איך לצלם בשלג. הישראלי לפחות.

 

"עם שלג צח ראשו בערפל….."  משינה.

השיר מתנגן לי בראש ולא באמת קשור לנושא הפוסט בשום דרך.

הגיע חורף. נעשה קר. שלג ראשון ירד כבר בחרמון. קטינא חגגה תשע חורפים ושבה והזכירה

כי היא כבר בת תשע ועוד לא ראתה שלג, לא הכינה כדורים ממנו, לא בנתה איש שלג ועוד רשימה של דברים שטרם הספיקה לעשות עד גיל תשע ומערבים שלג.

אז השנה כיוון שהדברים קרו יחד עם יום הולדתה, אתר החרמון נפתח ללא תשלום (אל תדאגו, הארנק שלכם לא ירגיש מלא מידיי, על הרכבל עדיין צריך לשלם), הפגנו ספונטניות, הזמנתי צימר מקסים במג'דל שמס לסופשבוע, כך שבמקרה שהאתר יסגר בגלל מזג האויר עדיין נזכה לקצת שלג ביישוב הכי קרוב שיש.

והתחלתי לנסות להבין מה לקחת איתי. מעבר לביגוד החם והדברים המובנים מאליהם.

שלי קוטלר-בלי פוזה www.shelykotler.com
שני ילדים יצאו לשלג. בים בם בום.

באמת, באמת, התקשיתי להחליט איזה מצלמה ואילו עדשות לקחת. בסוף החלטתי להשאיר את הציוד המיקצועי הכבד בבית ולקחתי את מצלמת הקרופ הנאמנה שלי שאיתה הרומן שלי עם צילום התחיל.

כדי להחליט אילו עדשות לקחת, הייתי צריכה לתכנן את מסלול הטיול שלנו, כיוון שגם תיכננו עצירה וסיור מגניב באגמון החולה ולא רק שלג, בחרתי לקחת שתי עדשות נפרדות אחת בטווח 24-70 מ"מ והשניה 70-200 מ"מ (ציפורים, חיות רחוקות אתם יודעים). תכלס עדשת כלבויניק בטווח 18-200 תעשה לכם את העבודה לכל הטיול (שלי יצאה לגמלאות אז נשארה בבית).

אבל אם אתם כמוני ולא בא לכם או אין לכם עדשת כלבו ארוכה, גם טווח זום קצר יעשה את העבודה, אין המון מרחב לילדים לברוח מכם בין כה, רוב הזמן עבדתי עם הטווח הקצר של העדשה שלקחתי.

לפני היציאה הכנתי קצת שיעורי בית על בעיות שעלולות לצוץ כשמצלמים בשלג ובקור ויצאנו לדרך.

שלי קוטלר-בלי פוזה www.shelykotler.com
מבט מלמעלה על מלאכית שלג

אז מה בעצם אתם צריכים לדעת כדי לצלם בשלג הישראלי שלנו?

יש לקחת כמה דברים בחשבון, הדבר הראשון הוא שמים הם לא חברים טובים של מצלמות, אז שמרו על המצלמה.

דבר שני קור ומעבר מחום לקור ולהפך עלול לצור התעבות על העדשה, אז קחו איתכם מטלית ניקוי משקפיים, לא שרוול, לא נייר, בטח לא לנשוף על העדשה כדי לנקות אותה (לנשוף אדים על העדשה יכול לגרום בטמפ' נמוכות לכך שיווצר קרח על העדשה). מטלית של המשקפיים. מיקרופייבר עדיף.

בגלל המעבר מחום לקור ולהפך, עדיף שהמצלמה תהיה עם מכסה עדשה סגור ועדיף בתוך תיק מבודד כשהיא לא בשימוש, המקפידים ישימו אותה גם בתוך שקית, בדיוק כמו כשמכניסים דג לאקווריום צריך לתת למצלמה להתרגל בהדרגה לשינויי הטמפ'.

ביננו. בטיול הנוכחי לחרמון לא נתקלתי בבעיה הזאת.

עוד דבר לתת עליו את הדעת הוא שחיי הסוללות בקור מתקצרים, אז כדאי לקחת סוללה נוספת או במידה ונראה שנגמרה קצת לחמם אותה קצת בכיס ולגלות שהיא חזרה לתחייה.

אבל בוא נדבר תכל'ס, באנו לשחק ולצלם, מה באמת חשוב לדעת כשנמצאים שם כדי שתצא תמונה טובה?

הדבר הראשון שתשימו לב אליו הוא שקשה לצלם עם כפפות מלאות. קר מידיי להיות בלי כפפות וכמעט בלתי אפשרי לצלם עם כפפות, כפתורים קטנים, אצבעות גדולות מידיי ונטולות רגישות. הפתרון הקלאסי בעיני הוא כפפות שהאצבעות בהן גלויות ויש להן חלק נוסף שאפשר להלביש את כף היד במלואה כשלא מצלמים. נכס. אל תסעו לצלם בקור בלעדיהן.

שלי קוטלר-בלי פוזה www.shelykotler.com
כפפות או לא להיות

הדבר השני שתשימו לב אליו, הוא שהתמונות הראשונות שתצלמו אם תשאירו את המצלמה על אוטומט יראו לכן אפורות, השלג לא יראה צחור ולבן, הדמויות שתצלמו להבדיל יראו כהות מידיי והצבעים לא יראו חיים כמו שהם היו באמת. למה זה? ויותר חשוב איך לא חוזרים הביתה עם תמונות כאלה?

הסיבה שזה כך, היא בגלל מדידת האור. כל הלבן הזה מבלבל את המצלמה.

המצלמה רואה את כל הלבן הזה, כל החזרי האור האלה מבלבלים אותה והיא, כלומר המחשב שלה רוצה להכהות את התמונה כדי שלא תשרף. אבל מה אנחנו אשמים?

אז יש כמה דרכים להתמודד עם הבעיה והכל תלוי במה אתם רוצים להשיג, אפשר לשחק ולבחור איזון חשיפה באופן ידני, במקום אחד קראתי שאיזון חשיפה ידני נחמד לבחירה במצבי שלג הוא WB של פלורסנט או פלאש, לא ניסיתי.

אפשרות אחרת , אתם יכולים לשחק עם פיצוי החשיפה לכיוון השלילי שלו, וכך אתם שומרים על המרקם של השלג ואחר כך בעריכה בבית אתם כבר יכולים לעשות החלטות לגבי הצבעים, ואילו חלקים להאיר יותר או פחות.

אישית אני בחרתי בדרך השלישית, אמנם אני לא מפחדת מעריכה בבית, אבל זה טיול משפחתי, אין לי צורך להיות יצירתית מידיי, מה שחשוב לי שהרקע יהיה לבן ושלגי ובעיקר שהמשפחה שלי תצטלם יפה וברור, הם העיקר. ובשביל זה המציאו את פיצוי החשיפה החיובי.

כשהגעתי למקום צילמתי צמד תמונות מבחן בפורמט הסטנדרטי שלי, בחנתי את נקודת ההתחלה של הצבעים שלי, ואז העליתי את פיצוי החשיפה החיובי שלי עד שהגעתי למקום שהרגשתי שהצבעים של נושא הצילום שלי, מושלמים,  במקרה שלי זה היה פיצוי חשיפה של סטופ ושני שליש, כלומר2/3 1+  , אם כי כששינינו קצת את המיקום הורדתי את פיצוי החשיפה החיובי רק ל1+.

הסיכון בהעלאת פיצוי החשיפה לכיוון החיובי, הוא שמסתכנים בלשרוף חלק מהשלג בתמונה, ובכך לאבד קצת פרטים ובעיקר טקסטורה של השלג. אבל אם בוחרים פיצוי חשיפה במקום הצילום לפי התאורה ותנאי השטח זה לא סיכון גדול במיוחד כשמצלמים את המשפחה.

שלי קוטלר-בלי פוזה www.shelykotler.com
שלג צח. אמיתי.

מה עוד….

כמו ששמתם לב הפוסט מעוטר בצילומים מהטיול שלנו, ונראה שאנחנו מצאנו איזה נקודה מבודדת וסודית. לא כך.

הסוד הוא כמובן לבחור מה לצלם ומה לא בשטח, בעצם לערוך תוך כדי צילום מה יכנס לתמונה, מה לא ובעיקר מי לא, כי הבת דודה של החבר'ה במזחלת ליד לא באמת צריכה להיות בפריים שלנו.

ביחרו מקום שבו אתם לא מוקפים מכל עבר ואז הרקע לתמונה לא יהיה מלא בזרים, זה אומר שאתם כצלמים עומדים בין קהל המבקרים לבין המצולמים שלכם.

אפשר כמובן גם לצלם בזוית מלמעלה ואז המצולמים שלכם עסוקים בשלהם ומוקפים בשלג ולא באנשים אחרים בתמונה.

מרגישה מיותר לציין אבל שלג צהוב זה לא טוב. לא בכלל ולא לצילומים. חפשו חלקה נקייה משאריות בוץ. שלג רך וטרי הכי טוב, איפה שיש פחות עקבות רגליים של מי שהיה שם לפניכם יותר טוב. גם קל יותר ליצור בו כדורי שלג.

עוד במלחקת הדברים המיותרים, אם אתם כמוני אוטומטית כורעים על הברך ונשכבים על הקרקע בשביל תמונה טובה, דעו לכם תקומו רטובים.

שלי קוטלר-בלי פוזה www.shelykotler.com
לא נפלתי אפילו פעם אחת. אני והטימברלנד שלי בשלג.

נעליים טובות, לא רק נעליים חמות\מגפיים אלה ממש נעליים טובות כאלו שהסוליה שלהם לא חלקה תעזור לכם באזורים החלקים שהפכו לקרח לא ליפול, מבאס ליפול, מבאס יותר לבלום עם המצלמה או חלילה אחד הילדים.

זה בגדול על צילום בחרמון הישראלי. בחורף הישראלי. עם שלג ישראלי.

סעו תהנו.

 

נ.ב.

ממליצה בחום על הצימרים שהיינו בהם הפעם, מקסים. ולשם שינוי נראה בול כמו בתמונות.

אהבתם? רוצים עידכונים במייל?
הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה: