מחשבה מקדימה

 

כאמא, אני מוצאת את עצמי לא פעם נפעמת מול תמונות שאין שום דרך לביים, כאלו שמתעדות רגע אחד תלוי באויר ובלתי ניתן לשחזור.

לפעמים זאת תמונת אקשן מטורפת עם צירוף מקרים חד פעמי, לפעמים אלו רגעים סנטימנטליים.

המשותף לסיטואציות האלו הן שהן אמיתיות, קורות ברגע ובעיקר לא כאלו שבאמת אפשר לשחזר באותה רמת הצלחה, בין אם אלו קשורים לנסיבות, לקומפוזיציה, לתנועה או לרגש שמניע אותן.

אז נכון, לא פעם אפשר לייצר פריימים מפעימים בתכנון מקדים, העמדה נכונה  ובלתי מורגשת עבור האובייקטים שלנו.

אבל לפעמים זה פשוט לא מספיק.

שלי קוטלר-בלי פוזה www.shelykotler.com
יצאנו להתרוצץ בין השקדיות במושב, ישבתי לבחון משהו וזינקו מעלי. (כן, התמונה עקומה מההפתעה).

אז איך עושים את זה?

התשובה היא כמו בהרבה דברים אחרים האמורים בבני אדם, היא הקשבה. שיעורי בית. איבחון והבחנה מהירה במה שמתפתח מולנו.

נתחיל בציוד.

קודם כל תדאגו שיהיה זמין.

ולא רק זמין, תדאגו תמיד בסוף כל שימוש לטעון את הסוללה של המצלמה ולנקות את הכרטיס מהתמונות (שגיביתם כן?) ככה תמיד היא מוכנה לפעולה.

שלי קוטלר-בלי פוזה www.shelykotler.com
סל הכביסה שלנו, מחלטר בתפקידים נוספים.

אני מציעה שכשאתם חוזרים הביתה כוונו את הפרמטרים למצב האופטימלי למצב בית, וכשאתם מטיילים לפני שאתם יוצאים אל הפעילות (יצאתם מהמכונית? תכינו את הפרמטרים של המצלמה וכבו אותה עד שתהיה לה סיבה להצטרף למסיבה) כוונו את המצלמה שוב לפי הפרמטרים הרלוונטיים למה שצפוי קרות לפניכם. כלומר, אם הילדים משתוללים, אתם בטיול וכולם נהנים, הכל מואר והחיים מחיייכים העבירו את המצלמה למצב TV על מהירות תריס גבוהה יחסית, אולי אפילו כדאי שתכוונו את הפוקוס למצב סרבו שיאפשר צילום מהיר, עוקב וממוקד של הילדים המתרוצצים למשל, ככה המצלמה מוכנה לצילום במקרה שמשהו מעניין מתפתח לפניכם.

וכשאתם מגיעים הביתה, אני ממליצה אחרי שטענתם את הסוללה מחדש וניקיתם את כרטיס הזיכרון, עשו לעצמכם הרגל להעביר את המצלמה למצב שיתאים לתאורה בבית, בין אם זה לכוון את המצלמה למצב חצי אוטומטי עם העדפה לצמצם רחב ככל האפשר או מצב אוטומטי אחר שרלוונטי במצלמה שלכם. ככה כשהילדים ישחקו בשקט (מידיי?) בפינת חדר תוכלו להתגנב אליהם ולתפוס בזריזות רגע שלא יחזור בלי להתברבר בבחירת פרמטרים בלי להסתכן שהתמונה תצא לא בפוקוס, עם מעט מידיי אור או מטושטשת.

שלי קוטלר-בלי פוזה www.shelykotler.com
מישהו התגנב למקרר מוקדם בבוקר וגנב את השוקו. מזל שהתגנבתי מאחוריו לראות מה הוא מעולל.

איך בעצם אפשר לצלם תמונות מדהימות של דברים כשהם קורים?

פה בעצם נכנסת ההיכרות שלכם עם המצולמים מחד והיכולת לשכם לחזות את העתיד.

כיוון שבמקרים כאלו, בעיקר בצילומים משפחתיים, אנחנו מכירים את האנשים, את הילדים שלנו, אנחנו, אם בעצם נחשוב על זה טוב, יודעים שיש פעולות מסויימות שמקדימות לרגעי הזהב, אנחנו יודעים למשל שכשהילדים מתחילים להיות מעצבנים וקצרי רוח בדרך כלל זה הזמן להאכיל אותם, אותו דבר גם כשמחפשים רגעי זהב של פעילויות, נצלו את העובדה שאתם מכירים את הנפשות הפועלות ותגלו שנורא קל לחזות את הצעד הבא של המצולמים שלנו.

לפעמים אלו ניסיונות של האחים הקטנים או של כלל הילדים לחקות פעילות של בוגר מהם (מי הולך עקב בצד אגודל על בול עץ בחורשה? או תמונה דווקא של אבא מעופף בעוד מדגים תעופת פרפרים) , בין אם אתם יודעים שבעוד שניה בדיוק אמא של… תוציא את שקית החטיפים וכל הילדים ירוצו אליה, ובין אם הילדים מתחילים משחק או תרגילים שאתם משוכנעים שיגמר בזה שמישהו יפגע, אתם כהורים יודעים בדיוק מתי להזהיר אותם ולבקש מהם להפסיק, אתם בין כה קשובים כבר למה שקורה, זה הזמן להרים את המצלמה עד אותה נקודה (או לוודא שיש עוד מבוגר מלבדכם שישיגיח גם הוא בזמן שאתם מנצלים את הרגע.

שלי קוטלר-בלי פוזה www.shelykotler.com
כל יום בשבע הממטרות נדלקות מעצמן.

לא מאוד קשה לראות את הפעילויות שלנו כערימה גדולה של סיבה ותוצאות סבירות אפשריות.

מרגע שאתם מתחילים לחשוב בדרך הזאת, אתם יכולים למצב את עצמכם ואת המצלמה במקום הנכון בזמן הנכון ורק לחכות שהמציאות תתפתח לפניכם.

זאת אומרת יצאתם לפיקניק בצל השקדיות או טיפסתם על גבעת כלניות, רק הגיוני לצפות שלכל "הלוך" יש "חזור" אז אם תמצאו נקודה מתוקה לתצפת יש סיכוי שהחבר'ה ירוצו חזרה אליכם, אם תשבו נמוך או תשכבו בסמוך למסלול הריצה שלהם יש סיכוי לא רע שמישהו יזנק מעליכם,

שלי קוטלר-בלי פוזה www.shelykotler.com
אף ילד לא נבעט או נפגע באמת. אשלייה אופטית עם המון מזל.

ואם אתם יודעים מה עומד להגיע, אין מניעה ללהיות במקום הנכון עם המצלמה ולתפוס את הרגע החד פעמי בעודו הוא קורה ובלי לבקש טובות מאף אחד.

בדיוק כמו שאם אתם כמוני, אמא שנשכבה בנוחות על הדשא עם המצלמה ביד (בדרך כלל כדי לבחון מה היה לנו עד כה),לא יהיה זה לא הגיוני לצפות שילד אחד לפחות, אם לא שני הילדים שלי ואחיינית אחת, לא יוכלו לתת לדבר כזה להתקיים וישר יקפוץ מעלי לוודא שאני לא חשה בנח מידיי.

ובסופו של יום יש גם עיניין של מזל.

אבל לא מזיק לעזור ככל האפשר למזל ולהיות שם לתפוס את הרגע כשהוא מתרחש.

אהבתם? רוצים עידכונים במייל?
הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה: