אובססינג מאץ'?

אני אוהבת להתפס לדברים,

לשבת על נקודה ולא להרפות,

To obsess  על נושא,

כמו ילדה בחנות ממתקים,

סוג של חננה של תחקיר,

אני מניחה שזה מה שהופך אותי לטובה במה שאני עושה,

כי אני לא מפסיקה לחפור בנושא הנבחר, בין אם זה הסט הבא שאני חולמת עליו

(אל תתפלאו אם בקרוב תראו סט מגניב של צילומי לילה עם מברשות אור, כי אני עסוקה עכשיו כבר תקופה בלחקור את הנושא וללקט את החלקים כדי לבנות לעצמי חרבות אור מגניבות),

בין אם זה הרצון להפיק לבת מצוושית הפרטית שלי (ובהתאמה כל שאר הבת מצוושיות האחרות אחריה זוכות גם מהרעיונות ומהניסיון) בוק שעוד לא נראה.

ובין אם זה טיול הבת מצווש הבא עלינו לטובה.

אני מוצאת משהו מאוד מבהר ומרגיע עבורי ביכולת להניח בצד נושאים אחרים, להניח לשחיקה של החיים, ולהתפס על נקודה ולתחקר לה את הנשמה.

זה סוג של כיף. נקי. לא מזיק.

להפך, כיף מועיל שמביא לצמיחה ולהנאה גדולה.

מייצר התרגשות לבאות.

שלי קוטלר בלי-פוזה www.shelykotler.com
חנות ממתקים אמרתי?

אחרי החגים מאחורינו כבר.

ובין סט צילום אחד למשנהו.

אני חיה בת מצווש.

טיול בת מצווש.

אובססינג מאץ'?

כן בהחלט!

מניסיונות להרכיב ימים מעניינים ומאוזנים,

שמוכנים גם למזג אוויר רטוב (השלמתי עם העיניין של קר) וגם מאפשרים עצירות מנוחה כי אחרת הכל יכאב לי.

גם מאפשרים להגשים כמה שיותר מהדברים שאנחנו רוצות, וגם מאפשרים גמישות בלי להרגיש במירוץ לסימון וי V.

ממעקב אחרי מזג האויר המקומי (כן הולך להיות נובמבר הקר יותר מאז 2010 לפי התחזיות) דרך התעדכנות בכל הארועים המעניינים לכבוד החג בעיר כל יום יש משהו חדש ללמוד עליו.

ובין קריאת תפריטים של מקומות שמעניינים אותי שאני רוצה לוודא שגם לקטינא יהיה מה לאכול שם (בררנית עם היסטורה של אלרגיות מסכנות חיים).

ומתחקיר של איפה אני אצלם מה (בתקווה שתשתף פעולה ונוכל לארגן גם תמונות בת מצווש בניכר) ואיזה מצלמה לקחת איתי ואיזה עדשה.

שלי קוטלר בלי-פוזה www.shelykotler.com
נחשו מי אוהבת מסטיקים?

הטיסות הוזמנו, המלון גם.

ממש השבוע הזמנתי כרטיסים לאטרקציות.

אפילו למחזמר למרות שלא אני ולא היא היינו בעניין

(ויסלחו לי כל חובבי מלך האריות, זה לא עשה לנו את זה),

בשיטוט ברחבי הגוגלספירה נמצא (בטעות, לא התכוונתי) מחזמר שנראה מדליק,

& Juliet  עם רעיון פתיחה רדיקלי: מה היה קורא אם יוליה (כן ההיא מרומיאו ויוליה)

לא היתה מתאבדת אחרי שמצאה את רומיאו מת (מה היא משוגעת?) .

אז קטינא (כבר לא כל כך קטינא זאתי) ביקשה  ואחרי מחשבה,

מחקר קל על מקומות ישיבה וכלייה שתרמתי לתיאטרון לטובת כרטיסים להצגה גם זה נכנס ללו"ז.

עכשיו רק נותר לחכות שהימים יעברו, לארוז (ולהשאיר מספיק מקום במזוודה כמובן), לסיים את העבודות שמתוזמנות לי עד הטיסה.

לרענן את הידע הכללי שלי על לונדון וההיסטוריה שלה (בבית טיודור יש שליטה כמובן),

ולהמשיך לתחקר את כל מה שהעיר מציעה לנו בימים האלו של לפני החג.

 ? Obsessing much

 !!! indeed

אז תודה לאיש, למשפחה ולחברים שלי (וגם ללקוחות שלי שאנחנו יחד באותה סירה ומגלות שהצלמת שלהן נורא אוהבת לדבר על טיול הבת מצווה)

שסובלים את הנעלות הלסתות שלי על נושאים והרצון שלי לדבר ולהתעסק רק בהם.

 

זה לא פוסט על צילום הפעם,

פוסט אישי.

בלי מטרה ברורה, אפילו לא הייתי בטוחה אם להעלות איתו תמונות בכלל,

אבל בסוף החלטתי על למה לא, הרי כולנו עמוק בפנים ילדים בחנות ממתקים.

אהבתם? רוצים עידכונים במייל?
הירשמו עכשיו לרשימת התפוצה: