חמישה ימים בלונדון שניה לפני הכריסמס.

אז מה היה לנו…..

המראנו בטיסת בוקר עם וירג'ין אטלנטיק ללונדון,

שידרגנו מראש את הכרטיסים לeconomy delight, כך שבחרנו מראש את המושבים שלנו,

הרווחנו מושבים עם מרווח גדול יותר לרגליים וקיצור תורים. נחמד ששוב יש מקום לרגליים כמו בראשית ימי התעופה האזרחית הפופולרית, הברכיים לא נוגעות במושב שלפנינו ויושבים במושבים זוגיים ליד חלון ולא בשלשות או רביעיות צפופות, הארוחות חביבות ואכילות בהחלט, לארוחת בוקר היו פנקייקים (למבוגרים) ובלינצ'ס עם פירות יער (ארוחת ילדים)מבחינתי היה שווה.

בחזור ארוחת הצהריים לילדים היתה פסטה שהילדה לא אהבה במקום היא טרפה את המנה ההודית שלי.

מבחינת תחבורה בלונדון, אני חובבת רכבת ולכן כבר בהית'רו הצטיידנו באויסטר ששימש אותנו בכל השהות שלנו, גם ביציאה מהעיר לאולפני הארי פוטר ברכבת העילית, גם לאוטובוס ולרכבות.

לנו במלון The Picaddily west end שנמצא ברחוב שפטסבורי בדיוק מול צ'יינה טאון, הלוקיישן שלו מעולה (בדיוק באמצע בין שתי תחנות רכבת), המלון עצמו קטן, מפנק, כולל רצפת חדר אמבט מחוממת אבל החדר קטן,

חיכה לנו חדר מקושט עם פתק חמוד, בלונים, קופסת שוקולד ופיסול במגבות של ארנב יום הולדת לכבוד קטינא וזה פתח את החגיגות בצורה נהדרת עבורנו על הצד הפחות מלהיב אמנם יש ארון אבל משום מה בעיצוב החדר הם החליטו לספח את כל שטח המדפים לטובת כוסות, גביעים, מכונת קפה, מיני בר וחטיפים, שזה אולי נחמד אבל מעצבן כי אז אין מקום לבגדים, אישית לא מתה על הקונספט של לחיות מתוך מזוודה. ארוחת הבוקר במלון היתה לא מרשימה ואיכזבה אז אחרי היום הראשון בחרנו לוותר עליה ולאכול בחוץ. היה נחמד אבל לא נחזור אל המלון הזה במחיר הזה.

ממול המלון יש סניף של  doughnut time  שמאוד אהבנו ודגמנו כמה פעמים/

פיצה טובה יצא לנו לאכול ליד המלון בפניני.

ארוחת בוקר מצויינת יצא לנו לאכול גם בסוהו ג'ו  שיצא לנו להגיע אליה במקרה (נמצאים בצמוד למועדון ארוחת הבוקר) קטינא בחרה הר של פנקייקים עם בננה רוטב טופי קרמל וקצפת שהיה מעולה ביותר אני שמרתי על סולידיות עם טוסט אבוקדו מדליק ותה.

קטינא גם מאוד התלהבה מההבורגר של shake shack

מבחינת קור….לא היה קר, כבר יצא לי להיות בעיר בנובמבר-דצמבר והפעם היה לנו חם, הכובע כמעט ולא בילה על הראש, הכפפות נשארו בתיק. מהר מאוד הפסקנו ללבוש שכבות כי נמאס להזיע, ונשארנו עם שכבה ארוכה אחת ומעיל, נעליים…..הלכנו עם נעלי הרים/שטח שעשו עבודה מצויינת ושמרו לנו על הרגליים, באחד הימים הלכנו עם נעלי ספורט טובות ובאותו יום עייפות הרגליים הורגשה יותר וסייימנו את היום כאובות יותר.

ביום הראשון כאמור נחתנו בעשר בבוקר ובשתיים עשרה בצהריים כבר הגענו אל המלון ויצאנו אל יומינו הראשון.

היום הראשון הוקדש רובו לקניות, שוטטות בסוהו עד אוקספורד, מופעי רחוב (שאפילו לקחנו בהם חלק פעיל) והנאה מהאורות ואווירת הכריסמס הכללית ששורה בעיר, סים קנינו בוודאפון חבילה של 3 ג'יגה בעשרה פאונד, רכשנו מעילים טובים וקלים בפריימרק (15 פאונד חיקוי כלשהו של יוניקלו שהיו מצויינים) בערב עשינו טעות וקפצנו לווינטר וונדרלנד, זאת לא פעם ראשונה שלי בעיר או ביריד הזה, אבל היינו עייפות מידיי עבור זה וסך הכל עדיף היה לנו לוותר, זה נחמד ותו לאו, קצת כמו הלונה פארק של רמת גן, מה שכן לתחושה הלא נעימה תרמה העובדה שהיה קשה לנו למצוא את הדרך החוצה מהמקום, השילוט ליציאה לוקה בחסר והשטח גדול, לקח לנו המון זמן למצוא יציאה כלשהי מהיריד ובשלב הזה היינו עייפות וכאובות כבר, העמסנו יותר מידיי על היום של הטיסה שהתחיל לפנות בוקר סך הכל (סך הכל מד הצעדים הראה מעל 15 ק"מ הליכה).

היום השני שלנו להבדיל התנהל כבר אחרת לגמרי.

בבוקר יצאנו רגלית לכיוון התמזה דרך צ'רניג קרוס, עברנו בכיכר טרפלגר, חצינו את גשר הולכי הרגל מעל התמזה, חלפנו על פני הלונדון איי והגענו לsea life aquarium  שרכשנו מראש עבורו כרטיס משולב עוד מהארץ יחד עם מאדאם טוסו .  האקווריום היה בחירה טובה, נכנסנו ללא תור ישר למרות שהגענו לפני הזמן הנקוב בכרטיס, מהצעד הראשון שגילינו כריש ענק עובר תחת רגלינו התגלתה התלהבות מהמקום מצד הבת מצוושית, בהחלט מרשים, שם בכיס הקטן את האקווריום בירושלים ונרשמה התלהבות גדולה מהפינגווינים שצוללים אל המים ואפשר לראות אותם מעל ומתחת למים בו זמנית.

משם יצאנו עברנו על גשר ווטרלו והתרשמנו מהפרלמנט והגענו אל פארק סנט ג'יימס שהוא אחד הפארקים האהובים עלי בעיר, האכלנו סנאים ונהנינו מהטבע לשעה חביבה.

כשכמעט מיצינו יצאנו רגלית לכיוון תחנת האיסוף של Brigit's afternoon tea bus היה מאוד נחמד,

באוטובוס גילינו שבשולחן לידינו יושבות צמד בת מצווש כמונו, לא זול (הזמנו כרטיסים למושב הקידמי בקומה העליונה) אבל זה היה בדיוק בזמן עבורנו לשבת שעה וחצי למנוחה ובליסה של כריכונים ומאפים, המנוחה היתה בול מה שהיינו צריכות בשלב הזה, נחמד לראות כך את העיר וקטינא התלהבה לטעום את סוגי תה השונים (מהכוס שלי) וקיבלה שוקו טעים משל עצמה, את המשקאות קיבלנו בכוס טו-גו רב פעמית חמודה שלוקחים איתנו להמשך הדרך הביתה, מזכרת נעימה. חייבת להודות שיותר עיניין אותה המזון שהוגש לפניה מהסיור ברחובות העיר שניבט מבעד לחלון.

כשהסתיים הסיור, שבענו ונחנו תפסנו רכבת למאדאם טוסו, אני חייבת לומר שלא רציתי ללכת אבל המתבגרת התעקשה על זה עוד מהארץ, והיא עפה על המקום, שוב נכנסנו במהירות וללא עיכובים ישר אל השטיח האדום, גולת הכותרת במאדאם טוסו עבור המתבגרת היה החלק האחרון של מלחמת הכוכבים ומאוד נהננו (כן אפילו אני) מסרט ה 4D של גיבוריי מארוול.

משם שבנו למלון למנוחה קצרה, ואז התארגנו ויצאנו לארוחת ערב באזור המלון והליכה רגועה אל תאטרון שפטסבורי שנמצא במרחק קצר, הזמנו מראש כרטיסים למחזמר Juliet & שהיה להיט מטורף, התאים בול לגיל ולסגנון של המתבגרת (ויסלחו לי חובבי מחזות זמר מלך האריות ושאר הלהיטים הרגילים נפסלו על ידי המתבגרת מראש) .

המחזמר מציג טוויסט מעניין על שייקספיר (הוא גם דמות במחזה עצמו) ורומיאו ויוליה (מה היה קורה אם לא היתה מתאבדת), מנוקד בשירים מקפיצים ומוכרים של כותב השירים והמלחין מקס מרטין (תמצאו את עצמכם שרים שירים מוכרים של מבצעים כמו בון ג'ובי, בריטני ספירס, קייטי פרי, בקרסטריט בויז ועוד), בקיצור המחזמר הזה היה הצלחה מסחררת הילדה עד עכשיו שרה שירים מהמחזמר, התלהבה מהסיפור עצמו עם התמה של בחירה חופשית כמוטיב מרכזי ומההומור ששזור בעלילה. לכו לראות. מגניב, עדכני ולא תוצר של דיסני.

סך הכל ביום הזה הלכנו איזה 14.5 ק"מ אם מישהו מתעניין במד הצעדים שלו. יום מעייף אבל בנוי בצורה מאוזנת ככה שלא הרגיש שגמר אותנו. לדעתי היום הכי מוצלח שלנו בטיול הזה.

היום השלישי שלנו בעיר היה יום שבת, החלטנו לבקשת המתבגרת לשנות את הלוז ובמקום לצאת לקמדן  לצאת לארוחת בוקר (ההיא מההמלצה למעלה בסוהו גו' ולקניות באוקספורד) ומשם לכיוון אוקספורד כי המתבגרת רצתה לחזור ל lush ולקנות עוד כמה פריטים שהתאהבה בהם ב  new look

באותו יום כל החנויות התחילו כבר את מבצעי בלאק פריידי מוקדם (מי אמר ג'ינסים בגאפ ב 50% הנחה?), משם חזרנו למלון לשים את הקניות ויצאנו לכיוון תחנת יוסטון בדרכנו לאולפני וורנר אל הסטודיו של הארי פוטר, מסתבר שבנובמבר-דצמבר יש בשבתות עבודות בקו הרכבת ולכן בוטלו רכבות האקספרס, אחרי בלבול קל עלינו על הרכבת הרגילה לווטפורד ג'נקשן, לקח לנו 50 דקות להגיע במקום 15 (כי לא היה אקספרס), המתבגרת קצת נלחצה מהאיחור אבל כשהגענו לשאטל איש הביטחון הרגיע ואמר שהיום כולם מאחרים ולא עושים עם זה בעיות, הגענו לאולפנים בסביבות ארבע וחצי במקום בשלוש אחה"צ ונכנסנו ללא בעיות ובלי שאף אחד בדק את השעה, הילדה התלהבה בטירוף מהמקום, בסיום המסלול אכלנו בקפיטריה ארוחת ערב, האמת גם לפני תחילת המסלול הצטיידנו בשוקו חגיגי ומאפים בסטארבאקס המקומי שבאולפן ושבנו את הדרך חזרה למלון למנוחת הלילה שלנו.

סך הכל ביום הזה הלכנו משהו כמו 12 ק"מ ברגל.

היום הרביעי שלנו התחיל בסיור שהזמנו מראש עם שרון מטיילת בלונדון בשכונת שורדיץ, בקבוצה שלנו היו 12 נשים, 5 זוגות מתוכן היו אמהות ובנות (מצווה), בחרתי את הסיור עם שרון דווקא כיוון שראיתי המלצות עליה דווקא מהורים לבנות מצווה, רציתי סיור  שמתמקד באוכל שבנות 12 אוהבות ואומנות רחוב, וחשבתי שבת ה 12 שלי תהנה לעשות קצת הפסקה מהאנגלית אחרי כמה ימים אינטנסיביים, בשיחה מקדימה עם שרון היא התגלתה כמאוד נחמדה ונעימה, בתאריכים שהיינו היו כמה סיורים בחרתי לנו מראש את זה שהיא סיפרה לי שנרשמו אליו עוד בנות מצווה, כדי לתת למתבגרת חווית טיול בנות, זה השתלם בענק. בסיור פגשנו פעם שניה את את החברה החדשה מסיור האוטובוס וביתה המקסימה, הבנות כבר הרגישו נח אחת עם השניה ונראה היה שהן מכירות מאז ומעולם, מהר מאוד הן עזבו אותנו המבוגרות וקיבצו סביבן בהמשך את שאר בנות המצווה מהסיור לחברות וצחקוקים, היה מגניב שמח ומשמח. ברמה הטכנית יותר, שרון הכינה עבור כל אחת מהבנות גודי באג לכבוד יום ההולדת, ובמהלך הטעימות המצוינות שעשינו במהלך היום גם עשינו הדלקת נרות על קפאקייקס אישים לבנות, הטעימות במהלך הסיור היו מגניבות ומגוונות תוך התאמה לטעם האישי של הילדות ושל המבוגרות, ככה שאף אחת לא יצאה מאוכזבת או חלילה רעבה.

בסיור עצמו מאוד אהבתי את הטעימות מאוטולונגי, dark sugars ו soft serve society (גלידת קוקוס אפורה) וממש נהניתי מסיידר תפוחים חם. חייבים לחזור לבקר לישיבה ארוכה יותר.

שווה ביותר, אם אתם מתלבטים איזה סיור לקחת, אם אתם עם ילדים שרון מתאימה ביותר.

משם, אחרי שהיינו צריכים להפריד בין הבנות שניסו לארגן מפגש מאוחר יותר לאותו ערב, לקחנו אוטובוס למרכז העיר ומשם תפסנו רכבת לקמדן, כיון שהיה יום ראשון היה מאוד עמוס ומיצינו מהר ומשם המשכנו חזרה למרכז העיר כי המתבגרת רצתה להכנס להמליס ולחנות של דיסני (שהיא מסתבר לא התרשמה מהם, אמרה שזה לקטנים בדיעבד) המשכנו לכיוון מוזיאון הטבע ונכנסנו להחליק על הקרח, קנינו את הכרטיסים במקום ונכנסנו ישר למקצה הבא שהכניסו (מכניסים כל שעה עגולה), היה כיף ומאוד יפה אבל כיוון שהיה יום ראשון היו לא מעט אנשים. לא פגם לנו בהנאה.

ואם אתם עדיין עוקבים אחרי מד הצעדים היום הלכנו כמעט 14 ק"מ.

ביום האחרון שלנו החלטנו לקחת את הדברים באיזי, עשינו השלמות, קפיצה קטנה לקובנט גארדן, הצטיידנו בקופסת דונאט לדרך לנשנש וחזרה למלון לצ'ק אאוט, תפסנו מהמלון מונית כי היינו באיחור לשדה, התכוונו לסוע לפדינגטון לתפוס את ההית'רו אקספרס אבל בסוף הנהג הציע לנו נסיעה במחיר סביר ובקצב מהיר ישר אל הטרמינל, הגענו שעתיים לפני הטיסה עברנו תוך דקות את עמדת החזרי המס וקיבלו החזר במזומן (דולרים) וישר לבידוק והופ למטוס.

עוד  נקודה להורים למתבגרים נראה שלונדון היא בירת הווגסוורת כל מקום יש מחלקה של הארי פוטר, הילדה נתקעה בכל אחת מהן, מה שכן למי שבעיניין ולא נוסע לסטודיו וכן רוצה חנות מתנות בנושא שנראית יפה יש אחת מגניבה בשם בית הלחשים house of spells על רחוב צ'רינג קרוס.

כמו תמיד לונדון היתה טובה אלינו וחזרנו לפני שהספקנו כל מה שהיינו רוצות

אבל עכשיו אפשר לתכנן את ההביקור הבא שלנו בה.

כאן חוגגים.

אני מוצאת את עצמי שקועה בנושא לא רק בעבודה שלי אלה גם בחיי הפרטיים.

הרבה שיחות עם חברות ואימהות של בנות המחזור של ביתי נסובות סביב הנושא.

מי עושה במועדון, מי אירוע באולם ומי עושה רק משהו מצומצם?

להזמין את כל השכבה רק את הכיתה או קומץ חברות לפעילות משותפת?

מי עושה משהו למשפחה וחברים והאם בבית או במסעדה?

ואולי לדחות  לעונה אחרת במעט את האירוע או להבדיל את טיול בת המצווה.

או לעשות גם טיול בת מצווה וגם אירוע?

הנושא מקיף אותי ואני מוצאת שיש לי נקודת מבט אחרת על הנושא, כי פתאום המקצועי והאישי השנה מתערבבים.

אנחנו כמו שסיפרתי טסות לטיול בנות, מסיבה כרגע לא על הפרק אבל אני לא משוכנעת שההחלטה הזאת סופית בהכרח.

אין תשובה אחת נכונה למה נכון לכולן.

אבל יש לי כמה מסקנות ביניים לגבי איך לקבל החלטות על מה נכון עבורכם.

לדעתי השיח בנושא צריך להתחיל בהחלטה הורית תקציבית.

כמה אתם מוכנים להשקיע בנושא ומה העיקר עבור המשפחה שלכם ומה תפל.

לא הכל חשוב באותה מידה לכל המעורבים, סבא חושב שצריך להזמין את כל החברים והעבודה כי הוא גאה נורא או "חייב" והנכדה להבדיל תמות מבושה בפורום כזה גדול שבו היא וחבריה יהיו מיעוט,

או להבדיל יש נערות שחולמות על אירוע במועדון עם כל הטקס, זיקוקים, נצנצים וכניסה במרכבה וההורים רק המחשבה על אירוע ראוותי עושה להם פריחה.

כאמור יש משפחות שחשוב להן אירוע משפחתי מורחב ויש כאלו שיחשיבו את זה ככאב ראש מיותר.

יש כאלו שיעדיפו להשקיע את מרצם וכספם בצבירת חוויות משותפות בארץ או בעולם ואחרים המחשבה על מסע ישראלי באבק ללא מזגן יגרום להם לתחושת מחנק.

אין נכון ולא נכון.

שבו בינכם לבין עצמכם והחליטו על תקציב וסדרי עדיפויות.

אני מציעה בראש ובראשונה לחשוב על מה ישמח, אבל באמת ישמח את הבת הפרטית שלכם,

מה יתאים לאופייה ולרצונותיה ואיזה מסגרת תקציב ריאלית נוחה לכם לצורך העניין.

אחרי שעשיתם את זה, קיראו לנערה ושאלו את פיה.

לפעמים תופתעו, לא כולן רוצות אירוע גדול, הרבה יעדיפו משהו אינטימי עם קומץ חברים, או מסיבה כיתתית, ולעיתים דווקא להפך, תהיו בטוחים שהבת הצנועה והביישנית שלכם לא בעניין והיא דווקא תרצה מסיבה גדולה או להבדיל תעדיף טיול בת מצווה או רק בוק ללא מסיבה.

וחלק בניגוד לציפיות דווקא ירצה להיות כמו כולן אחרי ביקור במספר אירועים וישנו את דעתן ממה שאמרו לכם בתחילה.

אנחנו כאמור בחרנו בטיול בנות+בוק (שחלק ממנו כבר צולם וחלק ממנו יצולם בטיול שלנו) בהתאם לרצונה של הבת המצווש הפרטית שלנו אבל כמו שאמרתי קודם העונה התחילה ויש מצב שבגיל 12 היא תתחרט ואולי כן תרצה גם איזה פורמט של מסיבה עם חברות.

אז היו קשובים באמת למה נאמר ומה לא נאמר.

יש כל מיני קומבינציות לציין ולחגוג ואין משהו נכון אבסולוטית לכולן.

הדבר היחיד ששמתי לב שכל מי שעושה אירוע, בין אם בבית, במועדון, מסעדה או באולם היא העובדה שמשום מה כולן בוחרות ללבוש לבן.

לא יודעת למה.

ניחא.

יש רמות שונות של הפקות לעניין,

לא פעם מה שהכי פשוט למראית עין הוא הכי זול (אירוע בבית הוא קצת כמו שיפוץ, אתה יודע עם איזה תקציב אתה מתחיל אבל לא יודע בכמה זה יגמר).

לא בהכרח אירוע באולם הכי מפואר ויקר הוא הכי מוצלח בעיני האורחים בדיעבד.

אני שמה לב בקרב הילדים בסביבתי כי אירוע במועדון הוא הכי נחשק, הילדים חוזרים ממנו נלהבים ומפוצצים אדרנלין,

נראה כי הם מעדיפים אירוע שכזה ועדיף שהמבוגרים בו יהיו בלתי נראים (חפשו מועדון עם חדר  "אקווריום" מבודד מרעש למבוגרים).

יש מועדונים ברמות מחירים שונות אבל נראה כי ההוצאה על אירוע במועדון היא באופן ניכר זולה יותר מהפקה באולם אירועים.

מועדונים שונים מציעים חבילות שונות וערימות של שדרוגים והתאמות, קחו מה שמתאים לכם, אבל אם אחד הרכיבים בחבילה לא לרוחכם בקשו להמיר אותו ברכיב שדרוג אחר.

כמעט תמיד יש מקום לגמישות.

בררו עם הבת שלכם מה היא הייתה רוצה, מה היא חולמת עבור עצמה, לא כולן רוצות לשיר או לרקוד מול כולם. זה לא מובן מאילו.

אותו הדבר דרך אגב בבחירת הצלמת לבוק וסגנון הצילום לאלבום (גם אם קיבלתם צילום בוק בחבילה דרך אגב),

יש נערות שפורחות באלבומים עם הפקת איפור\שיער וחוויית דוגמנית ליום אחד, אחרות ירגישו שלא בעורן וכל הפורים הזה לא יבוא להן בטוב.

חשוב לעשות זיווג נכון בין החלומות שלה והציפיות והגבולות ההוריים שלכם.

שאלות שחשוב לקבל עליהן תשובה,

אם קיבלתם בחבילה צילום בוק בת מצווה או אתם מחפשים עכשיו צלם בעצמכם….

• שאלו מי הצלם, שם+שם משפחה וקישור לעבודות שלו. זה מונע אכזבות שלכם ושלה.  לפעמים תגלו כי הצילום בדיעבד לא עמד בסטנדרט שלכם או בציפיות שלה לחוויה.

• שאלו מה כולל הבוק, והפרידו את העיקר מהתפל, חשוב יותר לדעת (לטעמי), כמה תמונות מעובדות מקבלים (לוודא שכל התמונות באלבום עברו עיבוד אחרת זה מסביר למה המחיר נח מידיי), מה גודל האלבום ? אלבום ענק זה אולי מרשים ונחמד אבל אם יש בו רק 20-30 תמונות באלבום אתם משלמים על גודל ולא על תוכן.
• שאלו איפה מצטלמים, בסטודיו/אולפן או צילומי חוץ או שילוב, וודאו שזה מתאים לציפיות של הילדה. שוב, מהות ותוכן אלו הדברים החשובים.
• שאלו האם הבת שלכם היא המצולמת היחידה באותו יום, לא כולן מצטלמות טוב עם קהל או בסרט נע, לא כולן נהנות מחוויה משותפת עם חברות וחלק אפילו נבוכות לראות אחרות שעשו זאת טוב יותר מהן בסמוך.
• שאלו האם מדובר בצלמת או צלם, כמה החלפות בגדים יהיו (אם בכלל) ואיפה מחליפים בגדים.
• אבל הכי חשוב תנו לילדה לראות עבודה של הצלמת , בבית בשקט, בנחת ובלי לחץ, ולראות, באמת לראות שהיא מתחברת לסגנון ושזה מה שהיא רוצה.

אני כשלעצמי מאמינה שראוי שיהיה ליום הצילומים ערך מוסף,

אני חושבת שזאת יכולה להיות חוויה משפחתית ונשית מעצימה, שתהיה מגבשת יחד עם המלווה שלה ליום,

חשוב לטעמי שביום הצילומים הזה, תהיה התנסות בסביבה בטוחה ומוגנת בביטוי עצמי מול העולם,

משהו שיגרום לה בלהגיש נח בעורה כמו שהיא, יפה. משהו שתהיה גאה בו ותקבל עבורו פרגון מחבריה ומסביבתה,

שתאמר זאת אני: מורכבת, יפה וגאה!

לקביעת יום צילומים

התקשרו עכשיו 052-2429418

לשבת על נקודה ולא להרפות,

To obsess  על נושא,

כמו ילדה בחנות ממתקים,

סוג של חננה של תחקיר,

אני מניחה שזה מה שהופך אותי לטובה במה שאני עושה,

כי אני לא מפסיקה לחפור בנושא הנבחר, בין אם זה הסט הבא שאני חולמת עליו

(אל תתפלאו אם בקרוב תראו סט מגניב של צילומי לילה עם מברשות אור, כי אני עסוקה עכשיו כבר תקופה בלחקור את הנושא וללקט את החלקים כדי לבנות לעצמי חרבות אור מגניבות),

בין אם זה הרצון להפיק לבת מצוושית הפרטית שלי (ובהתאמה כל שאר הבת מצוושיות האחרות אחריה זוכות גם מהרעיונות ומהניסיון) בוק שעוד לא נראה.

ובין אם זה טיול הבת מצווש הבא עלינו לטובה.

אני מוצאת משהו מאוד מבהר ומרגיע עבורי ביכולת להניח בצד נושאים אחרים, להניח לשחיקה של החיים, ולהתפס על נקודה ולתחקר לה את הנשמה.

זה סוג של כיף. נקי. לא מזיק.

להפך, כיף מועיל שמביא לצמיחה ולהנאה גדולה.

מייצר התרגשות לבאות.

אחרי החגים מאחורינו כבר.

ובין סט צילום אחד למשנהו.

אני חיה בת מצווש.

טיול בת מצווש.

אובססינג מאץ'?

כן בהחלט!

מניסיונות להרכיב ימים מעניינים ומאוזנים,

שמוכנים גם למזג אוויר רטוב (השלמתי עם העיניין של קר) וגם מאפשרים עצירות מנוחה כי אחרת הכל יכאב לי.

גם מאפשרים להגשים כמה שיותר מהדברים שאנחנו רוצות, וגם מאפשרים גמישות בלי להרגיש במירוץ לסימון וי V.

ממעקב אחרי מזג האויר המקומי (כן הולך להיות נובמבר הקר יותר מאז 2010 לפי התחזיות) דרך התעדכנות בכל הארועים המעניינים לכבוד החג בעיר כל יום יש משהו חדש ללמוד עליו.

ובין קריאת תפריטים של מקומות שמעניינים אותי שאני רוצה לוודא שגם לקטינא יהיה מה לאכול שם (בררנית עם היסטורה של אלרגיות מסכנות חיים).

ומתחקיר של איפה אני אצלם מה (בתקווה שתשתף פעולה ונוכל לארגן גם תמונות בת מצווש בניכר) ואיזה מצלמה לקחת איתי ואיזה עדשה.

הטיסות הוזמנו, המלון גם.

ממש השבוע הזמנתי כרטיסים לאטרקציות.

אפילו למחזמר למרות שלא אני ולא היא היינו בעניין

(ויסלחו לי כל חובבי מלך האריות, זה לא עשה לנו את זה),

בשיטוט ברחבי הגוגלספירה נמצא (בטעות, לא התכוונתי) מחזמר שנראה מדליק,

& Juliet  עם רעיון פתיחה רדיקלי: מה היה קורא אם יוליה (כן ההיא מרומיאו ויוליה)

לא היתה מתאבדת אחרי שמצאה את רומיאו מת (מה היא משוגעת?) .

אז קטינא (כבר לא כל כך קטינא זאתי) ביקשה  ואחרי מחשבה,

מחקר קל על מקומות ישיבה וכלייה שתרמתי לתיאטרון לטובת כרטיסים להצגה גם זה נכנס ללו"ז.

עכשיו רק נותר לחכות שהימים יעברו, לארוז (ולהשאיר מספיק מקום במזוודה כמובן), לסיים את העבודות שמתוזמנות לי עד הטיסה.

לרענן את הידע הכללי שלי על לונדון וההיסטוריה שלה (בבית טיודור יש שליטה כמובן),

ולהמשיך לתחקר את כל מה שהעיר מציעה לנו בימים האלו של לפני החג.

 ? Obsessing much

 !!! indeed

אז תודה לאיש, למשפחה ולחברים שלי (וגם ללקוחות שלי שאנחנו יחד באותה סירה ומגלות שהצלמת שלהן נורא אוהבת לדבר על טיול הבת מצווה)

שסובלים את הנעלות הלסתות שלי על נושאים והרצון שלי לדבר ולהתעסק רק בהם.

זה לא פוסט על צילום הפעם,

פוסט אישי.

בלי מטרה ברורה, אפילו לא הייתי בטוחה אם להעלות איתו תמונות בכלל,

אבל בסוף החלטתי על למה לא, הרי כולנו עמוק בפנים ילדים בחנות ממתקים.

השנה הבת מצווש הגיעה אלי הביתה באופן אישי.

כאן חוגגות. אוטוטו אורזות וטסות.

היעד: לונדון.

מתי? בעונה הקרה הכי חמה מוארת ויפה.

אז חשבתי לעצמי כיוון שאני כל כולי בעינייני הנסיעה הקרובה ללונדון,

ונכון שהייתי בעיר הזאת לא מעט פעמים ועדיין לא מיציתי, אבל

הפעם זאת נסיעת בת מצווש, טיול בנות אני והיא.

וכיוון שאני לא היחידה בקלחת הזאת.

ובעוד בנסיעות קודמות נסעתי,

לרב כמעט וללא תכנון מקדים כי אני פשוט אוהבת לחיות את העיר,

הפעם חשוב לי לתכנן כי…בכל זאת…בת מצווש….עם הטינאייג'רית המתחילה שלי ואני רוצה שהכל יזרום פיקס.

אז מסקנות ביניים עד כה…..

• תחקיר. תחקיר. תחקיר. לא של מה יש לעיר להציע (ולא חסר לה) אלה מה הציפיות של הנערה, מה היא אוהבת ובמה היא מתעניינת (כן גם כשזאת נסיעה בהפתעה אפשר לשאול שאלות מנחות שיתנו לכם מושג מה העיקר ומה תפל בעיניה).
• אין שום אתר חובה שבאמת חובה להיות בו. זאת צריכה להיות הנחת המוצא של המסע הזה. יש לכם תקציב וזמן מוגבל, עדיף להנות ממנו בנחת. להכין לו"ז עם עוגן פעילות יומי ולבנות אופציות סביבו, ככה כשבזמן אמת תגלו שמיציתם מהר מקום מסויים או שבא לכם עוד זמן שם אין מה להלחץ. במקרה הזה google map  וגם אפליקציית טריפ אדוויזר הם חברים שלנו. אם זאת לא נסיעת הפתעה תנו לילדות לשבת על זה ולסמן בלבבות כל מה שמוצא חן בעינהן, זה גם סוגר לכם את פינת התחקיר לא רע וגם נותן לכם מושג מה הפוקוס של הטיול יהיה.
• עוד דבר חמוד לעשות הוא לקנות מחברת יפה ולתת להן לרשום כל מה שמעניין אותן, בהמשך תכניסו לשם את הלו"ז כתוב, כרטיסים מודפסים מראש ובסוף כל יום הילדה תוכל לסכם את היום ותשאר לכם מחברת מסע מגניבה להנציח את העיניין.
• בתי קפה וורודים, קינוחים מגניבים וכל מה שנראה מעולה באינסטגרם הולך לנצח כמעט כל אטרקציה היסטורית שתציעו, שתדעו ולא תתאכזבו.
• אפרופו אינסטגרם, קחו מצלמה או טלפון עם מצלמה טובה, דעו לתפעל אותם בצורה סבירה, לא צריך להיות עבד לצילום אבל לימדו לצלם את הילדה ככה שתוכל להשוויץ לחברות, אם החברות לא רואות זה לא קרה.
• צילומי בת מצווש, אפשר לשלב בטיול בתשלום או להבדיל אם אתם יודעים לצלם תמונה סבירה עם מצלמה סבירה (חשוב מצלמה סבירה כי אחרת ההדפסה בהמשך תראה בהתאם) לצלם בעצמכם, לא כל צילומי הבת מצווש צריכים להראות כמו פרסומת למשרד התיירות המקומי העיקר הוא הילדה ולנוסעים בעונת האורות החגיגית יהיו הרבה אופציות מגניבות לצילום, אחר כך תוכלו לבקש ממי שעושה לכם את הבוק לשלב את זה באלבום או לערוך בעצמכם אלבום לצורך העיניין (אני יכולה לכתוב עוד המון על הנושא אבל אפסיק כאן).
• 95% שגם הילדה שהכי פחות מתחברת לקניות תבקש להתרכז בזה (הבת שלי לדוגמא).  הייתרון הגדול הוא שזה קיים וזמין בכל מקום . לא צריך להתרגש. פשוט להחליט מראש על תקציב בזבוזים, הרוב יהיו מרוצות מפיצ'פקעס קטנים, לא יקרים ואופנתיים מעולם התוכן של הגיל הזה. אין מה לתזמן זמן שופינג מטורף עבור זה, הן נהנות בדיוק כמונו מלגלות את הרחובות המגניבים ותצוגות הראווה הקיימות שלא כמו בארץ. בנוסף עשו לעצמכם טובה אם כבר פשטתם על החנויות איתן נסו לא לפשוט על חנויות המותגים המוכרות מהארץ, בשביל זה יש את מגוון קניוני עזריאלי, יש המון אופנה מגניבה וטרנדית בלונדון (חולות נעלים לא לוותר על חנות irregular choice  ברחוב קרנבי).

  

• תמדדו את המעיל שלהן משנה שעברה עכשיו מספיק זמן לפני הטיסה, כדי לוודא שהוא לא קצר עליהן פתאום, אותו דבר לגבי נעלי ההליכה הנוחות יותר שלהן' אחרי קיץ של סנדלים וכפכפים שלא תגלו הפתעות.
• עוד דבר בעיניני נעליים נעלי התעמלות נוחות זה אחלה אבל עם הן נעליים "נושמות" מבד יהיה להן קר. מרגישים את הרוח .זאת טעות שכבר עשיתי ולא אעשה שוב.
• לגבי איך לבנות את היום, יש המון דברים לראות בלונדון ואמנם היא לא קורעת את הרגליים כמו פראג (שרק המחשבה עליה מכאיבה לי שוב ברגליים בגלל הריצוף האיום), אבל תזמנו דברים שגם מאפשרים מנוחה וישיבה, אל תשכחו גם להאכיל אותן כל פרק זמן סביר כדי שלא יתהפכו עליכן מעייפות והתרגשות.
• יהיו דברים שהם מאסט ולא יעניינו אותן בכלל, ותרו מראש או שלבו את זה עם משהו שכן מעניין אותן .
• הן בנות 12, הם מקסימות, ויפות וחכמות ועונות בחזרה אבל עדיין ילדות בעיר זרה, שיחה מקדימה על מה מקובל ומה לא מקובל ימנעו עגמת נפש (התנהלות ברכבת למשל, שמירה על צד ימין במדרגות, מה עושים אם פתאום לא רואות אתכם).
• התאימו את הטיול לרמת האנגלית שלהן.
• התאימו את האטרקציות למזג אויר אחרת תשמעו הרבה קר לי, משעמם לי ומתי הולכים מפה.
• בעוד בטיסות אחרות פחות חשובה לי חברת התעופה, בטיול כזה דווקא חשוב לי, גם בגלל החוויה אבל בעיקר כי חשוב לי ששעות ההמראה והנחיתה יהיו משהו שיהיה נעים ולא קשה ומעייף לה מידיי כי למי יש כח לטינאייג'רית זועפת.
• וטיפ אחרון להגברת ההייפ לקראת הטיול…..אנחנו שמנו אפליקציה\ווידג'ט עם ספירה לאחור בטלפון שלה עם הספירה עד ההמראה.

יאללה תוסיפו טיפים שלכם….

מעניין אתכם שאמשיך לעדכן בנושאי בת מצווש?

עדכנו אותי ואולי זאת תהפוך לסדרת רשומות בדרך לטיול הבת המצווש.

מה בדיוק הקטע עם צילומי תדמית?

איך עושים את זה ולמה לא כל מה שראיתם אצל הקולגות מתאים לכם.

צילומי תדמית.

בדרך כלל כשחושבים על המונח הזה מה שקופץ לראש הוא תמונה מלוטשת, מקצועית,

תמונה של חצי גוף, המצולם עומד לבדו מול המצלמה במבט משמעותי או חצי חיוך עם רקע אחיד (תנו לי להמר שאתם מדמיינים עכשיו רקע שחור, לבן או כחול?).

אז זהו…..ש…..זה נכון לעסקים מסויימים אבל צילומי תדמית הם הרבה יותר מזה והם לא חייבים להיות כאלו.

יתרה מזאת יש עסקים שצילום תדמית שכזה הוא החמצה אדירה עבורם.

בעידן שלנו שהשיווק הוויזואלי הוא משמעותי, לנראות שלנו כעסקים קטנים או גדולים יש משמעות.

בין אם אתם משתמשים במדיה חברתית ככלי לקידום העסק, בין אם אתם משתמשים באתר האינטרנט שלכם או אפילו אם אתם נשענים על פרסום מודפס.

לדרך בה אתם מציגים את עצמכם יש משמעות.

ואני רוצה לדבר קצת על הדרך לבחור את הסגנון הרלוונטי לכם בצילום והצגת העסק שלכם,

אני חושבת שזה משמעותי לא רק עבור עסקים גדולים אלה דווקא אפילו יותר עבור עסקים ונותני שירות קטנים יחסית או בתחילת דרכם.

קודם כל ולפני שניגשים לצילומי תדמית כי אמרו לכם שאתם חייבים כאלו.

אני מציעה לשבת ולחשוב ולהכין רשימה אפילו.

כשמגיע אלי לקוח או לקוחה לצילומי תדמית אני מבקשת מהם שנכין "שעורי בית"

ונאפיין כמה דברים.

• אני מבקשת שיספרו לי על העסק ועל עצמם.
• אני מבקשת שיספרו לי על הלקוחות הקיימים שלהם, מה מאפיין אותם? האם מדובר באנשים מתחום מסויים ומוגדר או שפלח השוק שהם פונים אליו מגוון?
• איך מערכות היחסים שלהם עם הלקוחות, האם מדובר בעסק שנשען על לקוחות חוזרים? האם מדובר בשירות שלקוח ייקח לעצמו לעיתים רחוקות ואין צורך בביקור חוזר?
• אני מבקשת לדעת מה המין השולט של לקוחות העסק כרגע ואפילו מה הגילאים של הלקוחות/

אחרי שאפיינו את הקיים, את מה שיש כבר, אני מבקשת לאפיין יחד איתם את הרצוי, את המקום אליו ירצו לקחת את העסק או השירות שלהם.

לפעמים תמונות יכולות להיות מעולות, לספר עליכם דברים נהדרים, להלל את המוצר שלכם אבל לפספס לחלוטין את קהל היעד שלכם, ולכן חשוב לאפיין את המטרות באופן ברור ואת הלקוחות באופן ברור אפילו יותר.

יתרה מזאת אם כבר הגעתם לשלב בו אתם פונים לצילומי תדמית, חשוב לחשוב עוד קצת קדימה ולתכנן את צעדיכם,

האם אתם רוצים רק תמונות עבור הכנס הקרוב שבו תשתתפו? האם חשוב לכם תמונות יפות של העסק  או החנות עבור ידיעון הפרסומת שתוציאו?

לכל זה יש משמעות בבחירת סגנון הצילום שתבחרו (בסטודיו? בבית העסק? או במקום אחר שרלוונטי למסר שלכם).

אני תמיד ממליצה למצולמים שלי אם כבר הגיעו עד אלי, פינו את הזמן, השקיעו את הממון בצילומי תדמית,

שישקיעו מחשבה כמה חודשים קדימה ויגדירו לעצמם יעדים שבהם הם הולכים להשתמש בצילומים, בין אם בפוסט מידע שבועי בניוזלטר או בפייסבוק,

ובין אם את בעלת עסק או בלוגרית שנשענת על עדכון קבוע באינסטגרם וצריכה מאגר תמונות לשאוב מהם כדי ללוות את הפוסטים שלך.

חשוב לאפיין את כמות המסרים שתרצו להעביר בתקופה הרוולנטית כדי שלא תצאו מיום הצילומים בתחושת פספוס שחבל שלא עשינו ככה או אחרת בנוסף לכל מה שכן עשינו.

אחרי שדיברנו על כמות, בו נדבר על איכות, בו נדבר על אפיון.

למסרים שאתם רוצים להעביר יש ערך אבל….יש המון דרכים להעביר את המסרים שלכם,

אנחנו חייבים לא רק לייצר תמונות יפות אנחנו חייבים לייצר תמונות אפקטיביות עבור קהל היעד שלכם.

חשוב לי שהמצולמים שלי יזכרו שלא תמיד נכון לחשוב על עצמם כעל הלקוח הפוטנציאלי של העסק שלהם.

חשוב להפריד בין ההזדהות שלנו עם הלקוחות והעסק שלנו שיקר לנו, לבין העובדה שלרוב יש הבדלים, לעיתים קלים לפעמים משמעותיים, אבל הם קיימים וחייבים להתייחס אליהם.

אנחנו לא הלקוח הפוטנציאלי של העסק שלנו ואנחנו חייבים לכבד אותו ולנסות לשווק ללקוח שלנו כמו שהוא היה רוצה שישווקו לו ולא כמו שאנחנו היינו רוצים שישווקו לנו.

חשוב לי שהמצולמים שלי ואני נערוך רשימה מסודרת של דברים ש"אסור לפספס" עבור יום הצילומים שלנו כדי שתהווה את השלד הבסיסי עבור יום הצילומים,

בין אם מדובר ברשימת תרגילי כושר ספציפיים, או רשימת החלפות בגדים או אפילו רשימת "מסרים" שצריך לתרגם לאימאג'ים.

הרשימה הזאת עוזרת לי ולהם לא להיסחף ביום הצילומים אחר רעיון מדליק שהתפתח ביום הצילומים ולשכוח את העיקר,

כך מרוויחים גם את האפשרות לפתח רעיונות חדשים במהלך היום אבל גם לא לשכוח למה הגענו לפה מלכתחילה.

כל אלו עוזרים לנו לבנות ביחד יום צילום אפקטיבי, יום צילום שהכל תוכנן בו בקפידה מהמיקום בו נצטלם,

הצבעים שנבחר לאפיין את התמונות בהן ושיתאימו עבור המותג שלכם (בין אם בבחירות בפועל של בגדים ואיפור ובין אם בבחירות העריכה של התמונות אחר כך)

ועד ההגדרות של איזה תוצרים תקבלו לידיכם וכמה מהם כך שיוכלו לשמש אתכם בצורה מיטבית לאורך תקופת הזמן שתגדירו.

בחרתי לשתף כאן תמונות שצילמתי עבור מאי  שפר וספיר תורג'מן, מאמנות כושר,

הן נועדו להראות איך אפשר לשווק בדרכים שונות את אותו עסק עבור קהלים שונים רק ע"י שימוש בעולמות דימויים ויזואליים נבדלים.

בעבודה עם מאי וספיר איפיינו יחד את קהלי היעד שלהן,

הן השחיזו את המסרים שלהן היטב והכינו שעורי בית עוד לפני שנפגשנו ויש להן לא מעט חומר שהן חשבו קדימה שירצו להעביר אל לקוחותיהן כחלק מהשירות הנהדר שהן מציעות.

יש להן תכנית ברורה וסדורה שהולכת להתגלות במהלך השנה הקרובה.

אבל עדיין כשנפגשנו ושוחחנו עוד לפני יום הצילומים שלנו, גילינו כי יש להן כמה סוגי קהלי יעד, שהדרך לפרסם עבורם צריכה להבדל לעיתים מבחינת הדימויים הויזואליים כדי להיות אפקטיבית.

מחד יש להן קהל יעד שיתחבר טוב יותר לדימויי אנרגיה וכח, צבעים עזים וחדים.

רצינו תמונות של עשייה בועטת, תמונות שיראו את הדרך אל המטרה הנכספת.

מאידך רצינו שהתמונות יצולמו במקום נגיש, מוכר ולא מאיים.

בחרנו ללוקיישן הראשון שלנו פארק, גינה ציבורית יפה ונגישה מהסוג שמוכר לרובנו.

התמונות הללו ידברו היטב לסוג הלקוחות שכבר מתחבר לעולם הכושר והבריאות.

התמונות הללו מדברות היטב את המסר שהן רוצות להעביר ומתאימות לפלח השוק הגברי והנשי אותו  הן רוצות להגביר וחשוב מכך לשמר במסרים שלהן.

אלו תמונות חדורות מטרה.

מאידך יש פלח שוק שלם שתמונות כאלה, הגם יהיו מאוד יפות ומוערכות על ידו,

תמונות כאלו יפספסו את המטרה עבורו כי הן מאיימות עבור אלו שטרם נכנסו לעולם הכושר או נמצאים רק בתחילתו של המסע שלהם.

ולכן בחרנו לצאת ללוקיישן שני רגוע יותר, בחרנו בגדים בצבעים שיתאימו ללוקיישן השני וישדרו נגישות וכמובן שידבררו את המסרים שהן רוצות להעביר.

מסרים רכים יותר, מסרים של חברות, התמדה, כושר ובריאות כדרך חיים כוללת ומקיפה.

תמונות אלו נועדו לתת השראה.

התמונות הללו פונות בנעימות לקהל נשי יותר, הן מיועדות לקהל לקוחות פוטנציאלי שעוד לא נכנס לעולם הכושר ויש לו חששות,

שרוצה להכיר את המאמנות, את האני מאמין שלהן שרוצה לחוש את העסק ולבטוח בו ברמה ריגשית יותר.

כאן בחרנו פלטת צבעים רכה יותר, צילמנו גם כאן מגוון תרגילי אימון שונים מעולם הכושר והאימון האישי.

ומראש בחרתי תוך התייעצות עימן בפלטת צבעים טיבעית , בחרנו לצלם תמונות נגישות יותר,

מחוייכות יותר.

חשוב לזכור שלפלחי שוק שונים יש טעמים אסטתיים שונים והדרך להניע אותם לפעולה דורשת אסטרטגיות שונות.

בעוד מי שכבר בחר לפעול ישמח לקבל דימויים של פעולה, יתחבר לתמונות חדות, לצבעים עזים ולתמונות שהרגשות המובעים בהם יהיו חמורי סבר יותר ורציניים יותר.

כאלו שקל יהיה לו להזדהות איתם כי הוא כבר החליט לפעול ודימויים כאלו יחזקו את נחישותו בצדקת בחירתו.

מי שטרם בחר לפעול, ישמח ויתחבר בקלות יותר לדימויים רכים ולא מאיימים שמעודדים אותו בנעימות לבחור בדרך של פעולה,

כך שירגיש נעים עם הבחירה הלא פשוטה לפעול את הפעולה שאתם מבקשים מהלקוח שלכם בבחירתו בכם ובשירות שלכם.

מקווה שהצלחתי להעביר את הנקודה.

לשאלות, התייעצות וקביעת סט אישי עבורך

אני במרחק שיחת טלפון אחת.

הפייסבוק של מאי שפר מאמנת כושר

הפייסבוק של ספיר תורג'מן

השנה יש לנו חורף.

ורגע לפני שהוא נגמר נפתחה העונה בחרמון ובימים מוצלחים במיוחד אפשר גם למצוא אותו בצפון הרמה ואפילו קיבלנו קצת בהרי המרכז.

וזה עשה לי חשק.

אז התחברתי לאפליקציית מזג האויר החביבה עלי והתחלתי לעקוב אחרי התחזיות והמפות והימרתי.

צירפתי אלי את האנשים שאני הכי אוהבת בעולם והימרנו. והצליח לנו.

הזמנו צמד צימרים חביב בנוה אטיב בדיוק שבוע לפני שנסענו "אצל סטפני-בקתות עץ בחרמון"

שהיו חמימות נקיות ומזמינות, בול מה שרצינו עבור השהייה הקצרה שלנו.

עלינו צפונה בחמישי בצהריים. הפעם לא שברתי את הראש איזה עדשות לקחת או איזה מצלמה.

לקחתי את העדשה הכלבוניקית שלי 24-70 f 2.8   ולא היתה מרוצה ממני.

בערב אכלנו במסעדת ניסאן במג'דל שמס שהיתה מעולה והתבררה כמאוד מושלגת להבדיל מנוה אטיב שבה כבר נמס השלג, והילדים יצאו באמצע הארוחה החוצה לשחק בשלג שמחוץ למסעדה.

יצאנו מהצימר מוקדם (כמה מוקדם? לפני שבע) ועלינו חרמונה.

ההחלטה להגיע באותו יום התבררה כמאוד מוצלחת, הגענו אחרי שיום קודם האתר היה סגור בשל השלגים שירדו במהלך השבוע וקיבל את פנינו אתר בתולי כמעט לחלוטין, עם המון שלג רך שאף אחד עוד לא נגע בו.

הילדים ישר רצו לחקור ומצאו צלע הר מושלגת ודשנה וישר התחילו לשחק ולטפס.

בשלב הזה נותר לי רק לעשות מדידת אור ולכוון את הפרמטרים של המצלמה.

אז נכון שבעבר כבר כתבתי פוסט על צילום בשלג אבל חזרתי עם עוד כמה מסקנות ששוות שיתוף,

מבחינת פרמטרים, היינו ביום בהיר עם ראות טובה ושמיים כחולים כחולים שכמו יצאו מסדנת פוטושופ (אבל לא).

הפעם רציתי לא לאבד את הפרטים הקטנים ובחרתי לצלם בצמצם סגור יותר מהרגלי, מה שגרם לי לשנות את רוחב הצמצם לאזור ה 3.5-7 F ,

בנוסף בגלל שרציתי לא להתעסק הרבה עם העריכה אחר כך בחרתי כדי שהשלג ישאר לבן בתמונות ולא יקבל גוון אפור לכוון את המצלמה לפיצוי חשיפה חיובי של סטופ 1+ .

בנוסף בחרתי בשיטת מדידת אור הערכתית (evaluative metering) כדי לוודא שהחשיפה תהיה טובה יותר .

עוד בעיה שאפשר להתקל בה בצילום בשלג היא פיקוס, במקרה שלי לא ממש נתקלתי בבעיה כי האובייקטים שלי צויידו בבגדים בצבעים עזים מה שעזר למצלמה שלי להבין איפה היא צריכה להתפקס.

לאלו שאוהבים לשאול על הiso  התמונות כולן כאן צולמו איזו 200 אבל אין לי ספק שצילום באור יום כמו שהיה לנו על איזו אוטומטי היו מניבים תמונות טובות לא פחות.

מה עוד?

ביגוד.

תתלבשו חם, הפעם לא סבלנו מהקור,

אולי כי בחרנו לא לעלות לפסגה עם רכבל המבקרים,

אולי כי היינו לבושים טוב בשתי שכבות.

ובכל מקרה לפחות עבור הילדים שווה לקחת בתיק שעליכם זוג נעליים וגרביים נוסף להחלפה כי אם הם כמו המטפסים שלי שהתחפרו בשלג עד גובה המותניים, יהיה צורך בזה עוד לפני שתחזרו אל הרכב.

הפעם לא השתמשתי בכפפות צמר אלה נערכתי מראש ושידרגתי את הכפפות המשפחתיות לכפפות שלג מדקטלון שנקנו מבעוד מועד, לי עצמי שידרגתי לכפפות האלו,

היתרון הגדול שלהן הוא העובדה שעל האצבע המורה יש חומר שמזכיר משטח נגד החלקה מה שאיפשר לי לצלם עם הכפפות ולא ביד חשופה לקור.

עוד כמה מסקנות,

היה לנו נורא כיף, אבל חבל שלא יכולתי להשאר יותר, ממש.

מרגישה פספוס שלא יכולתי להכניס ללו"ז גם צילום סקי וסנובורד בטיול הזה.

וגם עשה לי חשק עז להתחיל לעשות צילומי משפחה לאנשים שהם לא המשפחה שלי בשלג.

אל תפספסו את ההזדמנות ובקשו ממישהו לצלם אתכם בהרכב מלא, הפעם אפילו אני מסרתי את המצלמה לאחי החתיך כדי שיצלם אותנו בהרכב מלא.

נכון שהחרמון עמוס, ונכון שאפשר למצוא שלג גם בדרך אליו או בנקודות אחרות,

אבל אם לא מצאתם נקודות מבודדות מאנשים ועדיין אתם רוצים תמונות שלא כוללות זרים בהן,

חישבו על התמונות לפני שאתם מקליקים ובחרו מה לכלול בתמונה ואת מי להשמיט מהפריים,

לפעמים זה אומר שבמקום לבקש מאנשים לזוז ולא להפריע (וזה לא פשוט ולא תמיד יעיל) שאתם, הצלמים, צריכים לזוז ולחפש את הזוית שבה נראה כאילו אתם לגמרי לבד שם.

כרגיל תמיד חפשו את הזויות המעניינות לצילום אבל תזכרו שמצלמות לא אוהבות מים, אז אל תשכבו על השלג עם המצלמה ובגדול אל תזרקו על המצלמה שלג, אלה אם כן ממש בא לכם מצלמה חדשה.

מילה קטנה על השמש….

שווה לחפש את נקודות השמש המגניבות בצילום,

בדרך כלל אני תמיד ממליצה להשאיר את השמש עצמה מחוץ לתמונה, אבל במקרה הזה כל עוד לא כיוונתם את העדשה ישר לשמש,

הנקודה השרופה של השמש בשמיים מוסיפה לעיתים וה"פליירים" או "נקודות השמש" מוסיפות המון דרמה לתמונה (בבוקר בחרמון השמש תהיה מעל הפסגות שבאזור הרכבל העליון).

נסו את זה. זה ממש נחמד.

ובקטנה לצלמי הטלפונים הסלולריים….. אותם חוקים תופסים גם כאן חפשו את הקומפוזיציה המתאימה,

כשאתם מצלמים אל תשכחו ללחוץ במסך על הנקודה בתמונה שבה תרצו שהמצלמה תתפקס זה גם יעזור למדידת האור הנכונה יותר עבורכם.

וגם לא לשכוח מקדם הגנה, חלקנו חזרנו עם פנים שרופות.

יאללה תהנו.

אוטוטו צילומי שקדיות.

היתה שנה מטורפת, המון עבודה, ובעקבותיה עייפות וכמה פציעות שנטרלו אותי לתקופה לא קצרה.

אבל גם הרבה דברים טובים.

עכשיו כשסיימנו עם החגים והחופשות לתקופה, אני רוצה לספר לכם על פעילות מקסימה שהשתתפתי בה עם בכורתי לרגל חגיגות יום ההולדת שלה, ועל הדרך גם להסביר איך תיעדתי את העיניין.

השבוע הצטרפנו לסדנת הכנת סבונים לאמהות וילדים (כן זה לא רק לבנות וגם סבתות נחשבות לאמהות) במפעל מיידלע של הילה דורון המקסימה ביבנה.

הגענו בבוקר וכבר בכניסה לחנות קיבל את פנינו ניחוח נהדר ומזמין וחדר מעוצב ויפיפיה שהעלה בקרב הבנות את מפלס ההתרגשות לקראת הסדנא שעמדנו לקחת בה חלק.

משם עברנו לחדר הסדנא, מין מטבח גדול לרוקחות סבונים עם דלת חלון שממלאת את החדר באור נפלא (מה גם שמאתגר לצילום בשל בעיות אפשריות במדידת האור).

הילה התגלתה כאישיות לבבית ביותר עם המון סבלנות לשאלות הילדים והמבוגרים, היא הסבירה על ההיסטוריה שלה ותהליכי הכנת סבונים בעבודת יד ובמה הם נבדלים מהסבונים האחרים שאנחנו מכירים, ובעיקר נשקף כמה היא אוהבת ושמחה וכמה מדבקת השמחה הזאת של היצירה שלה ונדבקה בכל הנוכחים.

לי כאמא וצלמת תמיד יש התלבטות בבואי לפעילות עם המשפחה איך מחד להשתתף השתתפות מלאה ולהיות נוכחת ברגע מחד ומצד שני איך לשלב בזה גם תיעוד של המתרחש בלי לגלות שבחרתי צד אחד ונבצרתי מהרגע בעודו קורה או האם לוותר לחלוטין על התיעוד.

אני מוצאת שזה עיניין של איזון.

לא פעם אני אבחר לוותר על התיעוד כדי להיות נוכחת ברגע ולא פעם (או פעמיים אפילו) מה שיקרה יהיה הפוך ואהיה עסוקה בתיעוד עד שלא אקח חלק משמעותי בפעילות.

אני ממליצה תמיד לקחת את המצלמה איתכם אבל להגביל את עצמכם למקטעי צילום קצרים, חלק ניכר מפעולת הצילום מבחינתי קורה עוד לפני שהרמתי את המצלמה, כשאני בונה את הפריים, כלומר אני מגיעה, בוחנת מה קורה סביבי ובוחרת מראש מה נראה מעניין ואיזה זווית תהיה מעניינת, ואז אני זוכרת את זה ושמה בצד.

ברגעים מתאימים, אני בוחרת הפסקות קצרות מאוד עבור פעולת התיעוד עצמה (ממש דקות בודדות) ומוציאה לפועל ואז שוב מניחה את המצלמה בצד וחוזרת להשתתף בפעילות למרות הפיתוי להמשיך לתעד עד שייצא בול מה שרציתי. אבל יש פה עיניין של איזון. חשוב שתהיו חלק מהזיכרון המשפחתי שאתם יוצרים ולא רק הצופים מהצד שמתעדים אותו.

כשהגענו אל הסדנא שמתי לב שיש דלת זכוכית\חלון גדול ומאיר ישר מאחורי הנקודה בה הילה הדריכה אותנו, ידעתי שזה יהווה בעיה עבורי, אם אצלם ללא מחשבה מקדימה ורק אכוון את המצלמה לעברה, בגלל האור הגדול מאחוריה היא תצא כצללית כהה כנגד האור האחורי החזק.

אז בבואי לצלם אותה עשיתי את מדידת האור מנקודה כהה יותר ואז הרמתי את המצלמה וצילמתי(כלומר כיוונתי את המצלמה לנקודה כהה יותר על אותו קו שהנושא שלי נמצא בו, לחצתי חצי לחיצה על ההדק כדי למדוד את האור ואז הרמתי את המצלמה וצילמתי) וכך שמרתי על הצבעים הנהדרים, ככה גם קיבלתי תמונה מאוד בהירה ושמחה.

דבר נוסף כיוון שחשוב היה לי לצלם כך שהתיעוד יספר סיפור, בחרתי לצלם מקטעים מסויימים שמתעדים את הפעילות עצמה והתוצרים ולא רק את האנשים כמכלול מלא.

כיוון שהנושא היה סבונים עם צבעים שמחים היה חשוב לי להעביר את התחושה הזאת גם בתמונות.

רציתי תמונות בהירות ושמחות, עבור זה הגדלתי את החשיפה, פתחתי צמצם רחב ואפילו בנקודה או שתיים בחרתי לעבוד בפיצוי חשיפה חיובי  (במצלמות רפלקס יש אפשרות בעצם לבחור להבהיר את התמונה כבר בשלב הצילום אני ממליצה לשחק עם פיצוי חשיפה חיובי ברמת של שליש או שניים אין סיבה בחדר רגיל לעלות לסטופ שלם או יותר) שיגרום ללבן לבהוק יותר כנגד הצבעים הנהדרים שעבדנו איתם.

ההחלטות הללו הוכיחו את עצמן בגדול מצד אחד ההתרכזות בפרטים הקטנים ועומק השדה הרדוד בגלל הצמצם הפתוח הדגיש את האלמנטים בסיפור הסדנא שלנו, מאידך הצבעים בהקו במיוחד כמו שנתפסו בעין האנושית שלנו

וההדגישו את האווירה המיוחדת ששרתה בסדנא.

והכי חשוב הכנו המון סבונים, הילדה הכריזה שהיה לה כיף, הצטיידנו בחנות הנהדרת בערכה ליצירת סבונים בבית וחזרנו עם המון סבונים מבושמים והחדרים בבית שלנו מעולם לא הריחו כל כך טוב.

כאמא, אני מוצאת את עצמי לא פעם נפעמת מול תמונות שאין שום דרך לביים, כאלו שמתעדות רגע אחד תלוי באויר ובלתי ניתן לשחזור.

לפעמים זאת תמונת אקשן מטורפת עם צירוף מקרים חד פעמי, לפעמים אלו רגעים סנטימנטליים.

המשותף לסיטואציות האלו הן שהן אמיתיות, קורות ברגע ובעיקר לא כאלו שבאמת אפשר לשחזר באותה רמת הצלחה, בין אם אלו קשורים לנסיבות, לקומפוזיציה, לתנועה או לרגש שמניע אותן.

אז נכון, לא פעם אפשר לייצר פריימים מפעימים בתכנון מקדים, העמדה נכונה  ובלתי מורגשת עבור האובייקטים שלנו.

אבל לפעמים זה פשוט לא מספיק.

אז איך עושים את זה?

התשובה היא כמו בהרבה דברים אחרים האמורים בבני אדם, היא הקשבה. שיעורי בית. איבחון והבחנה מהירה במה שמתפתח מולנו.

נתחיל בציוד.

קודם כל תדאגו שיהיה זמין.

ולא רק זמין, תדאגו תמיד בסוף כל שימוש לטעון את הסוללה של המצלמה ולנקות את הכרטיס מהתמונות (שגיביתם כן?) ככה תמיד היא מוכנה לפעולה.

אני מציעה שכשאתם חוזרים הביתה כוונו את הפרמטרים למצב האופטימלי למצב בית, וכשאתם מטיילים לפני שאתם יוצאים אל הפעילות (יצאתם מהמכונית? תכינו את הפרמטרים של המצלמה וכבו אותה עד שתהיה לה סיבה להצטרף למסיבה) כוונו את המצלמה שוב לפי הפרמטרים הרלוונטיים למה שצפוי קרות לפניכם. כלומר, אם הילדים משתוללים, אתם בטיול וכולם נהנים, הכל מואר והחיים מחיייכים העבירו את המצלמה למצב TV על מהירות תריס גבוהה יחסית, אולי אפילו כדאי שתכוונו את הפוקוס למצב סרבו שיאפשר צילום מהיר, עוקב וממוקד של הילדים המתרוצצים למשל, ככה המצלמה מוכנה לצילום במקרה שמשהו מעניין מתפתח לפניכם.

וכשאתם מגיעים הביתה, אני ממליצה אחרי שטענתם את הסוללה מחדש וניקיתם את כרטיס הזיכרון, עשו לעצמכם הרגל להעביר את המצלמה למצב שיתאים לתאורה בבית, בין אם זה לכוון את המצלמה למצב חצי אוטומטי עם העדפה לצמצם רחב ככל האפשר או מצב אוטומטי אחר שרלוונטי במצלמה שלכם. ככה כשהילדים ישחקו בשקט (מידיי?) בפינת חדר תוכלו להתגנב אליהם ולתפוס בזריזות רגע שלא יחזור בלי להתברבר בבחירת פרמטרים בלי להסתכן שהתמונה תצא לא בפוקוס, עם מעט מידיי אור או מטושטשת.

איך בעצם אפשר לצלם תמונות מדהימות של דברים כשהם קורים?

פה בעצם נכנסת ההיכרות שלכם עם המצולמים מחד והיכולת לשכם לחזות את העתיד.

כיוון שבמקרים כאלו, בעיקר בצילומים משפחתיים, אנחנו מכירים את האנשים, את הילדים שלנו, אנחנו, אם בעצם נחשוב על זה טוב, יודעים שיש פעולות מסויימות שמקדימות לרגעי הזהב, אנחנו יודעים למשל שכשהילדים מתחילים להיות מעצבנים וקצרי רוח בדרך כלל זה הזמן להאכיל אותם, אותו דבר גם כשמחפשים רגעי זהב של פעילויות, נצלו את העובדה שאתם מכירים את הנפשות הפועלות ותגלו שנורא קל לחזות את הצעד הבא של המצולמים שלנו.

לפעמים אלו ניסיונות של האחים הקטנים או של כלל הילדים לחקות פעילות של בוגר מהם (מי הולך עקב בצד אגודל על בול עץ בחורשה? או תמונה דווקא של אבא מעופף בעוד מדגים תעופת פרפרים) , בין אם אתם יודעים שבעוד שניה בדיוק אמא של… תוציא את שקית החטיפים וכל הילדים ירוצו אליה, ובין אם הילדים מתחילים משחק או תרגילים שאתם משוכנעים שיגמר בזה שמישהו יפגע, אתם כהורים יודעים בדיוק מתי להזהיר אותם ולבקש מהם להפסיק, אתם בין כה קשובים כבר למה שקורה, זה הזמן להרים את המצלמה עד אותה נקודה (או לוודא שיש עוד מבוגר מלבדכם שישיגיח גם הוא בזמן שאתם מנצלים את הרגע.

לא מאוד קשה לראות את הפעילויות שלנו כערימה גדולה של סיבה ותוצאות סבירות אפשריות.

מרגע שאתם מתחילים לחשוב בדרך הזאת, אתם יכולים למצב את עצמכם ואת המצלמה במקום הנכון בזמן הנכון ורק לחכות שהמציאות תתפתח לפניכם.

זאת אומרת יצאתם לפיקניק בצל השקדיות או טיפסתם על גבעת כלניות, רק הגיוני לצפות שלכל "הלוך" יש "חזור" אז אם תמצאו נקודה מתוקה לתצפת יש סיכוי שהחבר'ה ירוצו חזרה אליכם, אם תשבו נמוך או תשכבו בסמוך למסלול הריצה שלהם יש סיכוי לא רע שמישהו יזנק מעליכם,

ואם אתם יודעים מה עומד להגיע, אין מניעה ללהיות במקום הנכון עם המצלמה ולתפוס את הרגע החד פעמי בעודו הוא קורה ובלי לבקש טובות מאף אחד.

בדיוק כמו שאם אתם כמוני, אמא שנשכבה בנוחות על הדשא עם המצלמה ביד (בדרך כלל כדי לבחון מה היה לנו עד כה),לא יהיה זה לא הגיוני לצפות שילד אחד לפחות, אם לא שני הילדים שלי ואחיינית אחת, לא יוכלו לתת לדבר כזה להתקיים וישר יקפוץ מעלי לוודא שאני לא חשה בנח מידיי.

ובסופו של יום יש גם עיניין של מזל.

אבל לא מזיק לעזור ככל האפשר למזל ולהיות שם לתפוס את הרגע כשהוא מתרחש.

מי שעוקב אחרי באינסטגרם יכול להבחין שאני חסידה גדולה של עריכת תמונות.

אני לא מדברת רק על עבודה עם תוכנות עריכת תמונה כמו פוטושופ ולייטרום (שאני מאוד ממליצה לכל מי שנהנה מצילום ורוצה לקחת את התמונות שלו לשלב הבא שמעבר לפילטר אקראי שבחרתם לתמונה).

אני מדברת על עריכה של נושאי הצילום עצמם והמיקום שלהם בתמונה, כדי למקסם את האימפקט של התמונה.

לפעמים ההבדל בין תמונה בסדר לתמונה שהיא WOW, הוא הדרך שבה אתם בוחרים להציג את נושא הצילום שלכם.

למה אני מתכוונת?

בעיקר,במקרה שלי, לזווית הצילום שאתם בוחרים לצלם ממנה את הנושא שלכם ולמקום שאותו אתם בוחרים עבורו בתוך המלבן שהוא הפריים שלכם.

זה נחמד לצלם תמונה עם הרבה פרטים, אבל לפעמים, במיוחד כשמצלמים אנשים וילדים, תרצו לתת את הבמה המרכזית ואת מירב הפריים למי שאתם מצלמים, ולהפטר מכל מה שלא חשוב, בין אם כל הקשקשת של הרחוב שבו טיילתם גורמת לבלאגאן והעין לא יודעת לאן להסתכל בתמונה וככה מתפספס העיקר בתמונה ובין אם באמת מספיק לתפוס רק חלק ממה שסביב לנושא הצילום כדי להבין מה קורה ואיפה הוא, תנו לאובייקט שלכם למלא את הפריים.

להבדיל, לעיתים דווקא לא לשים את האובייקט במרכז או לתת לו ללמלא את הפריים יעשה הבדל משמעותי בדרך שהתמונה תתפס אצל הצופה בה.

למשל כשמצלמים בטבע (מי לא נסע לראות כלניות בדרום אדום או במנחת מגידו עדיין?) או למשל במטע של שקדיות פורחות, לצלם ילד ליד עץ בודד לא באמת יעביר את היופי המפעים שאתם טובלים בו. אז תרצו אולי להשתמש בחוק השלישים כדי לבחור איפה להעמיד את ההתרחשות בתוך הפריים, כדי מחד לתפוס את כל היופי שמסביב ומאידך למשוך את העין בעזרת קומפוזיציה קלאסית למקום ההתרחשות העיקרי של נושא הצילום.

מה הוא חוק השלישים?

אם תחלקו בדימיונכם את המלבן שהוא מסך המצלמה שלכם לטבלת משחק של איקס עיגול, כלומר תחלקו את המסך שלכם לתשע קוביות שוות (ברוב המצלמות יש אפשרות לגרום לרשת הזאת להופיע על המסך עצמו), תגלו שאם כבר בזמן הצילום תכוונו את המצלמה כך שנושא הצילום שלכם יעמוד על אחת הנקודות בה נפגשים הקווים של לוח המשחק בפריים, ותצלמו את התמונה ככה, בעצם עשיתם פעולת עריכה בזמן הצילום. אין צורך לבקש ממי שמצלמים, או אם מצלמים דוממים לבקש להזיז את נושא הצילום, אלא הזיזו את המצלמה כך שהנושא יסתדר באחת הנקודות במקום אינטואיטיבית במרכז התמונה.

תגלו גם כשמצלמים במטעים הרבה פעמים הם יוצרים בתמונה קווים. אם תעמידו את עצמכם במקום שהקווים יהיו בו אלכסוניים, תייצרו פעולת עריכה שתייצר בתמונה של הולכת עין, כך שתשלטו בדרך שבה הצופה בתמונה חוזה בה, כי הוא יתחיל בנקודת העיניין המרכזית של התמונה ומשם העין שלו תמשיך לשוטט בתמונה שיצרתם לפי הקווים המנחים בה. זה נכון בעצם לכל קו שתבחרו להשתמש בו ככלי עריכה של התמונה, אם רק תבחינו בו בשטח ותמקמו את נושא הצילום שלכם בפריים בהתאם.

בהמשך לאותה דוגמא אפשר ליצור גם קומפוזיציה מתכנסת על ידי שימוש בטורים שהמטעים יוצרים כדי לגרום לעין לנוע לעומק התמונה, אז אתם יכולים לעמוד במרכזם של שני טורים שמייצרים קווים אלכסוניים שהולכים ומתכנסים בעומק התמונה.

עוד פעולה בהקשר לקווים שאפשר לעשות בזמן הצילום, היא לצלם ישר כשיש קו אופק ברור.

משהו בתמונות שבהן יש קו אופק אופקי ברור, כשהוא לא ישר באופן בולט לעין משגע אותי,

ממש גורם לי לא לחבב תמונה. נכון שאפשר הרבה פעמים לתקן את זה בעריכה בתכנות עריכת תמונה (ואני ממליצה בחום לעשות את זה כי זה משדרג תמונה באופן בלתי נתפס), אבל מחשבה מראש מאפשרת לצלם ישר מלכתחילה. יש ברוב המצלמות אפשרות שמראה פלס או אופק מלאכותי על המסך כדי לוודא שמצלמים ישר.

אני כשלעצמי לא משתמשת בפונקציה הזאת, אבל אני מאוד משתדלת שתמונה של קו חוף ים עם אופק או שדרת עצים מישורית תראה ישרה מבחינה אופקית ולא באלכסון עז. עוד בנושא הזה, כשמצלמים אנשים עם קו אופק אופקי, נסו שהראש של המצולמים שלכם לא יחתך ברקע על ידי קו האופק. זה יוצר אי נוחות אצל הצופה, במיוחד אם קו האופק עובר באזור הצוואר.

בנוסף אפשר להשתמש באופק האמיתי בקומפוזיציה כדי לבנות עומק לתמונה.

עוד אפשרות עריכה של תמונה בזמן אמת היא בחירת זווית הצילום שלכם כצלמים. הרבה פעמים תמונה מסויימת שתצולם משתי זוויות שונות או גבהים שונים תוליד תמונות שונות מאוד בדרך שבה הן נחוות על ידי הצופה. צאו מהקופסא, חפשו גובה וזווית מעניית יותר לנושא הצילום שלכם מזאת המובנת מאילו. תגלו למשל שאם אתם מצלמים עצמים בתנועה, כמו ריצה או קפיצה, להיות באלכסון מהם ומעט נמוכים מהם יניב תוצאה דרמטית ומעניינת יותר, זאת כיוון שבבחירת המיקום שלכם ביחס למצולם אתם בוחרים כך שבפריים יווצר אלכסון (אמיתי או דימיוני בהולכת עין).

אני ממליצה בחום, לכל מי שרוצה להשתפר בצילום, אבל עוד לא הגיע לנקודה שבה הוא מוכן לעריכה שלאחר צילום, להתחיל להתאמן על עריכה בזמן הצילום. לצלם מתוך תשומת לב ולא כלאחר יד. אני מאוד אוהבת לעקוב באינסטגרם אחרי צלמים שמעניינים אותי, זה מאוד עוזר לפתוח את הראש לרעיונות נוספים, להבחין ובהתאמה לצלם סיטואציות זהות בדרך שונה.

זה גם יכול לעזור לכם ללמוד על עצמכם מה אתם אוהבים יותר, איך לנתח תמונות של אחרים ושלכם כדי לשפר את עצמכם וכל זה מעבר לבידור ולחברותא שיש עם צלמים אחרים בקהילה המקומית שלנו או הבינלאומית באינסטגרם מציע לנו.

"עם שלג צח ראשו בערפל….."  משינה.

השיר מתנגן לי בראש ולא באמת קשור לנושא הפוסט בשום דרך.

הגיע חורף. נעשה קר. שלג ראשון ירד כבר בחרמון. קטינא חגגה תשע חורפים ושבה והזכירה

כי היא כבר בת תשע ועוד לא ראתה שלג, לא הכינה כדורים ממנו, לא בנתה איש שלג ועוד רשימה של דברים שטרם הספיקה לעשות עד גיל תשע ומערבים שלג.

אז השנה כיוון שהדברים קרו יחד עם יום הולדתה, אתר החרמון נפתח ללא תשלום (אל תדאגו, הארנק שלכם לא ירגיש מלא מידיי, על הרכבל עדיין צריך לשלם), הפגנו ספונטניות, הזמנתי צימר מקסים במג'דל שמס לסופשבוע, כך שבמקרה שהאתר יסגר בגלל מזג האויר עדיין נזכה לקצת שלג ביישוב הכי קרוב שיש.

והתחלתי לנסות להבין מה לקחת איתי. מעבר לביגוד החם והדברים המובנים מאליהם.

באמת, באמת, התקשיתי להחליט איזה מצלמה ואילו עדשות לקחת. בסוף החלטתי להשאיר את הציוד המיקצועי הכבד בבית ולקחתי את מצלמת הקרופ הנאמנה שלי שאיתה הרומן שלי עם צילום התחיל.

כדי להחליט אילו עדשות לקחת, הייתי צריכה לתכנן את מסלול הטיול שלנו, כיוון שגם תיכננו עצירה וסיור מגניב באגמון החולה ולא רק שלג, בחרתי לקחת שתי עדשות נפרדות אחת בטווח 24-70 מ"מ והשניה 70-200 מ"מ (ציפורים, חיות רחוקות אתם יודעים). תכלס עדשת כלבויניק בטווח 18-200 תעשה לכם את העבודה לכל הטיול (שלי יצאה לגמלאות אז נשארה בבית).

אבל אם אתם כמוני ולא בא לכם או אין לכם עדשת כלבו ארוכה, גם טווח זום קצר יעשה את העבודה, אין המון מרחב לילדים לברוח מכם בין כה, רוב הזמן עבדתי עם הטווח הקצר של העדשה שלקחתי.

לפני היציאה הכנתי קצת שיעורי בית על בעיות שעלולות לצוץ כשמצלמים בשלג ובקור ויצאנו לדרך.

אז מה בעצם אתם צריכים לדעת כדי לצלם בשלג הישראלי שלנו?

יש לקחת כמה דברים בחשבון, הדבר הראשון הוא שמים הם לא חברים טובים של מצלמות, אז שמרו על המצלמה.

דבר שני קור ומעבר מחום לקור ולהפך עלול לצור התעבות על העדשה, אז קחו איתכם מטלית ניקוי משקפיים, לא שרוול, לא נייר, בטח לא לנשוף על העדשה כדי לנקות אותה (לנשוף אדים על העדשה יכול לגרום בטמפ' נמוכות לכך שיווצר קרח על העדשה). מטלית של המשקפיים. מיקרופייבר עדיף.

בגלל המעבר מחום לקור ולהפך, עדיף שהמצלמה תהיה עם מכסה עדשה סגור ועדיף בתוך תיק מבודד כשהיא לא בשימוש, המקפידים ישימו אותה גם בתוך שקית, בדיוק כמו כשמכניסים דג לאקווריום צריך לתת למצלמה להתרגל בהדרגה לשינויי הטמפ'.

ביננו. בטיול הנוכחי לחרמון לא נתקלתי בבעיה הזאת.

עוד דבר לתת עליו את הדעת הוא שחיי הסוללות בקור מתקצרים, אז כדאי לקחת סוללה נוספת או במידה ונראה שנגמרה קצת לחמם אותה קצת בכיס ולגלות שהיא חזרה לתחייה.

אבל בוא נדבר תכל'ס, באנו לשחק ולצלם, מה באמת חשוב לדעת כשנמצאים שם כדי שתצא תמונה טובה?

הדבר הראשון שתשימו לב אליו הוא שקשה לצלם עם כפפות מלאות. קר מידיי להיות בלי כפפות וכמעט בלתי אפשרי לצלם עם כפפות, כפתורים קטנים, אצבעות גדולות מידיי ונטולות רגישות. הפתרון הקלאסי בעיני הוא כפפות שהאצבעות בהן גלויות ויש להן חלק נוסף שאפשר להלביש את כף היד במלואה כשלא מצלמים. נכס. אל תסעו לצלם בקור בלעדיהן.

הדבר השני שתשימו לב אליו, הוא שהתמונות הראשונות שתצלמו אם תשאירו את המצלמה על אוטומט יראו לכן אפורות, השלג לא יראה צחור ולבן, הדמויות שתצלמו להבדיל יראו כהות מידיי והצבעים לא יראו חיים כמו שהם היו באמת. למה זה? ויותר חשוב איך לא חוזרים הביתה עם תמונות כאלה?

הסיבה שזה כך, היא בגלל מדידת האור. כל הלבן הזה מבלבל את המצלמה.

המצלמה רואה את כל הלבן הזה, כל החזרי האור האלה מבלבלים אותה והיא, כלומר המחשב שלה רוצה להכהות את התמונה כדי שלא תשרף. אבל מה אנחנו אשמים?

אז יש כמה דרכים להתמודד עם הבעיה והכל תלוי במה אתם רוצים להשיג, אפשר לשחק ולבחור איזון חשיפה באופן ידני, במקום אחד קראתי שאיזון חשיפה ידני נחמד לבחירה במצבי שלג הוא WB של פלורסנט או פלאש, לא ניסיתי.

אפשרות אחרת , אתם יכולים לשחק עם פיצוי החשיפה לכיוון השלילי שלו, וכך אתם שומרים על המרקם של השלג ואחר כך בעריכה בבית אתם כבר יכולים לעשות החלטות לגבי הצבעים, ואילו חלקים להאיר יותר או פחות.

אישית אני בחרתי בדרך השלישית, אמנם אני לא מפחדת מעריכה בבית, אבל זה טיול משפחתי, אין לי צורך להיות יצירתית מידיי, מה שחשוב לי שהרקע יהיה לבן ושלגי ובעיקר שהמשפחה שלי תצטלם יפה וברור, הם העיקר. ובשביל זה המציאו את פיצוי החשיפה החיובי.

כשהגעתי למקום צילמתי צמד תמונות מבחן בפורמט הסטנדרטי שלי, בחנתי את נקודת ההתחלה של הצבעים שלי, ואז העליתי את פיצוי החשיפה החיובי שלי עד שהגעתי למקום שהרגשתי שהצבעים של נושא הצילום שלי, מושלמים,  במקרה שלי זה היה פיצוי חשיפה של סטופ ושני שליש, כלומר2/3 1+  , אם כי כששינינו קצת את המיקום הורדתי את פיצוי החשיפה החיובי רק ל1+.

הסיכון בהעלאת פיצוי החשיפה לכיוון החיובי, הוא שמסתכנים בלשרוף חלק מהשלג בתמונה, ובכך לאבד קצת פרטים ובעיקר טקסטורה של השלג. אבל אם בוחרים פיצוי חשיפה במקום הצילום לפי התאורה ותנאי השטח זה לא סיכון גדול במיוחד כשמצלמים את המשפחה.

מה עוד….

כמו ששמתם לב הפוסט מעוטר בצילומים מהטיול שלנו, ונראה שאנחנו מצאנו איזה נקודה מבודדת וסודית. לא כך.

הסוד הוא כמובן לבחור מה לצלם ומה לא בשטח, בעצם לערוך תוך כדי צילום מה יכנס לתמונה, מה לא ובעיקר מי לא, כי הבת דודה של החבר'ה במזחלת ליד לא באמת צריכה להיות בפריים שלנו.

ביחרו מקום שבו אתם לא מוקפים מכל עבר ואז הרקע לתמונה לא יהיה מלא בזרים, זה אומר שאתם כצלמים עומדים בין קהל המבקרים לבין המצולמים שלכם.

אפשר כמובן גם לצלם בזוית מלמעלה ואז המצולמים שלכם עסוקים בשלהם ומוקפים בשלג ולא באנשים אחרים בתמונה.

מרגישה מיותר לציין אבל שלג צהוב זה לא טוב. לא בכלל ולא לצילומים. חפשו חלקה נקייה משאריות בוץ. שלג רך וטרי הכי טוב, איפה שיש פחות עקבות רגליים של מי שהיה שם לפניכם יותר טוב. גם קל יותר ליצור בו כדורי שלג.

עוד במלחקת הדברים המיותרים, אם אתם כמוני אוטומטית כורעים על הברך ונשכבים על הקרקע בשביל תמונה טובה, דעו לכם תקומו רטובים.

נעליים טובות, לא רק נעליים חמות\מגפיים אלה ממש נעליים טובות כאלו שהסוליה שלהם לא חלקה תעזור לכם באזורים החלקים שהפכו לקרח לא ליפול, מבאס ליפול, מבאס יותר לבלום עם המצלמה או חלילה אחד הילדים.

זה בגדול על צילום בחרמון הישראלי. בחורף הישראלי. עם שלג ישראלי.

סעו תהנו.

נ.ב.

ממליצה בחום על הצימרים שהיינו בהם הפעם, מקסים. ולשם שינוי נראה בול כמו בתמונות.