאוד מתאים למי שאוהב שהכל נקי ומסודר. להרבה מצלמי הסטודיו המקצועיים יש מגוון רקעים, אביזרים ותחפושות שהם מציעים ללקוחותיהם ומשתמשים בהם תדיר בתמונות.

סשן כזה (תלוי באורכו) כן מאפשר החלפות בגדים תכופות.

סשן שכזה מאפשר גמישות מבחינת קביעת מועד הצילום כיוון שאינו מוגבל בתאורה מבחוץ אלה נסמך על תאורה מלאכותית.

זה מאתגר יותר עבור מי שמחפש סביבה פחות מאיימת עבור ילדים ותינוקות שלא משתחררים בקלות, זה לא מספק סגנון תמונות שאין לאחרים. מבחינת מחירים יש מגוון, מסשן קצרצר וזול בדוכן ביריד או בקניון הקרוב ועד לצלמים עם סטודיו מאובזר שישמחו לארח לשעה או שעתיים אצלהם בסטודיו והמחיר בהתאם.

צילום בסטודיו מסחרי לעיתים יהיה תחום בשעת התחלה ושעת סיום נוקשה בשל שיטת העבודה של אותו סטודיו ובהחלט יש מצב שתראו בחדר ההמתנה את מי שבא אחריכם ומחכה לתורו.

צילום בסביבה בייתית

כמו שאמר אריק איינשטיין, זה מתאים למי שאוהב להיות בבית. בין מדובר בצילומי הריון או ניובורן שבהם לא רוצים להציק לתינוק ולטרטר את האמא, או סתם משפחה שחשה הכי משוחררת ונוח בביתה.

סשן כזה מאפשר החלפות בגדים תכופות, אם בוחרים בזה, וכמובן את כל הנוחויות שהבית מספק, אם יש מרפסת או חצר זה מאפשר שימוש גם בהם.

הזמן הכי טוב לצילומים בבית לטעמי הוא באמצע היום, כשיש הכי הרבה אור, כיוון שכצלמת אני תמיד מופתעת מתנאי התאורה בבתים של אנשים, הרי לא הייתי בביתם קודם. אני אעדיף צילומים בשעות היום עם דגש דווקא על אזור שעות צהריים, כך שהתאורה הטבעית מבחוץ יכולה לשפר את תנאי הצילום. זה לא הכרחי אבל זה בהחלט ממקסם את האפשרויות.

יש מגוון צלמים בנישות הללו שמתמחים בצילום בייתי בסגנונות שונים. בין אם הקמת סטודיו נייד קטן עבור הניו-בורן דרך צילומי סמאש-קייק וצילומי תינוקות מעוצבים או צילומי לייף סטייל משפחתיים או הריוניים.

לרוב אם קבעתם סשן צילומים בביתכם, הצלם ישריין עבורכם את אותו יום ולא יקבע לקוח נוסף גב אל גב איתכם בסשן צמוד אל שלכם, מה שבהחלט תורם לתחושת הרוגע שלכם ושל הצלם בדרך לתמונה המנצחת.

המחירים משתנים לפי פרק הזמן הנדרש, צילום בבית הרבה פעמים דורש סשן צילומים ארוך יותר, אז צריך לארח את הצלם ולהתמסר אליו בדרך כלל לפחות לשעתיים-שלוש, התמחור בהתאם ומשתנה, הוא מגלם בתוכו גם עלויות זמן, דלק וציוד סטודיו נייד אם בחרתם בשכזה.

בהתאם לסגנון גם מגיע התמחור של הסשן, ולכן לעיתים מפגשים כאלו יהיו לעיתים יקרים יותר מקפיצה לסטודיו הקרוב. התוצאה, להבדיל, לעולם לא תראה כאילו יצאה מפס יצור שראיתם אצל אחרים ותהיה שונה ומיוחדת.

צילום חוץ בטבע

צילומים בטבע הם עניין שונה וקטגוריה שלמה בפני עצמם, הם האהובים עלי באופן אישי.

הם מתאימים למי שחש מאולץ מול המצלמה, למי שחושב שהוא שורף את הפילם כמו שאומרים, הם מתאימים למי שמחפש משהו קצת אחר, למי שמוכן להתעלם מהמצלמה במידה מסויימת ובו בעת לשחרר שליטה, פשוט לחיות ברגע, לתת לצלם להוביל אותו ומשפחתו.

כשיוצאים לצילומי חוץ אפשר לבחור בין צילומים מוקפדים ומהונדסים, כאלו שדומים מאוד לאלו בסטודיו (על יתרונותיהם ומיגבלותיהם) לבין צילומים דינמיים ומשוחררים יותר.

יש המון פוטניצאל בצילומי חוץ שאין בבית או בסטודיו, העיקרי בעיני הוא העובדה שבצילומים שכאלו יש המון מקום למקוריות, צילומים כאלו מאפשרים לכם כמצולמים לזרוח ולהאיר, לתת במה למערכות היחסים שלכם אחד עם השני להתגלות. בסביבה משוחררת המצלמה קולטת את התמצית שלכם שאין באחרים.

אפשר לעשות סשנים בכל מיני אורכים לפי הרכב המשתתפים, שעת היום והארוע.

אפשר לגוון לא מעט מבחינת הסגנון, ממחוזות הקיטש המתקתק והמתוקתק עד לצילומים דינמיים, תיעודיים או ספורטיביים.

אפשר לגוון את המיקומים השונים, האביזרים, שעות היום השונות, משחקי תאורה, אור וצל, שימוש נרחב בעונתיות המתחלפת וברקעים המרהיבים שארצנו התברכה בהם, מבחירה בימי שמיים מעוננים ואפילו ימי גשם שוטפים, דרך שימוש בחלון מבנה נטוש, חורשות, נחלים, פרדסים, שטחים חקלאיים מרהיבים או אזורים אורבניים שנגרום להם להראות אחרת פתאום. יש המון מקום להביע את עצמכם הן כמצולמים והן כצלמים.

אפשר לבחור סשן קצר (שבו אולי לא תחליפו סטים של בגדים אבל תקבלו תיעוד חוויתי נעים ורקע פעיל ומגוון) או סשן ארוך יותר שיאפשר לכם להנות מסוגים שונים של מגוון.

יש הפקות בטבע שהן הפקות ביניים בהן הצלם מציב סט נייד בטבע ונהנים משני העולמות. אז הדגש הוא יותר על הצילומים באותו סט מצומצם וסביבתו, ופחות על פעילויות ועל הטבע שמקיף אתכם. הטבע רק משמש כתפאורת רקע.

יש, כאמור גם צלמים שמרימים הפקות בטבע שלא יביישו אף אולפן, כולל תאורה ניידת מלאה על הסופט בוקסס, רלפקטורים, מטריות ומבזקים. בין אם צילומי פיות מרהיבים, נימפות ושאר יצורים קסומים, או צילומי הריון רומנטיים, חברה טובה שלי עוסקת בזה ועושה את זה נפלא. זה מתאים למי שמוכן לשלם עבור זה בהתאם ולהקדיש לזה פרק זמן נכבד (תלוי בצלם אבל לא פחות משעתיים ועד ליום שלם), האביזרים בצילומים כאלה הרבה פעמים הם יחודיים לכל סשן ולא ממוחזרים בין הרבה לקוחות. זה מתאים לצילומי ילדים, הריון ובת מצווה בעיקר.

השתוללות בחוץ היא התנהגות טבעית לילדים ובהתאמה הם משתחררים בקלות בצילומי חוץ ויחד איתם גם כל המשפחה.

צילומים בטבע יהיו לרוב פחות גמישים מבחינת מועד קביעת הסשן, צילומים בתאורה טבעית מוגבלים על ידה. השעות הטובות בעיני הצלמים יהיו שעות הזהב, לרוב שעות הבוקר כשהשמש נמוכה או שעות אחה"צ כשהשמש נמוכה (שוב). זה לא אומר שזה לא אפשרי לקבוע בצהריים במיקומים מוצלים אבל זה בהחלט אומר שלסשן שנקבע אחה"צ עדיף לא לאחר כי כשהשמש שוקעת היא עושה דברים נפלאים, אבל הצלם שלכם לא יכול לתת לכם מרווח ביטחון מבחינת הזמנים להתארגנויות או כדי להשיג מגוון אם נגמר לכם האור.

לרוב אם קבעתם סשן צילום בטבע היו בטוחים שברוב המקרים הצלם שריין לעצמו זמן בינכם לבין הלקוח הבא, פרט למקרים מיוחדים שבהם צלמים עושים מרתון צילומים (כמו בחגים מבוקשים). בצילומי חוץ הסבירות שתפגשו את המצולמים הבאים אחריכם היא נמוכה, כך אתם גם זוכים לפרטיות ולאינטימיות שאתם רוצים בה וגם למקדם ביטחון שהצלם הטוב שלכם שריין למקרי חירום.

למי זה לא מתאים? למי שאין לו את הזמן להקדיש לזה.

למי שחושב שהטבע רוצה לפגוע בו.

למי שיש בעיות וויסות חושי.

למי שלא הקשיב, אבל באמת הקשיב לצלם שלו כשזה סיפר לו על מה כרוך בתהליך במיקום שהלקוח בחר, ולכן הציפיות שלו עלולות לפגוש אכזבה בסוף הסשן אם לא הבין ונערך בהתאם.

סשן צילומי חוץ הוא מיוחד, יש לו קצב משלו, בין אם הפקה מוקפדת או פיקניק דינמי, לטבע יש את המגבלות וההפתעות שהוא מציג (כן, יש חרקים בטבע, גם חול אפילו בוץ לפעמים, כן, השמש מסנוורת בצהריים ואחר הצהריים לפעמים קצת קריר) והמון ייתרונות שקל בשיחה מקדימה להערך אליהם, הסוד הוא בתיאום בין הלקוח מול הצלם שלו, אבל הדברים חייבים להאמר ולהשמע לפני כן.

רגע לפני סיום אני רוצה להודות לחברותי הצלמות ובעיקר להדס לוי, אורית בן אריה ואלה פיירי על תרומתן למאמר הזה

הן בידע שנרכש מנסיונן הרב והן עבור התמונות הנפלאות שמופיעות כאן לצד תמונותי.

תוכלו להתרשם עוד מעבודותיה של הדס בעמוד העיסקי שלה בפייסבוק, כמו כן הדס היא המנהלת של קבוצת פייסבוק בנושא לידה קיסרית בשם הקיסריות ומתמחה בצילומי לידה מקסימים.

אורית בן שאול היא מולטי-טאלנט מוכשרת במיוחד, תוכלו להתרשם עוד מעבודות הצילום, הקרמיקה והעיצוב שלה באתר שלה.

ואתם גם מאוד מוזמנים להכנס ולהתרשם מתמונותיה של אלה בלחיצה פה.